בינואר 2022, במלאות שבעה חודשים לממשלת השינוי, שיגר ח"כ יריב לוין (כיום שר המשפטים) שאילתה לשרי ממשלת בנט לפיד על היקף נסיעותיהם לחו"ל, עלות הנסיעות ומטרותיהן (לא כולל ראש הממשלה).
לפי התשובות, מדובר היה ב-50 נסיעות בעלות שנאמדה ב-15 מיליון שקל. יש לציין כי זו הייתה שאילתה קטנונית יחסית, שכן 50 נסיעות של 28 שרים כולל שר החוץ ב-7 חודשים הינה כמות סבירה בוודאי במבט לאחור.
אבל אם כבר ממשלת הליכוד פתחה את הנושא, ואנשי האופוזיציה ישנים עדין בעמידה, בדקתי איך מתנהלת הממשלה הנוכחית ומצאתי שהיא משאירה אבק לממשלת השינוי. מספר הנסיעות של 33 שרי ממשלת הליכוד מתחילת כהונתה, לפני 10 חודשים, כבר חצה את ה-100 ועוד כנף המטוס נטויה.
חלק מהנסיעות רוכזו דווקא בימי החגים הנחשבים לעיתוי מצוין. למרות זאת נסיעות מלוות תמיד אבל תמיד בתירוצים כבדי משקל של צורכי בעבודה, ועידות ומגעים מסתוריים.
את הפירוט של המסתתר מאחורי פרגוד הנסיעות לחו"ל עושה מצוין אורי משגב, עמיתי מעיתון הארץ. כי בממשלת הליכוד שהבטיחה להילחם ביוקר המחייה לא רק המספר קובע (33 שרים) אלא הזלזול באזרח הפשוט.
את המשלחות לחקר נפלאות הגלובוס מובילים ראש הממשלה ורעייתו, אך גם יתר השרים ממהרים ליישר עמם קו. חוץ מביקורם בניו-יורק, לונדון, פריס וקפריסין, בקרוב יטוס נתניהו לצ'כיה, סין וכמובן לדובאי. לכל נסיעה של ראש ממשלה או שר מתלווים עוזרים, יועצים, מאבטחים ומעת לעת גם עדת שרים חנפנים, שלא ברור בדיוק לאיזו מטרה התלוו לביקור (מלבד החנופה כמובן).
אם לא יחול שינוי של הרגע האחרון, עקב ההסלמה הביטחונית (כי לא רק ביוקר המחיה הבטיחה ממשלת נתניהו לטפל, אלא גם בהגברת הביטחון) ביום ראשון הקרוב תתקיים בפראג ישיבת ממשלה עם הממשלה הצ'כית. יתכן שנתניהו ורעייתו יטוסו בנפרד. הנסיעה תערך עוד לפני שהספקנו להתאושש מטיסת השלום הסעודי לסן פרנסיסקו ולניו-יורק.
בבניין האו"ם בניו יורק, למשל, הצטרפו כתפאורת רקע לראש הממשלה, גם שר הכלכלה ניר ברקת והשרה לאיכות הסביבה עידית סילמן. האחרונה השתתפה בכנס בינלאומי כלשהו. היה חסר לי העיתונאי בוועידה שישאל אותה איך מסתדרת איכות הסביבה עם ביטול החלטת ממשלתה לביטול המיסוי על כלים חד פעמיים.
הרשימה ארוכה וכוללת כמעט כל אחד מ-33 שרי הממשלה, כאשר אם את טיסות שר הביטחון יואב גלנט, עוד אפשר להסביר בנימוקי ביטחון, אפשר לתהות מה מצא בניכר השר הממונה על המלחמה ביוקר המחיה, שר האוצר בצלאל סמטוריץ' (מלבד שפשוף האנגלית האוקספורדית ברוח עדות הגרנדמייזר), או שרת התחבורה מירי רגב (כלומר, מעבר לבדיקת תשתיות הרכבת במרוקו או חנוכת קו טיסות וירטואלי למקסיקו).
עוד נמנה על הרשימה גם שר התקשורת ד"ר שלמה קרעי ועמיתו, שר התיירות חיים כץ (שחגגו את השלום עם סעודיה עוד בטרם זה פרץ רשמית) גם שר החינוך יואב קיש הפתיע בטיסה ללונדון, שם כנראה לא רק הטלוויזיה טובה יותר אלא גם החינוך ועוד לא הזכרנו את מאי גולן, אופיס אקוניס -והרשימה עוד ארוכה.
שר החוץ אלי כהן הוא אולי הצדיק היחיד המצדיק את המקום הראשון במפגש עם מחלקת העסקים. אחרי הכול תפקידו של שר החוץ, בין היתר, הוא להתרועע עם מקביליו בעולם, אבל במקומו הייתי מתחיל לחשוש לגורל המקום הראשון בטבלה, אחרי הכל נתניהו מצמצם פערים.
למה דווקא בגולן?
אז אולי אין מה להתלהב מנסיעה לחו"ל בעידן שבו הגישה למדינות העולם זמינה וזולה כמעט לכל ישראלי, ועדין בממשלה שמתיימרת לטפל ביוקר המחייה, מפזרת תלושי מזון לנזקקים ומקצצת בתקציבי רווחה, טיסות ראווה בשווי עשרות מיליוני שקלים הם בגדר יריקה בפרצוף.
נוכח הנתונים המבהילים, מתבקש לתהות מדוע בנימין נתניהו, איש העולם הגדול וחבר כבוד של מועדון הסיגרים והטייקונים, מתעקש לקיים את מה שמכונה "חופשות" דווקא בבקתת עץ במלון פנדה שכמוהו כ"קמפ דיוויד מעלי אקספרס". האם ההפגנות לא מפריעות? ולמה לעזאזל מכול העולם, בחר דווקא בנווה אטי"ב?
התשובה פשוטה: נתניהו אולי איבד כבר מזמן את היכולת לדאוג לביטחון ולכלכלה, אבל בתקשורת הוא עוד מבין: ברגע שנתניהו מכריז על חופשה (בגולן, על סירת משוטים טבריה או בכל מקום בישראל) הוא ממתג את נסיעותיו היוקרה לחו"ל (תמיד בליווי רעייתו, שמא תחמיץ הגברת איזה פינוק יקר על חשבוננו) כנסיעות עבודה מעוררות רחמים. הבעיה היא שכאשר בודקים את הפרטים, מתברר שמי שזקוקים לרחמים הם דווקא אנחנו - שמשלמים ביוקר בעד ממשלת "ביבי טורס"