נחנקו מהגרעינים: בקרוב צפוי מחסור בלחם

החגים שהחלו עלינו לטובה, עם הארוחות המשפחתיות, החופשות וניקוי הראש, מטשטשים את מה שצפוי לנו אחריהם - עליית מחירים דרמטית של מוצרי המזון. הסיבות כתובות על הקיר בענק: האינפלציה, הריבית הגבוהה שמכבידה על המימון, והיחלשות השקל. כל אלה נופלים עלינו מלמעלה, אם בגלל אקלים כלכלי עולמי, ואם באשמת החקיקה המשפטית.

אך לכל אלה צפויה להצטרף בקרוב סיבה נוספת, מיותרת ומרגיזה במיוחד, אמנם גם היא מעשה ידי אדם, אבל ידיים שמאליות במיוחד: אספקת הגרעינים, המשמשים מזון לבעלי חיים ולתעשיית הקמח, תקועה בגלל הזנחה רבת שנים, חלמאות וניהול גרוע, כמיטב המסורת הישראלית.

כשאנו מציינים: "מחסור במזון לבעלי החיים", הכוונה היא לא לכלב או לחתול שבבית (מחירי המזון שלהם כבר עלו דרמטית ממילא), אלא למחיר החלב, הגבינות, המעדנים והגלידות, הביצים וכל המוצרים שמכילים אותן - כי הרי הפרות והתרנגולות אוכלות מזון שעיקרו דגנים. גם "מחיר הקמח" לא צריך להדאיג רק את חנה'לה אופה קטנה, כי אם אין גרעיני חיטה, אי אפשר לטחון קמח וחוץ מהמחסור על המדפים, גם מחיר הלחם, המאפים הפסטה וכלל מוצרי הבצק, מזנק.

צביקה (השם המלא שמור במערכת), נהג משאית ממגורות דגון, פנה אלינו בהודעה מיואשת וביקש עזרה. הוא כתב שאחרי העברת הבעלות על הממגורות לחברת "מילניום" מתעללים בו ובחבריו, מעכבים אותם שעות שם ולא נותנים להם לעבוד.

"יש שם שביתות איטלקיות. וזה פוגע בנו. אנחנו נתקעים שם שעות על גבי שעות. אנחנו לא מצליחים להוביל את הסחורה לפי ההתחייבות שלנו. שטיבל, שמזמין אוניה, לוקח 35,000 טון ואנחנו צריכים להוביל אותם במספר ימים, לתחנה ולמחסנים ואנחנו לא עומדים בזה, זה לוקח שבועות".

צביקה ממשיך לגולל את טענותיו: "ככל שזה נשאר שם, הם (היבואנים שמעסיקים את נהגי המשאיות. ל.ר) משלמים קנסות ואז הציבור משלם יותר. בנוסף, יש לנו הגבלת שעות עבודה. אנחנו מפסידים את הזמן שלנו, יותר ממה שאנחנו עובדים וחורגים בשעות.

ביום חמישי נכנסתי בשמונה בבוקר יצאתי באחת. חזרתי באחת, ויצאתי בשבע. פעמיים. בדרך כלל אני יכול להספיק שלוש ואפילו ארבע נגלות. הם מחזיקים אותנו שם כבני ערובה. אתה רוצה להיכנס? סבבה. תחכה. אם לא, סע משם.

"יוצא שאנחנו לא מרוויחים. במקום יום עבודה, אנחנו עושים בקושי חצי יום עבודה. אם היינו עושים פריקה ישירה מתוך הנמל, זה עדיף מדגון. כל האחזקה שלהם נוראית. הם עושים קוסמטיקה. כל הציוד ישן. את רואה את החורים בפחים איפה שיורד החומר, האבק והגרעינים נופלים לצדדים, ואנחנו צריכים לאסוף את זה. אני מרחם על היבואנים, הם משלמים על מיליונים סתם".

קצת רקע: ממגורות דגון הן מסוף הגרעינים של מדינת ישראל. אפשר לכנות אותו "אסם התבואה", או מדויק יותר "מלון התבואה" שלנו, אליו נפרקים גרעיני החיטה, התירס, הסויה, השעורה והדורה, מהאוניות ונמסרת ממנו לפי הוראות יבואני הגרעינים למשאיות וקרונות רכבת שמובילים אותם לרחבי הארץ. התהליך אמור להיות מהיר.

אוניה מגיעה לנמל, ממנה נשאבים תוך מספר שעות בין 20 אלף ל- 40 אלף טונות גרעינים, עוברים למסוע, משם לאחד מ- 200 תאי אחסון זמניים - ותוך יום אמורים להגיע למכוני התערובת או לטחנות הקמח. כל עיכוב בתא אחסון כזה עולה ליבואנים הרבה כסף.

גורם שמצוי בפרטים טוען שהפקק בדגון לא נובע בגלל שביתה איטלקית של עובדי דגון, כמו שטוען צביקה, אלא דווקא מסיבה טובה: סוף סוף החליטה חברת נמלי ישראל, חנ"י, להכניס יד לכיס ולחדש את הציוד הישן והתקול של הממגורות. "הממגורות נחנכו ב- 1975 ומאז לא נעשה בהן שיפוץ יסודי, אלא תיקונים פה ושם", אומר הגורם ל"וואלה".

"חנ"י החכירה אותם במצב כל כך גרוע, עד שבשלב מסוים הממגורה קרסה. הבקרים, ה'מוחות' שאמורים להפעיל אותה, כבר קשישים בני 75, וכשהם שבקו אחד אחרי השני, עם שריפות ותקלות אינסופיות, לא הייתה ברירה אלא להחליף אותם וזה מה שקורה עכשיו".

אותו גורם מוסיף: "אחרי שנים של הזנחה, חנ"י משקיעה עשרות מליוני שקלים כדי להחזיר את הממגורה לתקינות ולכן היא פועלת בהיקף של שני שליש מהמקסימום שלה, מה שיוצר פקק. אפשר לדמות את זה לסופרמרקט ביום שישי, כשהחנות עמוסה בקונים, אבל רק שתי קופות עובדות, עם קופאיות איטיות במיוחד.

"יש פה כשל אסטרטגי ארוך שנים. אם היו לנו עוד כמה ממגורות דגון כאלה ליד הנמלים, חוץ מזו שבנמל אשדוד, שקולטת 25% מכמות הגרעינים, יכולנו לפזר את העומס, אבל אין. פתחו מסוע באשדוד כדי להגדיל את כושר הפריקה, אבל זה לא מספיק. לבנות תשתית חדשה מהיסודות, ייקח לפחות עוד עשר שנים ובינתיים הכל תקוע".

אם חשבתם שכאן מגיעה האיוולת הזאת לסיומה, טעיתם. נמל אשדוד, זה עם המסוע החדש, היה אמור עכשיו לתת כתף ולעבוד מסביב לשעון כדי להוריד את העומס מדגון שנמצאת בשיפוץ. אבל קרה בדיוק ההפך.

שלושה מנופים לפריקת גרעינים מוצבים באשדוד. שניים קטנים ואחד גדול וחדיש במיוחד מאיטליה. המנוף האיטלקי המשוכלל, שאזרחי ישראל שילמו עליו 10 מיליון יורו, מושבת כבר שנה, בגלל תחזוקה לקויה וחוסר ידע טכני איך להפעיל אותו. ביום שישי לפני שבועיים, קרסה הזרוע העליונה של אחד משני המנופים הנותרים ברציף 21, ועל פי הדיווח, רק בנס לא נפגעו עובדים שהיו לידו.

מסתבר שלא מעט ניסים קורים בנמל אשדוד, כי יומיים אחר כך, ביום ראשון, מערכת הגיר של המנוף האחרון קרסה, המנוף עלה על קו מתח גבוה המזין את כל הרציף, היה פיצוץ גדול וקצר חשמלי, שדילג איכשהו על הסוורים שפרקו שם את הגרעינים.

אחרי שנרגעים מהשמחה על כך שכולם שרדו את שורת התקלות כשהם בריאים ושלמים, אפשר להתחיל לכעוס: כי נכון לרגע זה, אי אפשר לפרוק גרעינים בנמל אשדוד, ממגורות דגון עובדות בחצי כוח, נהגי המשאיות משתגעים מעצבים, היבואנים משלמים אלפי שקלים לטון על אחסון מיותר - ורק מי שצופה על נמל חיפה רואה תמונה לכאורה פסטורלית, של עשרות אוניות שעוגנות ליד שער הנמל, אוניות תבואה מלאות גרעינים, שאין איך לפרוק אותן.

תגובות:

פנחס סבח, הבעלים של קבוצת "מילניום", שמפעילה את ממגורות דגון, אומר ל"וואלה" שסכסוך העבודה בממגורות הסתיים מזמן. "הכל פועל כרגיל, אין עיכובים ואין בעיות".

מחנ"י נמסר בתגובה: "בתקופה האחרונה חנ"י משקיעה מיליוני שקלים בשיקום והשקעות בממגורה בחיפה, על מנת לאפשר בראש ובראשונה, בטיחות לעובדים, לצד רצף תפעולי. השקעות אלה נדרשות מעל רקע העומס האדיר שהוטל על הממגורה בשנים האחרונות, בהן הייתה הממגורה הפעילה היחידה.

"שתי הממגורות, באשדוד ובחיפה, מופעלות על ידי זכיינים האחראים על התפעול השוטף והעמדת צרכים לחנ"י לגבי השקעות נדרשות. על רקע זה, תזמון ההשקעות מנותב על ידי המפעילים בהתאם לאפשרותם, תוך כדי שמירה על הרמה התפעולים האופטימלית. בנמל אשדוד, תפעול קו המים נעשה על ידי חברת נמל אשדוד ועובדיה".

יש לציין כי בעקבות פרסום הכתבה, הודיעה חנ"י על השבתה מלאה של ממגורות דגון עד לסיום השיפוצים.

מחברת נמל אשדוד נמסר: "פריקת הגרעינים בנמל מתבצעת כסדרה".

איגוד יבואני התבואות בחר שלא להגיב.