העיתונאים הישראלים מעניקים ציון 6 לתקשורת הישראלית כאשר הם מתבקשים לקבוע את רמת תפקודה בסולם שנע בין 1 (הערכה נמוכה) ל- 10 (הערכה גבוהה). למרות שרובם המוחלט מייחס חשיבות עליונה לווידוא אמינות המידע, הרי שרובם - 55% - מסכימים כי בפועל, הדיווח החדשותי בישראל "מלא בטעויות עובדתיות ורשלנות בדיווח".
כ-70% מהעיתונאים חושבים שמנהלי ארגוני החדשות אינם מקדישים מספיק זמן לתיקון טעויות, ואחוז דומה סבור כי העיתונאים מו?נעים יותר מדי על-ידי תחרות ופחות מדי על-ידי שיקולים אתיים.
העיתונאי הישראלי גם נוטה להצדיק שיטות עבודה עיתונאיות שנויות במחלוקת יותר מעמיתיו במדינות אחרות, ותחושת העצמאות שלו נמוכה באופן משמעותי מזו המקובלת אצל העיתונאים בארצות-הברית ובקנדה.
למרות שרוב העיתונאים מעריכים שהציבור אינו מתייחס באמון רב לעבודת התקשורת הם סבורים שהציון הנמוך הזה אינו חל עליהם. רובם המוחלט מביע שביעות רצון גבוהה מעיסוקם ומעוניינים להמשיך בו - אלה אחדים מהממצאים העיקריים העולים ממחקר מקיף שנערך בין עיתונאי ישראל על-פי הזמנת "העין השביעית", במימון המכון הישראלי לדמוקרטיה.
המחקר נערך (על-ידי החתומים מעלה) על מדגם בן 209 עיתונאים הממלאים תפקידים שונים בכלי התקשורת הארצית והמקומית הכותבים ומשדרים בעברית, ערבית, רוסית ואנגלית. כדי להבטיח את ייצוגיות המדגם נעשה שימוש בדגימת שכבות, כאשר מכל אחד מכלי התקשורת הארציים (כולל עיתונות מודפסת ומקוונת, רדיו וטלוויזיה), וכן ממדגם של כלי תקשורת מקומיים, נדגמו באופן אקראי מספר עיתונאים בהתאם לאומדן גודל המערכות השונות. במחקר הובטח ייצוגם של עורכים, כתבים ופרשנים בכירים מצד אחד, ושל כלי תקשורת הפונים לאוכלוסיות ספציפיות (ערבים, דתיים, עולים) מצד שני. חלק מהשאלונים במחקר נשלחו בדואר, וחלקם בוצעו בסקר טלפוני על-ידי מכון "דחף" בהנהלת ד"ר מינה צמח.
נוסח השאלות (שהיו ברובן מובנות ואיפשרו בחירה בין מספר תשובות אפשריות) התבסס בחלקו על שאלונים דומים שהופצו בין עיתונאים במדינות אחרות במסגרת הפרויקט המחקרי "העיתונאי הגלובלי" ("The Global Journalist"), שניסה להשוות בין תפיסות וערכים עיתונאיים בחברות שונות. הדגימה התבססה על מאגר המידע של חברת "יפעת" ועל רשימת מנויי "העין השביעית", והושלם ועודכן על בסיס שמות העיתונאים המופיעים במהדורות החדשות ובעיתונים.
מתוך סך כולל של 389 עיתונאים שאליהם היתה פנייה, סירבו 13 בלבד (כשלושה אחוזים) להשתתף במחקר; כ-43% נוספים, שהביעו נכונות עקרונית להשתתף, לא החזירו את השאלונים שנשלחו אליהם בדואר. אחוז התגובה, לפיכך, עמד על כ- 54%, אחוז השתתפות סביר בהחלט בהשוואה לסקרי דואר אחרים ולמחקרי עיתונאים שנערכו בחו"ל.
ערכים עיתונאיים
בדומה לעיתונאים במדינות אחרות, הביעו אנשי התקשורת הישראלים מידה גבוהה של הסכמה לגבי חשיבותם של ערכים עיתונאיים מרכזיים שהוצגו בפניהם, כגון בירור העובדות לאשורן, הצורך בהצלבת מקורות ושמירה על נייטרליות. העיתונאים התבקשו לציין עד כמה כל אחד מהערכים חשוב, כאשר אפשרויות התשובה נעו בין "חשוב מאוד" ל"לא חשוב בכלל". כפי שניתן לראות בתרשים מס' 1, מעט מאוד עיתונאים כפרו בחשיבותם של העקרונות הללו.
אף אחד מתוך 209 העיתונאים שהשיבו לשאלון לא היה סבור כי בירור העובדות לאשורן הוא ערך "לא כל-כך חשוב" או "לא חשוב בכלל", ו- 203 מתוכם (יותר מ- 97%) חשבו שמדובר בערך "חשוב מאוד". באופן דומה הביעו העיתונאים הסכמה כמעט קונסנזואלית לגבי חשיבותם של ערכים כמו אי פרסום שמועות, מניעת השפעה של המו"ל על תכנים חדשותיים והצגת שני הצדדים של סיפור, כאשר יותר מ- 75% מהנשאלים סבורים שאלה ערכים "חשובים מאוד".
השונות הנמוכה של העיתונאים לגבי חשיבותם של ערכים מקצועיים מרכזיים היא סימן טוב לקהילה התקשורתית הישראלית. חוקרי תקשורת רואים שונויות נמוכות בתשובות לשאלות מסוג זה כעדות להתמקצעות של העיסוק העיתונאי. אפילו אם לא ניתן בהכרח להסיק מהתשובות העקביות של עיתונאים לגבי יישומן של פרקטיקות דומות בעבודתם המעשית, הרי שעצם העובדה שעיתונאים רבים כל-כך מסכימים על הערכים המקצועיים המרכזיים מעידה על כך שלכל הפחות, הם יודעים מה העמדה הנורמטיבית שבה הם אמורים להחזיק.
הסכמה גבוהה בין המרואיינים נמצאה גם כאשר התבקשו לדרג את הערך המרכזי ביותר לדידם מבין ארבעה ערכים חשובים: איזון (הצגת כל הצדדים של הסיפור, ובמידה שווה), אובייקטיביות (אי הבעת עמדה אישית), וידוא אמינות המידע (למשל, הצלבת מקורות) ומהירות (להגיע לסיפור ראשון).
כמעט 90% מהעיתונאים ציינו כי וידוא אמינות המידע הוא הערך העיתונאי החשוב ביותר בעיניהם, כאשר במקום השני דורגו במרבית המקרים איזון או אובייקטיביות. במלים אחרות, הכתבים והעורכים שהשתתפו במחקר רחוקים מהשקפות פוסט-מודרניסטיות בכל הנוגע לעבודתם העיתונאית: בירור ה"אמת" מהווה בעבורם את אבן היסוד של העיסוק העיתונאי.
בעוד שלגבי חשיבות אמינות המידע לא היו לעיתונאים ספקות רבים, שיעור ניכר מהם מייחס חשיבות מוגבלת בלבד לערכים כמו ריחוק מהמסוקרים ונייטרליות בדיווח; ואף על פי ששיעור ניכר של עיתונאים היה סבור כי רטוריקה של אובייקטיביות (הימנעות משימוש בגוף ראשון בדיווח, בנוסח הכתיבה העיתונאית הקלאסית) היא ערך חשוב, עדיין היה זה העיקרון שלגביו נמצאה מידת ההסכמה הנמוכה ביותר: רק רבע מהעיתונאים חשבו שזה עיקרון "חשוב מאוד".
המרואיינים התבקשו להכריע גם לגבי האיזון הראוי, לדעתם, בין הזכות לפרטיות לבין זכות הציבור לדעת. העיתונאים שהשתתפו במחקר נטו לתפוס את הזכות לפרטיות כחשובה יותר כאשר מדובר באנשים פרטיים (כ-60%), אך את זכות הציבור לדעת כחשובה יותר כאשר מדובר היה בפרטיותם של אישי ציבור (כמעט 90% מהמשיבים השיבו כי זכות הציבור לדעת חשובה יותר מזכותם של אישי ציבור לפרטיות).
לאורך השנים הציעו עיתונאים ואנשי אקדמיה ארבעה מודלים מרכזיים של עיסוק בעיתונות. הראשון הוא המודל
העיתונאים הישראלים מעניקים ציון נמוך לתקשורת הישראלית
יריב צפתי וארן ליביו
12.3.2003 / 15:05