עו"ד רוית גרוס, מנכ"לית התאחדות המלאכה והתעשיה
אני עומדת בראש מלכ"ר גדול (עמותה ללא מטרת רווח) אשר מייצג עסקים קטנים ועצמאים, ובין היתר מיוצגים אצלנו מפעלים קטנים לעיבוד שבבי. מפעלים אלה עובדים מול התעשיה הביטחונית בארץ כספקי משנה ומספקים לה חלקים למערכות חשובות כמו כיפת ברזל, פרויקט "החץ", אמצעי ראיית לילה, חלקים לבניית מטוסים, ועוד.
בתחילת כהונתי כמנכ"לית לפני כשש שנים, פנו אלינו המפעלים הקטנים הללו והציגו לנו בעיה: המפעלים הגדולים של התעשיה הביטחונית מנצלים את כוחם אל מול המפעלים הקטנים חסרי כוח המיקוח, ומטילים עליהם אחת לכמה חודשים "גזירות" כלכליות שונות כמו עיכוב של חודשים רבים בתשלומים, לאלץ אותם לתת הנחה אחרי שההסכם נחתם והסחורה סופקה וכיו"ב.
בניסיוני לפתור בעיה זו, פניתי בין היתר לתקשורת על מנת להציף את הנושא גם שם וביקשתי מאחד מבעלי המפעלים להתראיין בתוכנית בוקר בטלוויזיה. יום לאחר שידור התוכנית המפעלים הגדולים שילמו את כל הכספים שהם היו חייבים לכל המפעלים, אך אחת החברות העיקריות נקטה גישה קטנונית ובריונית כלפי אותו הספק שהתראיין - והוא הוסר מרשימת הספקים המורשים שלהם לאחר ששירת אותם נאמנה 30 שנה.
הואיל והמפעל שלו מייצר רק חלקים לתעשייה הביטחונית, הריאיון הזה ממש עלה לו בפרנסה והסב לעסק שלו נזק אדיר. למדתי מזה בדרך הקשה שלא תמיד צריך להיות צודק אלא חכם, ושכדאי לחשוב ולחזות מראש את השלכות הפרסום אשר עלולות להיות הרסניות כלפי עסק קטן. בכל זאת, עד היום הסיפור הזה מדיר שינה מעיניי ואני מצטערת מאוד שאת השיעור הזה למדתי במחיר ששילם אדם אחר.
רז עינב מנכ"לית "אבא חטוב", שיטת ההרזיה שהביאה עשרות אלפי גברים ונשים לשינוי באורח חייהם
כש"אבא חטוב" גדלה והתפתחה במהירות, רצינו לגדול נכון, לשנות ולהשפיע על עוד חיים של אנשים. ממספר עובדים מצומצם ועסק קטן, גדלנו בהיקף הפעילות ובמספר העובדים בקצב מטאורי וחיפשתי ליווי והכוונה מקצועית לגיבוש בניית המערך, תפיסת ההפעלה והלמידה.
פניתי ליועצת, הכנסתי אותה במהירות לתוך העסק בתקופה שהייתה מורכבת. ככל שחלף הזמן, הבנתי שהמידע בו שיתפתי אותה בפן המקצועי היה גדול מדיי ובשלב מסוים היא השתמשה בזה כנגדי: מההמלצות המקצועיות שלה לעסק, דרך ניסיונות לייצר מודלים שעומדים מאחוריהם אינטרסים כלכליים, ובהשפעה שלילית כללית ורחבה.
אחרי כמה חודשים, באחת מהפגישות שלנו איתה וכששמעתי את השיח שמאחוריו היא עומדת ומכתיבה את הטון, הבנתי שבאותו רגע אנחנו צריכים להפריד כוחות ולאחר כמה ימים הודענו לה על סיום העסקתה.
אני מתחרטת שלא עצרתי את הפעילות שלה לפני הנזקים שיצרה ועל כך שנתתי בה אמון ושיתפתי אותה בחולשות ובמשבר שחוויתי באותה נקודת זמן. אני מתחרטת שלא הייתי מספיק קשובה לאינטואיציה שלי. עם זאת, חשוב לי להביא גם את הצד האופטימי שלי. כל טעות היא גם הזדמנות ללמוד, לגדול ולהתפתח. אינטואיציה היא דבר חשוב, במיוחד בזמני משבר ועל כן צריך להיות קשובים לעצמנו ולרגשות שאנו חווים.
כשטועים, לא לפחד להודות בטעות - ואם לא מתקנים, המחיר של הטעות עולה. בכל שיתוף פעולה עם כל בנאדם נכון לעצור ולתת את הדעת על האדם שיושב מולך ועל המניעים שלו. מניעים ואינטרסים זה מצוין, רק רצוי שהם יהיו שקופים וגלויים. ואחרון חביב - זה בסדר להביא גם את האישי. המקום האישי והאנושי הוא מה שמבדיל בינינו לבין רובוטים. אנחנו עוסקים בשינוי חיים של אנשים. אנושיות, חשיפה, התפתחות זה חלק מאיתנו. יש בזה משהו מדהים, השאלה רק מה משתפים ועם מי.
גל אביב, מנכ"ל דיגיטל טורבין ישראל - הפועלת בתחום ענף הפרסום של אפליקציות מובייל
חוויתי מספר רכישות ומיזוגים במהלך הקריירה שלי. מדובר בתהליכים לא פשוטים שלצד הזדמנויות מציפים גם מקום לטעויות ולפגיעה מול האנשים שעומדים מאחורי הטכנולוגיות. החרטה שלי נוגעת בדיוק בזה. במהלך תהליך מיזוג של מספר חברות על ידי חברה גדולה מגרמניה פספסתי בתהליך קבלת ההחלטות צוות פיתוח חזק.
אחת החברות שנרכשו ישבה בחוף המערבי של ארה"ב, הרחק מכאן, ואני שמתי יותר דגש על פיתוח ושימור של הצוותים במיקומים אחרים - ולצערי איבדתי שם צוות אנשים איכותיים מאוד שיכל לצמוח ולפתח דברים מעולים. בהסתכלות לאחור, אני מתחרט שלא הצלחתי לייצר סדר עדיפויות ששם טאלנט מעולה מעל שיקולים אחרים - קבלת ההחלטות נעשתה במהירות ובפזיזות. בדיעבד הייתי צריך להיות הרבה יותר זהיר, לנהל את התהליך מול העובדים בצורה שקולה וזהירה יותר.
נטלי שמעון וינשטיין, מנכ"לית התאחדות קבלני השיפוצים
אני לרוב לא נוהגת להתחרט על דברים שאני עושה במהלך הקריירה כי מכל דבר שאנחנו עושים אנו למדים להמשך הדרך המקצועית והאישית. אך אם יש דבר אחד שעדיין מפריע לי ויש לי חרטה על כך שלא הצלחנו ליישם אותו הוא חוק אחריות שיפוצים אותו יו"ר התאחדות קבלני השיפוצים ואני הובלנו מול חברי כנסת ושרים שונים במספר ממשלות.
מאבקים מול הכנסת הם מאבקים מסוג אחר שצריך לנהל, מעורבבים כל כך הרבה אינטרסים, לובינג, אנשים, משרדים וועדות - זה מצריך מהאנשים שנאבקים ורסטיליות ושעות עבודה אין קץ שלא תמיד יש לנו תוך כדי ניהול התאחדות ועבודה יום יומית בתא המשפחתי האישי שלנו. חוק אחריות שיפוצים נפל ביותר מממשלה אחת לפעמים ממש ברגע האחרון אחרי אישור ועדות והוא מאבק צרכני וחשוב שעד היום אני לא מבינה איך נבחרי ציבור לא השכילו להעביר אותו.
כחלק מהחרטה שלי האישית בנושא זה שבסופו של יום זה עצוב שההתאחדות הגוף שמלווה את קבלני השיפוצים צריך לבקש מהמדינה (אפילו להתחנן) להעביר חוק שיגן על האזרח וייתן לו אחריות על עבודת שיפוצים. אני בטוחה שלמרות החרטה ערן יוביל את החוק הזה ואני בסיבוב הבא כבר אעלה למודת ניסיון ואכזבות כדי לנסות לגרום לזה סוף סוף לקרות.
טל קרייזלר, מייסד שותף ומנכ"ל חברת NoTraffic הפועלת בתחום ניהול תנועה מתקדמת
החרטה שלי היא על החלטה מוטעית שלקחתי ולצערי היא קופצת לי לעיניים כל בוקר כשאני מגיע למשרד. בתקופת הקורונה, כאשר היינו בשלבי הביסוס של החברה, התלבטנו אם להיענות להצעה שקיבלנו להרחיב את משרדינו בבניין שבו אנו שוכנים ולשכור קומה שלמה.
חששנו לקבל את ההצעה נוכח המשבר העולמי ולא היינו בטוחים אם זה הטיימינג הנכון עבורנו. העסקה שהוצעה לנו הייתה לטווח ארוך תחת תנאים מצוינים, אך נדרשנו להשיב במהירות. לאחר לבטים ודיונים רבים, בחרתי לוותר על ההזדמנות שככל הנראה לא תחזור שנית. בעקבות הפאניקה בשווקים העולמים בחרתי ללכת בגישה יותר שמרנית.
היום אני יודע שזו הייתה טעות ובפרט לאחר שחווינו צמיחה גדולה. חברת הייטק נוספת מיד מילאה את החלל שהשארנו, איבדנו הזדמנות לרכז את כל העובדים תחת קורת גג אחת, ובהמשך הדרך התרחבנו לשטחים נוספים בסביבה. פיזור עובדים זה פחות אופטימלי, בייחוד כשמדובר בשמירה על הלכידות החברתית ובתרבות הארגונית, דבר שיכלתי למנוע.