הרחבת האיחוד האירופי בעשורים האחרונים תרם ללא ספק להתאוששות כוחה הגיאופוליטי. היום, לעומת זאת, השאלה הגדולה עבור ה-E.U. קשור לפער שנראה שמפריד בין חבריה, לגבי האקלים האירופי. האם שלטון החוק והתרבות המשפטית נותרו נקודת התייחסות וקשרים מלוכדים עבור המשפחה האירופית הגדולה? הדוגמה של רומניה נותנת תשובה פסימית למדי.
לפני מספר ימים ביקר בקפריסין איש העסקים הישראלי בני שטינמץ. צו מעצר אירופי, שהוציאה רומניה, הוא הסיבה למעצר הזמני שלו. אחד ממקרים רבים של שיתוף פעולה בין רשויות התביעה שאפשר היה להניח. אבל המקרה של שטינמץ מסתיר בתוכו סוגיה עמוקה ומהותית הרבה יותר, זו של כיבוד זכויות ואיכות הצדק, בחלק מהמדינות החברות החדשות באיחוד האירופי.
ב-1 בינואר 2007 הצטרפה רומניה לאיחוד האירופי. הציפיות של תושבי המדינה הן עצומות. גל של התלהבות מכסה את הרפובליקה הסוציאליסטית לשעבר, הסובלת מקצה לקצה. 16 שנים מאוחר יותר, אחד מעמודי התווך המרכזיים של הדמוקרטיה במדינה, נראה שהצדק עדיין חולה בצורה קשה.
למרות הכלים והמנגנונים שה-E.U. שהעמידה לרשות רומניה, שחיתות, כמו גם התלות של צדק באינטרסים כלכליים ופוליטיים, הם הקוצים הגדולים והעמידים ביותר להרמוניה משמעותית עם שאר אירופה.
על פי מדד 2020 של Transparency International, רומניה דורגה בין המובילות בשחיתות, בעוד ששנה לאחר מכן, במאי 2021, הביע בית המשפט לצדק של האיחוד האירופי את דאגתו העמוקה משורה של רפורמות משפטיות - לכאורה - שהיו בעצם רגרסיה, בנוגע לעצמאות הרשות השופטת, החורגת באופן משמעותי מהחוק האירופי.
ההרשעה על ידי בית הדין האירופי לזכויות אדם
ביולי 2018, התובעת הראשית של המנהל הלאומי נגד שחיתות ברומניה, לורה קודרוצה קובסי, פוטרה, לבקשת שרת המשפטים - דאז. הסיבה הייתה התנגדותו הציבורית של קובסי לחקיקה שהציגה ממשלת רומניה, שכן היא החלישו עוד יותר את עצמאותה של מערכת המשפט.
הכאת קובסי גורמת לגל תגובות, אך גם לדאגה של הקהילה הבינלאומית, שעוקבת אחר ההתערבות האכזרית של הכוח הפוליטי ביסודות הצדק.
בדצמבר 2018 ערערה קובסי לבית הדין האירופי לזכויות אדם בטענה שמדינתה הפרה את זכותה לחופש הביטוי, כמו גם את הזכות להליך הוגן. ב-5 במאי 2020, בית המשפט מחליט פה אחד כי רומניה הפרה בצורה גסה ובאכזריות את זכויות היסוד הללו. הכוח שבו היא התמודדה עם רודפיה עזר לה להפוך לראש האישה הראשונה של משרד התובע הציבורי האירופי.
מפעל המנפיק צווים אירופיים
בנוסף להיותה "מכה" של שחיתות וצדק תלוי אינטרסים, רומניה טוענת גם לתואר "אלופה" בהנפקת צווי מעצר אירופיים (EAW). בשנה אחת בלבד, ב-2019, היא הוציאה 1,373 צווי מעצר אירופיים, שניים רק לפולין. מתוכם, פחות ממחצית (655) הוצאו לפועל, עובדה המעידה על חוסר האמון של שאר המדינות החברות כלפי החלטות בית המשפט והתביעות המתבצעות במדינה.
פרשת שטינמץ תידון בקרוב על ידי מערכת המשפט הקפריסאית, שאינה יכולה להעלים עין הן מההיסטוריה המכבידה של רומניה, והן משפע ההחלטות והראיות המוכיחות כי שטינמץ נפל קורבן לקנוניה שיפוטית ממניעים פוליטיים. זו המסקנה שאליה הגיעה המסקנה הרלוונטית של האינטרפול, שהחליטה למשוך את ההתראה האדומה שהוציא, תוך ביטול בקשתה של רומניה (זה קורה לעתים נדירות).
יצוין כי יוון, בהחלטת בית המשפט המוסמך, לא רק סירבה להסגיר את שטיינמץ, אלא הדגישה כי נשללה משטיינמץ הזכות להליך הוגן, וכן כי קיים סיכון חמור לאפלייה, יחס בלתי אנושי, יחס משפיל, למקרה שיימסר לרשויות הרומניות. החלטת השופטת היוונית התקבלה לאחר חקירה מעמיקה ומכתבים רבים לרשויות רומניה, שככל הנראה שלחו תשובות לא מספיקות ולא משכנעות. במקרה של איטליה, הרשויות נקטו צעדים דרסטיים אף יותר נגד הצו הרומני. הם ביטלו אותו בפועל, והודיעו לרומנים להסיר אפילו את ההודעה הרלוונטית ממערכת ההודעות האיטלקית, כדי שלא תהיה הגבלה והפרעה בביקוריו העתידיים של שטיינמץ באיטליה.
האתגרים איתם מתמודדת אירופה הם מרובים ומורכבים. הם נוגעים לעתידה הפוליטי, לרווחתה החברתית ולצמיחה הכלכלית. עם זאת, החשובים ביותר הם אלה הקשורים לעקביות שלו. התאמה והרמוניה של חבריה עם העקרונות והערכים של אירופה.
בל נשכח שהמקרה שטיינמץ אינו "מחלת ילדות" של אחד מחבריו, זהו איום הולך וגדל המאיים על יסודותיו.