החקיקה בתחום משפט העבודה מחייבת מעסיקים לנהל רישום של שעות העבודה של עובדיהם. יתרה מכך, בחוק הגנת השכר נקבע, כי בתביעה שמגיש עובד נגד המעסיק לתשלום שכר או לתשלום בגין שעות נוספו, הרי שאם המעסיק לא יציג דו"ח נוכחות של העובד - יתהפך נטל ההוכחה ויהיה על המעסיק להוכיח שהעובד לא ביצע שעות נוספות. אם המעסיק לא יוכל להוכיח זאת, הוא יחויב לשלם לעובד לפי 60 שעות נוספות בחודש.
פסיקה חדשה של בית הדין הארצי לעבודה, מציבה גבול להטלת האחריות על המעסיק בכל הנוגע לדיווחי הנוכחות. במקרה המדובר, שלושה עובדים הגישו תביעה נגד מעסיקם לתשלום עבור שעות נוספות.
לגבי אחד העובדים כלל לא היו דוחות נוכחות משום שהעובד סירב לדווח למעסיק על שעות עבודתו, למרות דרישת המעסיק שיעשה כך. שני העובדים האחרים מילאו דו"ח נוכחות והמעסיק שילם להם על השעות הנוספות בהתאם לדיווח, אלא שהם טענו בדיעבד שהדיווח (שהם עצמם מילאו) לא שיקף את שעות עבודתם האמיתיות, ולמעשה מדובר בהרבה יותר שעות ממה שמילאו בפועל בדו"ח.
לאחר שבית הדין האזורי לעבודה קיבל את תביעת העובדים, הגיש המעסיק ערעור לבית הדין הארצי לעבודה. בפסיקה חדשנית וחשובה, קיבל בית הדין הארצי את הערעור וביטל את חיוב המעסיק בתשלום שעות נוספות.
בנוגע לעובד הראשון, קבע בית הדין הארצי, שכאשר עובד מסרב למלא דו"ח נוכחות, למרות שהמעסיק דורש זאת ממנו, הדבר יפעל לחובת העובד ויהיה עליו להוכיח את השעות הנוספות שעבד. זאת, כיוון שאם העובד עצמו הוא שהביא במעשיו לכך שאין דיווח נוכחות שלו - אין שום היגיון "להעניש" את המעסיק. בנוגע לשני העובדים האחרים, שמילאו דו"ח נוכחות, קבע בית הדין שעובד לא יוכל להתנער מהדיווחים שהוא עצמו מילא בזמן אמת, מבלי שהופעל עליו לחץ פסול מצד המעסיק. אפשרות לטעון כנגד דוחות הנוכחות בדיעבד, תינתן לעובד במקרים חריגים בלבד, וגם אז יהיה על העובד להוכיח שאכן עבד את שעות העבודה שלא דיווח עליהן.
"המינימום שנדרש מעובד הוא למלא את חלקו"
לדברי עו"ד ערן שוהם, שותף במשרד דפנה שמואלביץ ושות' המתמחה דיני עבודה ומייצג מעסיקים, "פסיקה חשובה זו מתיישבת עם השכל הישר ועם העיקרון הבסיסי במשפט בכלל - עיקרון תום הלב. למעסיקים ישנו קושי אמיתי, בוודאי כיום - כאשר מתרבות מתכונות עבודה גמישות וחדשניות - לפקח על שעות העבודה של העובדים ועל דיווחי הנוכחות שלהם. המינימום שניתן לדרוש מהעובד הוא למלא את חלקו בדיווח מהימן ומדויק על שעות העבודה שלו. אם העובד סירב למלא דיווח נוכחות, או מילא דיווח שהוא מבקש להתנער ממנו בדיעבד, הוא פועל בחוסר תום לב, ובוודאי שהמעסיק לא צריך לשאת בתוצאת מחדליו של העובד.
חובות המעסיקים מכוח הדין רבות, ובצדק, ועליו מוטלת מירב האחריות להתנהלות תקינה של יחסי העבודה. אלא שגם על עובד מוטלת אחריות, בראש ובראשונה לפעול בתום לב כלפי המעסיק. בית הדין הארצי יצק משמעות נוספת לחובה זו בפסיקתו החדשה.
חשוב לציין, כי אין משמעות פסק הדין שמוסרת האחריות מהמעסיקים בנוגע לפיקוח ורישום שעות העבודה של עובדיהם, אולם כאשר מדובר בחובה שבסופו של דבר נתונה בידי העובד, הציב בית הדין הארצי גבול והבהיר כי גם לעובדים אחריות בנושא.