את חגיגה שמתרחשת בכנסת, אם בוועדת הכספים ואם במשרד האוצר, אפשר לכנות "פסטיבל חוק הגיוס", הכוונה היא להליך המואץ שבמסגרתו מועברים סכומי עתק לחברה החרדית, כדי לפצות את המפלגות החרדיות על מה שנראה כדחיית החקיקה של "חוק הגיוס", שהובטח להן בהסכמים הקואליציוניים. נדמה שלפיצוי הנדיב הזה הוסיפו כמות בלתי מבוטלת של שמרים, כך שהוא תופח מיום ליום לממדים בלתי נתפסים.
בשבוע שעבר אישרה ועדת הכספים, בראשותו של ח"כ יעקב גפני מיהדות התורה, מפלגה חרדית שידה על השיבר, 700 מיליון שקלים למימון ההסכמים הקואליציוניים, לחינוך החרדי ולישיבות. חלפו רק כמה ימים מאז, ואתמול העבירה הועדה 150 מיליון שקל למשרד הדתות, בין היתר להקמת בתי כנסת, תוספות שכר לבעלי תפקידים, מימון ההילולות באוקראינה ובנתיבות, סיורי סליחות ופיתוח תשתיות בהר מירון.
מכיוון שגם זה כנראה לא הספיק כדי לשכך את הכעס על הפרת ההבטחה, מבקש עכשיו משרד האוצר מגפני, שלא לומר מפציר בו, להעביר עוד כמה מאות מיליוני שקלים לחינוך החרדי ולישיבות.
עיני לא צרה ביותר ממיליארד השקלים, שיעברו במכה מקופת המדינה המרוקנת, על חשבון קיצוץ של בניה חדשה של כיתות ובתי ספר בחינוך הממלכתי, והפיקוח על אתרי הבניה.
עזבו את הסכומים, אחי החרדים, וכן, למרות מה שנאמר לאחרונה, אחי אתם, בשר מבשרי - וגם לכם מגיעים תקציבים. זאת ועוד: מכיוון שאנחנו מדינה דמוקרטית, אם הקונסטלציה הפוליטית מאפשרת לכם להעלות ולהגדיל אותם, ליא אין מה לומר חוץ מאשר "בכבוד" ו-"סחתיין".
אני לא באה לנגח ולא להעליב, אבל שאלוהים, שלכם ושלי, יסלח לי: אני לא מבינה את סדר העדיפויות שלכם. שהרי, גם הציבור החרדי צריך לחלק את הכסף שלו בצורה חכמה, נכון?
את העברת המיליונים כדי לחזק את התשתיות במירון ולשקם את מלכודת המוות, שגבתה חיים של עשרות בני אדם, אני דווקא מבינה. היא ראויה ואפילו הכרחית - וטוב שנעשתה. אבל למה צריך לממן את אבטחת העולים לקבר רבי נחמן באומן, או את ההילולה בנתיבות?
תגידו לי שאלה אירועי התרבות שלכם, ולא אתערב לכם בבילויים. ברור לי שכמו שמממנים אירועי תרבות לחילונים, אפשר לממן תרבות לחרדים. אין לי בעיה עם זה. תנו גם לתרבות ולחינוך, אבל לא רק לשם. כי אולי הגיע הזמן שתדאגו לציבור שלכם לחיים טובים ובטוחים יותר?
כדי להמחיש כמה דוגמאות כאלה, בואו ניקח את בני ברק כמשל. התשתיות בעיר מתפוררות, ביוב מציף חלק מהרחובות, המדרכות שבורות, הניקוז הגרוע גורם לשלוליות ענק כשיורד קצת גשם. למה לא להשקיע את הכסף שם? או אולי למגר את החולדות שהשתלטו על המרחב הציבורי, נושכות ומסכות ילדים ותינוקות? זה לא יותר דחוף?
ובימים שבהם המציאות הביטחונית כל כך מתוחה, אולי זאת העת לתהות האם היה נכון, אולי, להעביר חלק מהכסף הזה לבניית ממ"דים או מקלטים? והרי כבר בשנת 2018 התריע פיקוד העורף ש- 80% מאוכלוסיית בני ברק, אינה ערוכה למלחמה, כמו ישובים חרדים אחרים - ומאז המצב לא השתפר, אבל האוכלוסייה גדלה.
ומה עם חיזוק מבנים לרעידות אדמה שאפשר לעשות בדרך, כשממגנים את התושבים? הרי ברור שהעיר, כמו גם שכונות חרדיות בטבריה, לא תשרוד מתקפת טילים, אבל גם לא רעידת אדמה.
והנה עוד שניים שלושה רעיונות לניצול טוב יותר של התקציב העצום שקיבלתם, למשל תמרוץ מעסיקים לקליטת עובדים מהמגזר, בעיקר נשים חרדיות. מעסיק שייתן תנאים מתאימים, יקבל מענק נאה, או אולי "תוספת יציאה לעבודה" למי שעובדים, ובעיקר עובדות, גם במשרה חלקית (והרי רבים במגזר החרדי עובדים בחלקי משרה!).
יכול להיות שאני לא מבינה אתכם עד הסוף. לא קולטת שאתם מוכנים לחיות בצמצום כלכלי ולהסתמך על מלגות, הקצבות וגמ"חים, להתמסר ללימוד תורה ולא לצאת לעבוד. אבל אבא שלי, דתי שיצא בשאלה, נהג לומר לי שפיקוח נפש דוחה אפילו שבת. ויש כל כך הרבה דברים שעולים ועלולים לעלות בחיי אדם, שצריך לטפל בהם, לפני שיוצאים לטייל בסמטאות בלילה בחודש אלול. דמים חשובים לפחות כמו הרוח.