נמל אשדוד מציג: של מי הרציף הזה לעזאזל?

זה שישראלים מתנהגים לפעמים כמו בשכונה, זה לא חדש: סוגרים עניינים בקריצת עין, מעגלים פינות, מחליקים מתחת לשולחן ועוד. אבל כשחברות ממשלתיות מתנהגות מול חברות בינלאומיות כמו אחרון הפרחחים ברחוב, זאת פדיחה, שקשה לבלוע.

הנסון ישראל - חברת בת של התאגיד הבינלאומי הענק, המספק חומרי גלם לתעשיית הבניה והתשתית, בטון, חומרי מחצבה, אספלט, פיזור אספלט ושירותי הובלה בתפזורת, זכתה במכרז לפריקת מלט מיובא במשך עשר שנים, ברציף 30 בנמל אשדוד. הזכייה הזו באה אחרי הליך שארך שלוש שנים שנוהל על ידי חברת נמלי ישראל, חנ"י ובסופו הנסון התחייבה לייבא לפחות 800 אלף טון בשנה, ולשלם למדינה 42 שקלים על כל טון.

בהתחלה הכל הלך חלק. אבל אחרי כמה תקופה מוצלחת, בהנסון גילו להפתעתם, שמישהו בנמל אשדוד פתח עוד ארבעה רציפים זמניים, ללא מכרז, כשהחברה העלומה שמתפעלת אותם, משלמת למדינה רק 21 שקלים לטון. חצי מחיר. כשניסו לברר בנמל מי המפעילים בני המזל, שלא נאלצו לעבור את ה"ויה דולורוזה" של התמודדות על מכרז, הפקדת הערבויות, הטופסולוגיה ובלבולי הראש, הם נתקלו בתעלומה.

אף אחד בנמל אשדוד, כולל ממלא מקום המנכ"ל, אלי בר יוסף, לא יכול היה לתת להם פרטים על המפעילים, להראות להם את המכרז או את חוזה ההפעלה הזמני המפנק שקיבלו, למרות שנמל אשדוד מחויב להתקשר עסקית עם חברות רק באמצעות מכרזים מוסדרים ושקופים.

ההתנהלות השערורייתית של נמל אשדוד, שמצטרפת לשלל התנהלויות בעייתיות שהובאו כאן ב"וואלה", גולגלה לפתחה של חנ"י, החברה הממשלתית שערכה את המכרז והבטיחה להנסון בלעדיות.
מתברר שגם שם לאף אחד אין מושג מי נתן רשות לפתוח עוד ארבעה רציפים לפריקת מלט ומי מפעיל אותם. במכתב שהגיע לידי "וואלה" באמצע חודש יולי, מתנערת חנ"י מאחריות ומעבירה אותה לנמל אשדוד, שמפעיל את הרציפים.

פריקת מלט היא עסק מאוד מכניס. עד כדי כך מכניס, שהנמלים מוכנים להסתכן בענישה כדי לבצע אותה. בינואר 2023, זימנה רשות הספנות והנמלים במשרד התחבורה לשימוע את מנהלי הנמל הפרטי באשדוד ואיימה בסנקציות.

הסיבה: במקום לנצל את הרציף שקיבלו מהמדינה כדי לפרוק אוניות שמובילות ברזל ולסייע לפתוח את הפקק בפריקת המטען הכללי, כמו שהתחייבו, הם התרכזו בפריקת מלט. בנמל אשדוד החדש נלחמו כמו אריות כדי לשכנע את רשות הספנות שמלט זה מטען כללי.

למה דווקא מלט? כי הרבה יותר קל לפרוק אותו מברזל, מלאכה שמצריכה כוח אדם מיומן ועבודה פיסית קשה שמשכת ימים ארוכים. כדי לפרוק אוניית מלט צריך אדם אחד בלבד, שתפקידו ללחוץ על כפתור של משאבה שמזרימה את המלט לתוך משאית. חוץ מזה, בעוד שלפריקת ברזל יש מחיר מקסימום של 63 שקלים, מי שפורק מלט יכול לבקש איזה מחיר שבא לו.

במקרה הזה, חנ"י חטפה עצבים ודרשה ממשרד התחבורה לנקוט בצעדים חמורים, עד כדי שלילת השימוש ברציף. אחד הטיעונים שלה אז היה המכרז שבו זכתה הנסון, שמשלמת לה הרבה כסף על פריקת המלט. אבל כשזה מגיע לנמל אשדוד הממשלתי, לחנ"י כנראה אין חשק להסתבך עם הועד וההנהלה, אז מפקירים את הזכיינית.

וכך יוצא, שממש ברגע זה, בסמוך לרציף 30 של הנסון, פועלים במרץ, לידה, ארבעה רציפים פיראטיים, שאף אחד לא מתכוון להתעסק איתם, והמפעילים שלהם, שגם אנחנו לא הצלחנו לשים עליהם את היד, ממשיכים לגרוף הרבה מאוד כסף לכיסיהם בלי פיקוח, בעוד נמל אשדוד וחנ"י, מגלגלות אחת אל השנייה את האחריות.

מחברת נמלי ישראל נמסר בתגובה: "הפעילות בנמלי ישראל נעשית בכל נמל על פי כתב ההסמכה הניתן לו על ידי המדינה. חברת הנסון זכתה במכרז להפעלת רציף ייעודי לפריקת מלט. החברה נהנית מיתרונות שאין ברציפים אחרים, הפורקים מלט, כגון התור התפעולי (הנסון נהנים מפטור בתור התפעולי בשל היותם רציף ייעודי). בתקופת עומס בנמלים הדבר מהווה יתרון ייחודי".

בנמל אשדוד אומרים: "חברת נמל אשדוד פורקת מלט, כמו מטענים אחרים, על פי הנחיות כתב ההסמכה שניתן לה, וכללי התור התפעולי שנקבעו על ידי רשות הספנות והנמלים. הטענה שיש רציפים המופעלים על ידי חברת נמל אשדוד ללא מכרז, לא נכונה. כל שאלה או העניין הקשור לרציף 30 יש להפנות לחברת נמלי ישראל או לרשות הספנות והנמלים".