בטוחות בעצמן: השנה המצוינת של התעשיות הבטחוניות

נועה קירל, איתי לוי, בר רפאלי, ריטה, שלומי שבת ומירי מסיקה. לא בדיוק סביבת ההתייחסות הרגילה של מהנדס הטילים הוותיק: לא עסקת נשק בעייתית או שיגור טיל שנכשל, אלא מופע שערכה החברה לעובדיה. במשך שלושה ימים חזר האירוע על עצמו בפארק הירקון בתל אביב בעלות מצטברת של מיליוני שקלים, הרבה כסף וקצת ניקור עיניים, בפרט כשמדובר בחברה ממשלתית, שמזכירה יותר חברת הייטק בתקופת השיא של הענף לפני שנתיים.

בועז לוי, מנכ"ל התעשייה האווירית, לא מתנצל. "אני מאוד גאה באירוע הזה. עברו 70 שנה מאז ששמעון פרס ואל שווימר הקימו בלוד מוסך קטן לתיקון מטוסים, שהפך לחברה שמייצרת מטוסים, טילים ולוויינים. יש לנו עובדים שלא יכולים לספר בבית מה הם עושים, ובטח לא להביא לעבודה את המשפחה.

שבני הזוג שלהם חיים עם מצב שאנחנו לפעמים מזניקים אותם בהתרעה של שעות לתקן תקלה אצל לקוח בחו"ל, לשדרג לו מערכת, או למכור לו אחת חדשה. רצינו לחגוג איתם את האירוע, להגיד תודה, ולעשות את זה על טהרת היצירה הישראלית. היו 30-40 אלף איש בהופעות האלה, חילקנו אותן לשלושה ערבים כי אי אפשר היה להביא את כולם בבת אחת.

ועדיין, בעלות לעובד הן היו זולות מאירוע הייטק. אתה יודע מה זה לראות את כל פארק הירקון מתפקע מצחוק ממערכון של זהו זה, שכולם שם בגיל של התעשייה האווירית, על טייס המזל"ט הראשון? זה היה שווה את הכל".

האמת, לתעשייה האווירית היה מאיפה לשלם על האירוע. כמו אלביט ורפאל, היא תרשום השנה שיא במכירות, הזמנות ורווחים. התעשייה האווירית לבדה עברה לראשונה במחצית 2023 את רף ה-2.5 מיליארד דולר הכנסות, 165 מיליון דולר רווח נקי, וצבר הזמנות שזינק ל-16.4 מיליארד דולר, וזה עוד לפני ההכרה בעסקת החץ-3 הענקית - 3.5 מיליארד דולר - שצפויה להיחתם ברבעון האחרון השנה.

אלביט מכרה קצת יותר (2.837 מיליארד דולר), הרוויחה קצת פחות (124.4 מיליון דולר) ונעקפה בידי התעשייה האווירית גם בצבר ההזמנות (16.1 מיליארד דולר). רפאל הקטנה משתיהן עדיין רשמה תוצאות בשיא מבחינתה, עם מכירות של 1.63 מיליארד דולר בחצי שנה, רווח נקי של 29.2 מיליון דולר, וצבר הזמנות שהגיע ל-10.82 מיליארד דולר. הייצוא הביטחוני עמד ב-2022 על 12.5 מיליארד דולר, שיא של כל הזמנים, וגידול של 50% מאז 2020, והשנה צפוי לקבוע שיא נוסף.

זה הכל בזכות המלחמה באוקראינה?
"אוקראינה בהחלט תרמה להבנה של מדינות רבות, בעיקר באירופה, שהן צריכות יותר יכולות צבאיות, יותר מלאים של חימוש ויותר יכולות תעשייתיות רלוונטיות", אומר בצלאל (בוצי) מכליס, מנכ"ל אלביט. "אבל זה לא רק אוקראינה. העולם מתחמם לא רק בטמפרטורות. המאבק בין סין ארה"ב מעודד רכש ביטחוני באסיה והפאסיפיק ובאוסטרליה. פתחנו משרד ביפן, שגם מוטרדת וחתמה עם משרד הביטחון על חוזים שיקלו על עסקאות עימה".

גם הסכמי אברהם הביאו לגידול במכירות של התעשיות מישראל באזור. אפילו הצלחתם להביא עסקה למכירת טנקי מרכבה-3 שיצאו משירות בצה"ל למרוקו.
"העסקה הזאת עדיין לא נחתמה, אבל הסכמי אברהם בהחלט יצרו הזדמנויות חדשות, כי גם במזרח התיכון ובמפרץ הפרסי מדינות מבקשות להתחזק מול איראן ואיומים אחרים. הקמנו חברה באמירויות ויש פוטנציאל גדול איתם":

ויש עוד לקוח שהגדיל רכישות, ואיתו התעשיות יכולות לדבר בעברית. "גדלנו השנה גם בחו"ל עם עסקאות נוספות לטיל הספייק למשל ועסקת ייצוא ראשונה למערכת ההגנה האווירית קלע דוד, לפינלנד. אנחנו שמחים על כל עסקה כזאת, שבדרך כלל גם יותר רווחית ממכירות לצה"ל, אבל אנחנו לא מוטי-יצוא כמו התעשיות האחרות. אצלנו זה 50:50.

המטרה הראשונה שלנו היא לפתח ולספק את מה שמערכת הביטחון צריכה, וגם שם גדלנו השנה", אומר יואב הר-אבן, מנכ"ל רפאל. "תקציב ביידן שהגיע (מיליארד דולר מארה"ב לחידוש מלאי החימוש שצרך צה"ל במבצע "שומר החומות" לפני שנתיים, רובו מיירטי כיפת ברזל וחימוש אווירי מתוצרת רפאל - א"ע), ועוד פרויקטים מסווגים".

טיל הספייק נמכר לרוב מדינות אירופה, אבל ישראל לא אישרה להן להעביר אותו לאוקראינה. למה שהן ירכשו עכשיו עוד טילים?
"יש מדינות שהחליטו להגדיל מלאים, יש כאלה שאמרו 'אולי פוטין ינסה לפלוש גם אלינו', ורכשו לראשונה כדי להיות מסוגלות להתגונן מפני טנקים. ויש כאלה שהעבירו לאוקראינה מלאי נשק ישן ועכשיו רוכשות חדש במקומו. יש כאן גם תופעות לוואי של הקורונה. אחרי המרוץ לרכישת מסכות וחיסונים, מדינות רוצות לבסס את היכולות שלהן בתחום הביטחון. יש נאט"ו ובריתות אחרות, אבל בסוף, ברגעי משבר אתה לא רוצה להיות תלוי באחרים".

הישראלים גם הרוויחו מהגמישות והיכולת להבטיח זמני אספקה מהירים יותר מהתעשיות האירופיות והאמריקאיות. אלביט זכתה בעסקת ענק בסך 250 מיליון דולר למכירת תותחי אטמוס ומשגרי רקטות לדנמרק, אחרי שהעבירה לאוקראינה 20 תותחים צרפתיים ישנים יותר שהחזיקה.

אלביט הבטיחה לספק לדנים תותחים חדשים כבר השנה, וזכתה בעסקה - שהובילה להתפטרות שר ההגנה הדני, לאחר שנטען שמידע לגבי הרכש הוסתר מהפרלמנט המקומי. אלביט זכתה גם בכמה עסקאות פגזים ורקטות מאותה סיבה, כולל הזמנה של משרד הביטחון הישראלי לפגזים ב-60 מיליון דולר, כחלק מהחלטה צה"לית להגדלת מלאים.

לוח זמנים היה גם הרקע לעסקה שתשבור את כל שיאי התעשיות הביטחוניות עד היום, מכירת מערכת החץ לגרמניה. העסקה טרם נחתמה, אבל התעכבה עד לקבלת האישור האמריקאי לייצוא המערכת, שוושינגטון מימנה את הפיתוח שלה. הסכם לתשלום מקדמה בסך 600 מיליון דולר צפוי בשבועות הקרובים, בדרך לחתימה מלאה בנובמבר.

העניין הגרמני התעורר בעקבות הפלישה לאוקראינה, אבל לא זו של 2022, אלא זו של 2014, לחצי האי קרים. "הגרמנים דיברו איתנו על החץ עוד לפני הקורונה, והמגפה עכבה את המשך הדיונים", אומר בועז לוי. "אחרי הפלישה בשנה שעברה הקנצלר שולץ הציב יעד של יכולת מבצעית ראשונית ליירוט טילים בליסטיים כבר ב-2025, והמגעים הואצו.

זה מאתגר, אלה לא לוחות הזמנים המקובלים בעסקאות כאלה, אבל נעמוד בהם. זאת הבטחה אישית שנתתי לשר הביטחון, שנספק בזמן ושהמשך האספקה של החץ לחיל האוויר לא תפגע, ושמשרד הביטחון נתן לאמריקאים לפני שאישרו את העסקה. בסוף הם מימנו את פיתוח החץ כדי להגן על ישראל. אנחנו נגייס עוד עובדים ונסיט אחרים בין מפעלי התעשייה האווירית. יש יותר ויותר מדינות שלא רוצות מערכות שדורשות פיתוח ארוך, אלא כאן ועכשיו. תן לי מה שיש לך, מקסימום תשלים לי אחר כך יכולות".

גרמניה היא לקוחה ותיקה של התעשיות הישראליות, אבל רוב אירופה הייתה סגורה בפניכם. מה השתנה?
לוי: "אירופה הבינה שמהישראלים הם יקבלו את המוצרים הכי מתאימים לצרכים. אנחנו צעד אחד לפניהם כי אנחנו נתקלים באיומים לפני שאר העולם. אתה ממציא דברים מתוך צורך קיומי. ככה הומצאו בתעשייה האווירית המל"ט המשוטט הראשון, שהעתקים שלו מככבים כעת באוקראינה. ככה המצאנו את החץ שנכנס לשירות לפני יותר מ-20 שנה.

המערכות שלנו מוכחות, והתעשיות הישראליות יודעות שלא להיעלם אחרי המכירה, לתת שירות ושדרוגים, ויותר עסקאות מהעבר נעשות במתכונת של עסקאות בין ממשלות, בין משרדי הביטחון שלהם ושלנו, ואז הלקוחות יודעים שיש עוד מי שבודק אותנו ומשגיח".

הטון הזה גם הוא תוצאה של השנים האחרונות. בעבר היה בין התעשיות הביטחוניות הרבה דם רע, שהגיע עד כדי השמצות הדדיות שעלו להן בחוזים בחו"ל. אבל עבודה של משרד הביטחון להרגעת הרוחות וגם בגרות של דור המנהלים הנוכחי בתעשיות שינתה את המצב.

בחץ-3 התעשייה האווירית היא הקבלנית הראשית ויצרנית המיירטים והמכ"ם, אבל אלביט מספקת את מערכת הפיקוד והשליטה ורפאל, כמו החברה הממשלתית תומר, היא קבלנית משנה, כך שלא רק התעשייה האווירית תזכה בהכנסות מהעסקה עם הגרמנים.

לוי: "למדנו מתי להתחרות ומתי לשתף פעולה. אנחנו מסייעים לאלביט בייצור חימוש מסוים, אבל מתחרים מולם במכרזי מל"טים. אנחנו מספקים מכ"ם לקלע דוד של רפאל, אחרי שהתחרינו מולו בפינלנד עם הברק 8 שלנו. ואנחנו מתמודדים מול רפאל במכרזי הגנה אווירית אחרים בעולם גם ברגעים אלה".

אחד משיתופי הפעולה המסקרנים בין התעשיות הוא בתחום מערכת הלייזר "מגן אור" שמפתחת רפאל ליירוט רקטות ופגזי מרגמה. אחרי ניסויים מוצלחים באב הטיפוס בשנה שעברה הזמין משרד הביטחון ארבע מערכות ראשונות מייצור סדרתי שמיועדות להיות מוצבות בעוטף עזה ב-2025, בעלות של יותר מחצי מיליארד שקל.

רפאל היא הקבלן הראשי ופיתחה את כל מערכת כוונון הלייזר והמעקב אחרי המטרה, אלביט מספקת את תותח הלייזר הבסיסי, ובמקביל מפתחת למשרד הביטחון מערכת לייזר מוטסת. מדובר בטכנולוגיה שיש כיום רק לארה"ב ויכולה להיות מבוקשת מאוד לייצוא, בזכות היכולת ליירט איומים הלייזר שעולה כמה דולרים לירייה, בלי לבזבז מיירטים יקרים.

הר אבן: "לייזר הוא מערכת פורצת דרך, ואנחנו עובדים 24/7 כדי לספק אותה כמה שיותר מהר לצה"ל. זה לא יקרה ב-2024, אבל זה בדרך. יש הרבה התעניינות בה ממדינות זרות, אבל כרגע אנחנו רק בעניין של לספק למדינת ישראל. יש לנו שיתוף פעולה לגביה עם לוקהיד מרטין כדי להביא אותה לשוק האמריקאי, כמו שיש לנו עם ריית'און לגבי המיירט של כיפת ברזל, טיל הטמיר. המארינס הודיעו לאחרונה שירכשו מריית'און 2,000 טמירים עבור מערכת הגנה חדשה שלהם, וחלק מהייצור יתבצע בישראל".

בוצי מכליס מוסיף: "אני מאוד מאמין בפוטנציאל של נשק אנרגיה ואנחנו משקיעים בזה המון מאמצים. רק באלביט עובדים על הפרויקט הזה מאות אנשים".

שנת השיא הגיע לתעשיות הביטחוניות אחרי שנתיים קשות של מלחמה על שימור העובדים שלהן מול חברות ההייטק, שבזכות משכורות נדיבות ואופציות הצליחו לעביר אליהן בתקופת השגשוג מאות מהנדסים מהתעשייה האווירית, אלביט ורפאל. בשנה האחרונה השתנתה המגמה: ההייטק במשבר ופתאום היציבות של התעשיות הביטחוניות מושכת עובדים בחזרה.

"השקענו ב-2022 הרבה מאמצים בשימור עובדים", אומר הר-אבן, "בשדרוג סביבת העבודה שתראה יותר כמו בחברת הייטק, ביצירת מסלולי קריירה ובתגמול למרות שאנחנו חברה ממשלתית, שלא יכולה לחלק אופציות. השינוי בשוק לא גרם לנו להפסיק את המאמצים האלה. העברנו עוד קודם 2,000 עובדים לעבודה של יומיים בשבוע מהבית, ולא נשנה את זה. ואנחנו ממשיכים לגייס גם כעת".

מה שנפגע ביציבות היה דווקא במפתיע מוסר התשלומים של משרד הביטחון. למרות שתקציב המדינה הדו שנתי אושר בכנסת, ובתוכו תקציב הביטחון. נוצרו השנה חובות של מאות מיליוני שקלים מצד המשרד לכל אחת משלוש החברות הגדולות. אלביט מערכות הפכה מבחינת המדינה לאלביט פתרונות מימון... והמשרד הרשה לעצמו שלא לשלם גם לשתי החברות הביטחוניות הממשלתיות.

"משרד הביטחון מבין את המצוקה שלנו, ואני מאמין שהוא ישלם בקרוב. מבחינתי זה חוב בטוח, אני לא מודאג", אומר מכליס.

ב-2023 העבודה מול העובדים עברה לתחומים אחרים שמטרידים לא רק את עובדי התעשיות הביטחוניות. אבל עובדי רפאל לקחו את המחאה רחוק משאר החברות, עם מכתבים פומביים ועצומות של ותיקי החברה נגד המהפכה המשפטית.

בתעשיית ההייטק אפשר היה לראות מעבר של פעילויות ועובדים לחו"ל, איך השפעות המהפכה מורגשות אצלכם?
מכליס: "מול לקוחות בעולם אין השפעה, אנחנו עם כמות ביקושים כל כך גדולה בעולם שהשיח הוא על זמני אספקה. העובדים של אלביט הם אנשים מעורבים, ויש להם את הדעות שלהם. אנחנו מעודדים סובלות, דיאלוג ואחדות ונמשיך בזה. לא משתתפים בשום צד שהוא".

לוי: "אנחנו לא רואים אצלנו תופעות של רילוקיישן, גם אם יש פה ושם עובד שעוזב לחו"ל, בחברה של 15 אלף איש זה דבר שתמיד קרה. מי שעובד כאן יש לו מוטיבציה אחרת, ועבודה עם משמעות שלא קל לוותר עליה. ביחד עם ועד העובדים אנחנו מעבירים מסר שאנחנו חברה עסקית. אנחנו לא שואלים אנשים למה הם לוקחים חופש באמצע השבוע, אם זה כדי ללכת לאירוע משפחתי, או כדי להפגין. מי שרוצה ללכת במוצאי בשת לקפלן זו זכותו המלאה, אבל הפוליטיקה נשארת מחוץ לשער".

הר אבן: "אנחנו לא רואים בינתיים שום השפעה בהזמנות, אבל לא לעולם חוסן. עשינו מאמצים רבים לעצור את הוויכוח הפוליטי מחוץ לשערי רפאל. לכל עובד יש את הדעה שלו, והוא רשאי להביא אותה - מחוץ למפעל. מכתבים שיצאו היו מפורשי רפאל, והפגנה שהייתה הייתה מחוץ לגדר.

עובד שרוצה יום חופש כדי ללכת להפגין, יכול לקחת. אבל הוא לא יכול להסתובב עם שלטים במפעל. אני גם לא רואה בינתיים תופעות של רילוקיישן על רקע המצב. המסר שלי לעובדים הוא שאין לנו ארץ אחרת והמדינה חשובה יותר מחילוקי הדעות. אחד הערכים של רפאל הוא למצוא את המשותף, גם בניהול פרויקטים בחברה, וגם במציאת שותפים בחו"ל. לא לחפש את הגבולות אלא השותפויות. אני מקווה שזה יקרה כמה שיותר במדינה. את רפאל ההתנהלות הזאת הביאה רחוק".

התעשייה האווירית (בסוגרים: השיפור לעומת 2022)

מכירות: מחצית 2023: 2.54 מיליארד דולר (8%+)
רווח נקי מחצית 2023: 165 מיליון דולר (28%+)
צבר הזמנות: 16.4 מיליארד דולר (5%+)

אלביט (בסוגרים: השיפור לעומת 2022)

מכירות: מחצית 2023: 2.837 מיליארד דולר (5%+)
רווח נקי מחצית 2023: 124.4 מיליון דולר (27%-)
צבר הזמנות: 16.1 מיליארד דולר (5%+)


רפאל (רפאל לא פרסמה דוחות רבעוניים עד השנה)

מכירות מחצית 2023: 1.63 מיליארד דולר (-)
רווח נקי מחצית 2023: 29.2 מיליון דולר (-)
צבר הזמנות: 10.82 מיליארד דולר (-)