הסצנה הזאת יכולה הייתה להשתלב בסרט מתח משטרתי טוב: אסיר בן 31 מבת ים, שריצה עונש מאסר בעבודות שירות בסניף דואר בתל אביב, עמד בעמדת חלוקת החבילות בשעת צהרים ועשה את המוטל עליו באופן משביע רצון. מאחורי עמדת החבילות, מוקם חדר הכספות, אליו הכניסו מדי פעם עובדות הסניף שטרות של כסף.
מחלק החבילות החרוץ, עקב אחרי העובדות המפקידות ולמד את קוד הכספת בעל פה. ב- 31 במאי השנה, הוא מצא חלון הזדמנויות, שבו אף אחד לא השגיח עליו ועל הכספת, - תוך דקה הוא רוקן ממנה 300,000 שקלים ונמלט. כשבדואר גילו את הגניבה הם פנו מיידית למשטרה, שאיתרה את החשוד ועצרה אותו. בחקירתו הוא הודה במעשה, וטען שכיסה עם הכסף חוב הימורים פתוח שהיה לו ולכן אין עליו גרוש להחזיר.
כנראה שבדואר חככו בדעתם איך אפשר לצמצם את הנזק והחליטו ששתי פקידות שעבדו באותה העת בסניף, הן האשמות בגניבה ולכן עליהן להשיב את הכסף. כדי לבוא לקראתן, ניתנה להן אפשרות לשלם "סכום מופחת" של 150,000 שקלים בסך הכל, במקום את שלל הגניבה כולו. כשלא הושב הכסף כנדרש, העובדות ההמומות, שהיו אמורות לפרוש במסגרת הסכם ההבראה בתנאים מועדפים, קיבלו הודעה שהסכם הפרישה עליו חתמו מבוטל וזכויותיהן ישללו...
בתפקיד הש"ג
בתביעה שהגישו השתיים לבית הדין האזורי לעבודה בת"א נגד הדואר, עולות כמה שאלות מטרידות, כשעיקרית היא, מדוע הן צריכות לשלם את מחיר העסקת האסירים המשוחררים ולא אלה שהחליטו להעסיק אותם וסיכנו את כספי הציבור.
התיק האישי של שתי העובדות הוותיקות, המועסקות בדואר, אחת 22 שנים והשנייה 28 שנים, ללא רבב. עובדות מסורות, רציניות, שהחליטו לפרוש פרישה מוקדמת במסגרת הסכם ההבראה. שתיהן חתמו על סכם פרישה במסגרת הפעימה השנייה של העובדים ובכפוף להסכם הקיבוצי המיוחד שמקנה לפורשים תנאים משופרים ופנסיה צוברת.
בסוף יוני, כמה ימים לפני שסיימו את עבודתן, נקראו השתיים לשימוע בגין התרשלות, ובגלל גניבת הכסף על ידי האסיר שהדואר בעצמו העסיק. "כמובן שמי שהחליט על העסקת אוכלוסייה זו הינו הנהלת הדואר", נכתב בכתב התביעה, "והתובעות סברו שלא נכון להעסיק עבריינים מורשעים בסניף שלהן, המחזיק סכומים גדולים של כסף מזומן".
עוד נכתב שם שלא רק שהעבריינים הועסקו בסניף בגלל המחסור בכוח אדם, בידיעה ובאישור של הנהלת החברה, לרבות המנכ"ל שביקר בעצמו בסניף, עוד הציבו את הגנב סמוך לחדר הכספות כמחלק חבילות, כאילו היה עובד מן המניין, דבר שלא היה אמור להיעשות.
בזמן השוד אחת העובדות כבר יצאה מהסניף, יחד עם המנהל הבכיר שאליו הן כפופות, אבל הוא, משום מה, לא זומן לשימוע. גם שתי עובדות נוספות ששהו שם ביחד עם העובדת השנייה, לא הוזמנו לשימוע, מה שמעלה את החשד שהשתיים נבחרו להיות הש.ג. שיישא בתוצאות האירוע.
ההמשך היה לא פחות תמוה מההתחלה. אחרי ששתי העובדות סיימו את העסקתן בדואר, הן נדרשו לחתום על "הסדר חוב" ולפין הבכירה משתיהן תחזיר 90,000 שקלים והזוטרה "רק" 68,000 שקלים לקופת הדואר.
הובהר להן, לטענתן, שהסכם ההבראה הוא "פרס" שלא יינתן להן אם לא יחתמו עליו. מכיוון שהשתיים סרבו, בוטל הסכם הפרישה ומאז יולי הן נמצאות בחופשת מחלה כחוק. השתיים דורשות שהדואר הוא זה שיישא בפשלה שהוא עצמו גרם ולא יגלגל את האחריות אליהן ויעמוד בהסכם הפרישה שנחתם עימן במלואו.
זאת לא הפעם הראשונה שבה אסירים ברישיון המועסקים בדואר, מעורבים בניסיון גניבה. כפי שחשפנו בוואלה, באמצע יוני פתחה משטרת ישראל בחקירה בחשד לגניבה וזיוף המחאות שהיו אמורות להיות מופקדות בחשבונות של לקוחות בבנק הדואר, בהיקף של מיליוני שקלים.
בשל הליך ההבראה שמוביל יו"ר הדואר, מישאל וקנין, שהודח לאחרונה, אך הדחתו בוטלה על ידי בג"ץ, פוטרו 1,400 עובדים, בהם רבים מעובדי בנק הדואר הוותיקים, וכדי להתגבר על המחסור בכוח האדם, תפסו את מקומם - גם במחלקת הסליקה והתפעול הרגישה - עובדים המרצים עבודות שירות.
חלק מעבודתם הייתה, באופן בלתי מתקבל על הדעת, טיפול בעשרות אלפי המחאות של לקוחות הבנק ששולמו או הופקדו בסניפי בנק הדואר. על פי החשד, מספר לא ידוע של המחאות נגנבו, זויפו והופקדו בבנקים אחרים לטובת נמענים מסוימים. רק שבמקרה הזה, לעומת שוק הכסף המזומן, הדואר לא החליט למצוא שעיר לעזאזל שיחפה על ההתנהלות הכושלת של מנהליו הבכירים.
מדואר ישראל נמסר בתגובה: "טרם קיבלנו את כתב התביעה. אם וכאשר יתקבל, נגיב לטענות בבית המשפט".