העיר קלנסווה. אפריל 2019, שעת בוקר: גבר ואשתו יצאו למספר סידורים בעיר, כאשר בנקודת זמן מסוימת הבחינו ברוכל שמציע לרכוש תותים במחיר תחרותי במיוחד. הזוג עוצר את הרכב, והאישה ירדה ממנו וניגשה לבחון את טיב הסחורה. שניות ספורות לאחר מכן, היא שבה על מנת להביא כסף מהרכב ובעודה מכניסה את ראשה מבעד לחלון על מנת ליטול את הארנק, היא חשה חבטה חזקה.
תוך שניות התבהרה התמונה: רכב חולף (צד ג', לצורך העניין) פגע ברכבם של בני הזוג והדף אותו היישר לעבר דוכן התותים, שהפכו למחית אדומה. הנפגעת הובהלה לחדר המיון שם הוברר כי היא סובלת מחבלות אורתופדיות ברגלה ומפגיעות נוספות שהסבו לה כאבים עזים.
בעקבות פציעתה החמורה והשלכותיה הפיזיולוגיות, הנפשיות והתעסוקתיות, הוגשה תביעה כנגד מבטחות הרכבים המעורבים: כלל חברה לביטוח וכן אי.די. אי (ביטוח ישיר). מומחה בתחום האורותפדיה, שמונה על ידי בית המשפט, קבע כי בשל התאונה, נותרה התובעת עם 15% נכות בגין פגיעה בברך ימין, פגיעה שמלווה בצליעה. בנוסף, חוות דעת נוספת של מומחה בתחום הנוירולוגיה, קבעה לנפגעת נכות נוספת, בשיעור של 5%.
במסגרת כתב התביעה, שהוגש ע"י עו"ד חיים הקמן, מומחה לדיני ביטוח ונזיקין, צוין כי הנפגעת, אחות במקצועה, יצאה לפנסיה עוד בשנת 2013, אולם עם זאת, היא המשיכה לעבוד עם קשישים במשך כשלוש שעות מידי יום ואת יתר זמנה, הקדישה לטיפול בנכדה:
"זה מעט כסף, אבל הייתי חייבת אותו לקיום היום יומי שלי, שאזדקן בכבוד ולא אהפוך לנטל", אמרה. אלא שהתאונה הפכה אותה באחת לשבר כלי: "הרגל שלי כואבת, אני חיה על משככי כאבים חזקים, אפילו לקום אני לא יכולה לבד", ציינה והוסיפה: "גם ביטוח לאומי נטשו אותי. קיבלתי גמלת סיעוד ואז אמרו לי שלא מגיע לי יותר".
בעלה, שהתרגל כי היא אשתו מהווה את הזרוע הביצועית העיקרית בבית, הבין כי המציאות השתנתה לחלוטין: "מאז התאונה אני עושה 90% מעבודות הבית. הרגל שלה מכופפת. היא פוחדת ליפול". גם בנם המשותף, התקשה להשלים עם התמורות התפקודיות: "לאחר התאונה, התהפכו היוצרות, אבא הפך להיות עוזרת בית".
במסגרת פסק הדין צוין כי דוח ביטוח לאומי מעלה שמאז שפרשה לפנסיה בשנת 2013 לא עבדה התובעת עד לשנת 2017, אז החליטה, כאמור, לעבוד בסיעוד, בשכר חודשי ממוצע בגובה 2,700 שקלים.
באופן חריג ביותר ובניגוד לשורה ארוכה של פסקי דין שנתנו בעבר, קיבל בית המשפט את דרישת עו"ד הקמן, וקבע כי על אף שמדובר על פנסיונרית שחצה את גיל הפרישה והמשיכה לעבוד, היא תקבל פיצוי מלא בגין אובדן ההכנסה, מאז התאונה ולמשך שלוש שנים.
אי לכך, קבע השופט שי מזרחי מבית משפט השלום בבת ים, כי בגין האמור היא זכאית לפיצוי בגובה 124,750 שקלים, שכולל גם את הפסדי הפנסיה. בשורה התחתונה נפסק כי התובעת תפוצה בסכום כולל בגובה של 278,232 שקלים.
הנתבעות ערערו
סוף דבר? ממש לא. הנתבעות ערערו על פסק הדין וטענו, בין היתר, כי בית המשפט שגה בחישוב גובה הפסדי שכרה ופנסיה לעבר, בכך שקיבל את גרסת התובעת לפיה אלמלא התאונה היתה חפצה להמשיך ולעבוד, וזאת חרף גילה של התובעת במועד התאונה.
כמו כן, נכתב בערעור כי בית המשפט שגה שהתעלם מבעיותיה הרפואיות מהן סבלה, שאינן קשורות לתאונה וכי בשורה התחתונה - לא היה מקום לפסוק לה פיצוי בגין רכיב תביעה זה, שעולה על 20 אלף שקלים.
הערעור נדון בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב, ולא פחות משלושה שופטים דנו בתיק. אלו מתחו ביקורת לא מעטה על הטענות שהועלו במסגרתו. בין היתר, ציינה באת כוח התובעים כי בית המשפט קבע לה אי כושר מלא עד הגיעה לגיל 71, "אפילו יותר מעורכי דין, עד לגיל 71. הוא צפה סתם ככה. כי היא טענה".
כמענה לכך, ציינה השופטת שלומית יעקובוביץ' כי "הטיעונים של גברתי היו כבדי משקל, לו היה מדובר בגברת שפרשה בגיל 65 ולא עבדה עד יום התאונה, והיתה מספרת לבית המשפט שהיו לה כוונות לצאת לעבודה, כשהנכדים יגדלו ,כשיהיה מתאים. פה לא היתה ציפייה אלא קטיעה של מציאות בפועל.
נוכח תשובה זו ויתר התייחסותה של ערכאת הערעור לטענות שהועלו בפניה, המליצו השופטים למשוך את הערעור. ההצעה התקבלה, ועל מנת למנוע את המשך עינוי הדין ובזבוז זמנו של בית המשפט, נאות בא כוח התובעת, עו"ד הקמן, לוותר על הוצאותיו בגין הליך זה.