יותר ממיליון איש במדינת ישראל יישבו היום סביב שולחן החג ויחגגו את ערב השנה החדשה כמיטב המסורת של יהדות מרוקו. בחג הבא, הם יוכלו לעשות זאת גם עם מעדנים, תבלינים ומטעמים שמגיעים בייבוא ישיר לישראל ממרוקו עצמה.
תתחילו לשנן את השם: מיזיאן (במרוקאית: יפה ויקר). חברת ייבוא תבלינים, מעדנים ומטעמים של השף אבי לוי ואיש העסקים אבי משה, שחברו יחד לפני מספר שנים, וכבר שנתיים שהם עמלים על המיזם המאתגר שמייבא לישראל באופן ישיר את הטעמים מבית אמא, היישר מהחקלאים והמגדלים במרוקו.
ההתחלה הייתה כמעט במקרה: לוי ומשה טסו למרוקו לפני מספר שנים לטיול של חברים והסתובבו בשווקים. החיבור של לוי למטבח המרוקאי ידוע וברור, אבל למשה העיסוק בקולינריה היה קצת חדש. במקור הוא פרסומאי ואיש שיווק, שבעשרים השנים האחרונות עסק בתחום פרסום בשלטי החוצות והיה לבעלים של חברת "MEDIA WAY"- חברת פרסום ושילוט.
ואז באה הקורונה. "עד שנת 2019 הכל עבד פיקס, הפרסום והשיווק התפתחו לייבוא של עוד הרבה מוצרים מתחומים שונים וצברתי ניסיון וידע בתחום" מספר משה, על התקופה שהוציאה אותו מאזור הנוחות. "ל 2020 היו חוקים משלה. כל העסקים שעבדו בצורה מסוימת היו צריכים לשנות פאזה, או להתרסק. מי שהלך עם הראש בקיר נפל, והיו כאלה שאמרו אוקיי צריך להיות יצירתי וגמיש, להבין מהטוב עכשיו ומה פחות".
ומשה הבין שהוא צריך להיות יצירתי וגמיש, "למדתי שבעתות כאלה אנשים מחפשים מזון, הם רוצים ליצור את המזון, וזה הופך להיות ממרכיב משמעותי למרכיב העיקרי שאתה קונה ברגעים האלו. אז אמרתי אוקיי, ננסה מזון". הטיול של השניים במרוקו נתן הארה למשה, "הבנתי שיש פה המון לקוחות שמחוברים לתוצרת, לעם ולתרבות הזאת. ואז עשינו חשיבה, ונסענו שוב הפעם לנסיעה עסקית, והנה אנחנו פה היום".
מה זה אומר לייבא ממרוקו? עד כמה זה שונה ממקומות אחרים ואיך זה עובד?
"אני מתעסק בייבוא משנת 2013 בערך, בין אם מוצרי אלקטרוניקה ובין אם טקסטיל. התמודדתי בעיקר עם שווקים כמו טורקיה, סין, ארה"ב וגרמניה. שווקים שהם מאד מסודרים בכל הנוגע לייבוא.
מה זה אומר בפועל? את מגיעה לספק ואת לא צריכה לדבר הרבה מכיוון שהוא בדיוק מבין מה התהליך שאת זקוקה לו, החלק משלב האריזה ועד השילוח וכן הלאה. לזה התרגלתי. אבל ברגע שאתה עובר לעשות ייבוא במדינה כמו מרוקו שברובה היא מדינת עולם שלישי, עוני ורוב האנשים חיים שם מחקלאות, לא מדברים אנגלית, אתה מתמודד עם המון קשיים שמתווספים".
מה למשל?
"למשל את מבקשת מוצר ומקבלת מוצר אחר. את כל תהליך השרשרת של האריזה, קירטון, שילוח, זה לא משהו שאותו ספק במרוקו יודע לתת לך. את צריכה למצוא בכל חלק בתהליך ובכל חולייה בשרשרת ספק אחר. וזה מייאש לעיתים בעיקר כשלפעמים קבלן אחד לא מתחבר עם השני ויש הפתעות בדרך, וזו הסיבה שלקח לנו כמעט שנתיים להפעיל את המערך הזה ולבנות פס ייצור שלא יהיו בו טעויות ושנוכל לעבוד אתו בצורה חלקה".
ישר מוציא מחבת
המטרה והחזון של השניים היא לא רק לייבא תבלינים וחומרי גלם אלא להכניס מוצרים נוספים כגון שמני זית ייחודיים, ריבות ואפילו קוסקוס. "יש פה ראייה עתידית, ולכן היה חשוב לנו כבר בהתחלה ליצור בסיס יציב כדי שלא ניפול בדרך. אז מרוקו היתה קשה, אבל תודה לאל עברנו את זה".
איך יודעים בעצם מה איכותי ומה לא? מה הייתם צריכים לעשות בשביל זה?
"המסע התחלק לשניים, בפן העסקי ובפן הקולינרי של השף אבי לוי. כשאני מקבל תבלין אני יודע להריח אותו להסתכל על הצבע ולהגיד איזה יופי. כששף מקבל אותו, הוא מיד מוציא מחבת, שם קצת שמן, מדליק אש ומתחיל לעבוד עם החומר.
אחרי מספר שניות הוא רואה אם הוא מצטמצם במידה הנכונה, אם יש קרום עליו, אם הוא מלוח מידי, איזה טעם יש לו וכן הלאה. ובפן הזה אבי עשה עבודה מדהימה, לא פספס שום פסיק כדי לדעת מה רמת המוצרים. בנוסף, רצינו לראות ממש במו עינינו את כל התהליך מהקטיפה ועד הייבוא, וגם שלחנו את כל המוצרים לבדיקות מעבדה כדי שנוכל לוודא שבאמת מדובר במוצר טהור אורגני, שאין תוספות שמוהלים".
משה מסביר שבתעשיית התבלינים המסחרית תבלין מושתת בעיקרו על תוספות של אורז טחון או מלח. "הלקוח לא יודע להרגיש את זה, אבל כשאת מתעסקת בחומר גלם טהור ואמיתי ומרוכז את רואה את הצבעים שנשארים לך על היד כשאת עובדת עם התיבול. מיטיבי לסת מבינים את עומק הטעם של תבלין טהור. ידעת שפפריקה למשל לא אמורה להיות מלוחה? היא אמורה להיות מתקתקה כי זה פלפל. אז בפפריקה תעשייתית מוסיפים מלח".
כמה קשה לחדור לשוק עמוס ותחרותי?
"כמו בכל שוק, זה אף פעם לא קל. אבל בגלל זה ידענו ליצור את המשוואה של מוצר ממרוקו בשילוב עם שף מוביל שנותן את הטאץ' האישי שלו. המישמש הזה נותן את הבידול שאין לשאר המתחרים. שנינו יודעים ברמה העסקית שיש בין מיליון למיליון וחצי, בין אם באופן ישיר ובין בעקיפין אנשים עם קשר למרוקו. וזה כבר קהל אוהד יותר לתוצרת. קל זה לא היה, אני מאמין שאנחנו נלמד עם מה שצריך להתמודד".
איפה האתגרים?
"קודם כל ברמת השילוח, כשאתה מקבל סחורה אתה צריך בן רגע לשלוף אותה ל 200-300 אנשים. ובגלל שמעורב פה גם שף ולא רק שם של חברה, יש חשיבות שזה ייראה טוב וייצא מצוין ואי אפשר לעגל פינות, אז אנחנו שומרים על סטנדרט מאד גבוה. דבר נוסף זה לתת הסברים ללקוחות. יש לקוחות ששואלים למה זה מגיע במידות קטנות של 50-70 גרם, שאלה שאנחנו מתמודדים איתה ברמה היומית.
התשובה היא שאנחנו מנסים להחדיר לשוק מוצר שהוא הרבה יותר מרוכז, כי הוא טהור ואין בו תוספות. את מיד תרגישי את הכח של התבלין. מצד שני אנשים רגילים ל 100-300 גרם. וכאן נובע קושי להחדיר מוצר חדש לשוק וגם רעיונית את העובדה שלא צריך לשים 4 כפות פפריקה ואם התבלין מרוכז וטהור אפשר להסתפק גם בכפית אחת".
לא לפחד מהפחד
כאמור העבודה מול השוק המרוקאי שונה מכל שוק אחר, והשניים לא עובדים עם ספקים אלא עם מגדלים. "אנחנו עובדים עם מגדלים ועם חוות, ויש לנו ממש מה שנקרא "בקרת איכות" בשטח כדי לראות איך החומר עובר מהמגדל לבית האריזה, למיון ולתהליך. הבנו שאם אנחנו מפספסים משהו בתהליך, כנראה שלא נקבל את זה באיכות שרצינו או כמו שרצינו".
כרגע הם בקשר עם כמה ארגונים במרוקו שמייצרים מלבד התהליך העסקי גם מעורבות של קבילה ותרבות במטרה לחבר את המודעות בין שני העמים וחברו לכמה סנטורים עם גורמים עסקיים וקהילתיים. "מרוקו זה קצת כמו מצריים. הממשל מאד מחובר לממשל בישראל ויש קשרים טובים בין המדינות, אבל העם לא מכיר באמת את העם הישראלי אלא בעיקר את הקהילה היהודית שהיתה שם לפני 80 שנה. את מה שקורה עכשיו הם מקבלים בעיקר מהמדיה ברשתות הערביות".
איך המצב פה משפיע?
"ברמה הבינאישית עם הספקים והמגדלים והאנשים סביבך, ממעטים לדבר על פוליטיקה, מראייה עסקית מאד נבונה שלכל אחד יש את הדעה שלו ולא חכם לערב דברים כאלה. מצד שני כשאתה יוצר חברויות ויצרנו שם חברים מאד קרובים, אתה מבין שהם לא רואים אותך כגורם מאיים או בעייתי. החכמים יודעים לא לערב פוליטיקה בעסקים".
אתה מדבר את השפה?
"אני פחות מעז, אבי מרשה לעצמו לזרוק כמה משפטים. ברמה העסקים אני מדבר איתם באנגלית וקצת ערבית קלוקלת".
גם לשף אבי לוי, וגם לשותפו העסקי אבי משה יש אימהות בשלניות ששמן הולך לפניהם. משה מספר שהן היו בקרת האיכות הראשונה עוד לפני שבכלל חשבו על פתיחת החברה. "זה בעצם התחיל משם, הבאנו דוגמאות לתבלינים בשקיות והן הראשונות שדגמו אותם. אחר כך רק פנינו לכל מיני חברים שפים".
המטרה של מיזיאן היא לחדור לשוק הישראלי על כל גווניו, בין אם בשווקים, מסעדות ואפילו בסופרמרקט. "יש לקוחות שקונים בסופרמרקט ויודעים להסתכל על תבלינים ולהבין את ההבדלים בין המוצרים. האריזה שלנו למשל היא בצנצנת זכוכית. יש הבדל מאד מהותי בין תבלין שיושב בצנצנת פלסטיק לבין תבלין שיושב בזכוכית, בין אם בארומה, בטעם או בשמירה על התבלין. ואנחנו רוצים להנגיש את עצמנו בכל מקום ולהיות כמה שיותר קרובים לכולם".
לא פחדתם לעשות כזה מהלך שיש בו הרבה סיכון?
"היו תגובות לכאן או לכאן. אבל אני אוטוטו בן 40 ועושה עסקים מגיל 20. בכל פעם שפחדתי נכשלתי. וכשאמרתי לעצמי לך על זה, הצלחתי בגדול וזה מה שהיה. אין מה לפחד. אם אתה מאמין במה שאתה עושה, רע לא יכול לצאת מזה אף פעם".