משה צורי כועס. הוא בן 61, נולד וגר בקריית שמונה, עבר בה את כל המבצעים והמלחמות, ועכשיו הוא רואה את הישובים מסביב מפונים בזה אחר זה על ידי מדינת ישראל, חוץ מבני עירו, שחלקם הגדול התפנה כבר, אבל מאחור נשארו החלשים, הזקנים, הנכים ומיעוטי היכולת, שמחכים למושיע שיוציא אותם משם.
כששוחחתי אתו הבוקר ב-104.5 רדיו צפון, קולו נשבר. "לפחות תפנו את הקשישים, אנשים זקנים, מסכנים, תפנו אותם ואחר כך תתחשבנו על קופת העירייה - המדינה צריכה לקום עכשיו לעשות מעשה. מה קורה פה אני לא מבין. יש אוכלוסייה חלשה, איפה הם יושבים? הם יושבים במקלט או בתוך הבית, ובזה זה נגמר. אני רוצה שהממשלה שלנו לא תשים אותנו בסימן שאלה, אנחנו לא סוג ב'".
אוצר המילים של "אזרחים סוג ב'", מתאים לשנים בהן היתה קריית שמונה שייכת למגזר המפוקפק של "עיירות הפיתוח", העיירות הקטנות שהוקמו בפריפריה במהלך שנות ה-50' ויושבו בעולים חדשים. במשך שנים הן הוזנחו, תושביהן סבלו ממצוקה כלכלית ופערים חברתיים שהלכו והתרחבו, והשפיעו על תדמיתן הנמוכה.
מאמצע שנות ה-80', הקדישה מדינת ישראל אמצעים רבים כדי לטפל ולצמצם אותן, ונדמה היה שבעזרת תשתיות של כבישים, רכבת ותחבורה ציבורית טובה, ניתן יהיה סוף סוף לחבר את הפריפריה למרכז.
מלחמת "חרבות ברזל" מוכיחה עד כמה המרחק עוד גדול והוא ניכר בסדר העדיפויות של רשויות הצבא והמדינה בפינוי התושבים. אחרי הפוגרום בעוטף ישראל, פונו הקיבוצים והמושבים על הגדר, שספגו מכה נוראית. תושבי שדרות, שחלקם חוו זוועות דומות, פונו רק ביום חמישי שעבר, וגם זה אחרי מאבק של ראש העירייה.
ככה זה עם עיירת פיתוח. תמיד היא האחרונה בתור. תשאלו את אנשי שכונת "מישור הגפן" באופקים, שרחובותיה עדיין שטופים בדם, כי אין מי שינקה אותה וסופרים את שכניהם המתים. גם הם פונו רק בסוף השבוע שעבר ועכשיו מתחננים על ברכיהם כדי לקבל ארכה נוספת לשהייתם בבית המלון בים המלח.
וכמו שדרות ואופקים, כך קריית שמונה. אותו הדפוס, אותה הדחיקה לאחור. היום יצאה לדרך תכנית 28 הישובים הסמוכים לגבול לבנון על ידי רשות החירום הלאומית וצה"ל, ואת קריית שמונה שכחו. רק אתמול היה שם ירי מאסיבי, שזרק את צורי לימי הקטיושות הנוראיים.
"אני זוכר את הקטיושות, כשלא היה צבע אדום ולא הייתה כיפת ברזל", אמר לי צורי בכאב. "איבדתי חברים שלי היום אני קצת רגוע כי יש לנו את כיפת ברזל ויש את ההתרעות וצה"ל הרבה יותר חזק ממה שהיה אז. ובכל זאת, אני לא מבין את הממשלה שלנו שפשוט אומרת לראש העיר, 'תפנו את התושבים".
זה לא הזמן לדבר על פוליטיקה, אומרים כולם, ובמידה רבה של צדק. אבל נדמה לי שיש מקום להתרעם, שדווקא בממשלת הליכוד וש"ס, זוכות עיירות הפיתוח לשעבר, אלה שתושביהן העלו אותן לשלטון, ליחס מחפיר כזה. בקריית שמונה זכה הליכוד בכמעט 50% מהקולות, וש"ס ל-11%. בשדרות גרף הליכוד 41.5% וש"ס 12%.
מהבוקר מנסה ראש עריית קריית שמונה, אביחי שטרן, לדבר על ליבם של בכירי צה"ל, כדי לשכנע אותם לפנות גם את התושבים שלו. "אני מהבוקר בטלפונים מול גורמי הצבא", אמר לי, "מנסה להסביר להם שזה לא הגיוני. נכון לעכשיו זו ההחלטה, אני כל הבוקר בטלפונים עם כל הגורמים האפשריים, אנחנו אמורים להיות בשלב הבא כביכול, אני מקווה שלא נצטרך יותר מזה, אני חושב שיפה שעת אחת קודם, מי יודע מתי זה יהיה".