כבר בעת הכנת תקציב המדינה ל-2023/24 שאושר רק לפני מספר חודשים היה ברור שמדובר בתקציב וירטואלי. כבר אז ביקשו אנשי אגף התקציבים לפתוח אותו לקראת סוף השנה לאור אי הוודאות הכרוכה בהנחות העבודה.
הכנסות המדינה ממסים היו אופטימיות להחריד, יעד הגירעון היה לא ריאלי, ההוצאות היו מנופחות וכך גם שאר הנחות העבודה. ומעל לכל ריחפה העננה הנוגעת להשלכות הרפורמה המשפטית וההשפעה ההרסנית על ענף ההיי-טק.
נתניהו דהר לאישור תקציב דו שנתי בכל מחיר ורק לאחר אישורו נרגע. כעת בעקבות פרוץ מלחמת עזה ברור מתמיד שהתקציב המדינה לא שווה את הנייר שעליו נכתב. מה שהוכן אז בחופזה הוא לא פחות ממחדל פיסקלי. ועדיין לא מאוחר לתקן.
אלא שלמרבה התדהמה בדיון שנערך בתחילת השבוע בהנהלת האוצר התברר שהאסימון עדיין לא נפל. פקידי האוצר ובראשם הכלכלן הראשי השתעשעו ברעיון שהמלחמה אינה בעלת השלכות מהותיות על הכלכלה וניתן יהיה להכיל את ההוצאה הנוספת בתקציב הביטחון הקיים.
לא ברור כיצד באוצר לא מייחסים את החשיבות הכלכלית הראויה לאירוע המלחמה והם עדיין חיים בעולם "סבבי המבצעים" מהעבר. ברור שהמלחמה תארך הרבה יותר משבוע ויש צורך בהיערכות תקציבית חריגה בעקבות גיוס 350 אלף אנשי מילואים. רק במהלך השבוע הוחלף הדיסקט ואנשי האוצר נכנסו לאירוע.
הכנסת חוזרת ביום ראשון הקרוב לפעילות סדירה אחרי פגרת החגים. עד אז לא נערך שום כינוס חירום לדיון בהשלכות הכלכליות של המלחמה. הנושא הראשון שיו"ר ועדת הכספים משה ("הכלכלה במצב מצוין") גפני חייב להציף הוא פתיחת תקציב 2024 ושינוי חד בסדרי העדיפויות.
בדיון חייבים לשאול ברצינות מה באמת חשוב יותר: מיליארדי שקלים למוסדות דת לחרדים שאין בהם לימודי ליבה, או הזרמת כספים למימון הצטיידות של צה"ל? קיצוץ בתקציב מאחזים על הר טרשים קירח מול חיזוק ומיגון מערך העורף בדרום וכן בצפון? הזרמת 800 מיליון שקל כתלושי מזון לבוחרי ש"ס או הפניית הכסף למימון עליות הטיפול ביישובי העוטף המפונים? הזרמת מיליארדי שקלים לסבסוד מחירי הבנזין מול שיפור תשתיות התחבורה בדרום ובצפון?
האם יקרה הנס שבו ביבי ייאלץ גם את החרדים להיכנס מתחת לאלונקה ולקצץ לפחות חלק מהכספים קואליציוניים שחולקו בהיקף 14 מיליארד שקל? האפשרות שזה יקרה נמוכה מאוד.
ראש הממשלה חרד לחרדים ולגורל הקואליציה. הרי על דברים קריטיים יותר כמו הקמת ממשלת חירום לאומית גרר רגליים ימים ארוכים. ואולי ייתכן שבסוף יוחלט שלא לקצץ בתקציב אלא להטיל מלווה מיוחד. אפשר יהיה לקרוא לו למשל "מלווה שלום הקואליציה". גם העלאת מיסים אינה נפסלת. ושוב תתברר הנוסחה המרה של אי השוויון בנטל: שליש מהציבור משרת במילואים, שליש משלם מיסים ושליש עובד. כמה חבל שמדובר באותו השליש.