למי איכפת מהמגזר העסקי כשיש מאות חטופים בעזה? ובכל זאת, אני מודה שאני בבעיה.
אני בעלת מסעדה טבעונית בקינג' ג'ורג'. אחת מעשרות אלפי בעלי העסקים שנמצאים כיום בצרה ולא יודעים מה יעשו בחודש הבא. כבר 10 ימים שההכנסות הן בין 0 לבין מספרים מאד נמוכים שברובם הפסדיים וכלום.
חלק מהעובדים במילואים, חלק אחר חושש להגיע או בבית עם הילדים, והעובד שמגיע מהרשות כמובן מנוע. כשאני מצליחה בכל זאת לפתוח לכמה שעות - אין לקוחות. ובצדק.
כולנו עוד מעכלים את המראות והמזעזעים. אין אדם בישראל שמצליח לישון טוב בלילה מחרדה לגורל יקיריו, לגורל חיילי ומתנדבי צה"ל ולגורל הילדים והקשישים החטופים בשבי חמאס-דאע"ש. אנשים פותחים את הארנק בשביל לצייד את החיילים ותושבי הדרום, ובשביל לקנות אוכל לבית. ואפשר להבין אותם.
שליחי וולט עובדים במתכונת מצומצמת, אין משלוחים, ואנשים חוששים לצאת לרחובות ולהוציא כסף, כי מי חושב על לאכול במסעדה בימים כאלה? מודה, גם אני לא. רוב המסעדנים מתקשים בכלל לפתוח את העסק כי הרבה מהעובדים הם תושבי הרשות ואחרים גויסו בצו 8.
התקשרתי לאבי שהוא במקרה גם רו"ח. הוא הרגיע אותי שבטח תוך כמה ימים תצא הודעה מטעם רשות המיסים. ואכן הודעה כזאת יצאה 4 ימים אחרי פרוץ המלחמה ובה רשות המיסים יוצאת בשורה של הקלות מבטיחות.
התרגשתי לקרוא את ההקלות המפליגות: ניתן להגיש את דו"חות ותשלומי מע"מ באיחור של מספר ימים תמימים (!) ומי שיאחר בעד חודש לא יקנס (אבל כמובן יצטרך לשלם ריבית והצמדה). בלעתי רוק בשקט והתפללתי שתוך כמה ימים מישהו שם יתעשת על מה צריך ואפשר לעשות. אף אחת מההקלות שניתנו עד כה לא שיפרה את מצבי. גם ההודעה של בנק ישראל בה הם ממליצים לבנקים להתחשב במתן הקלות ללווים לא שינתה את הסיטואציה.
למחרת קיבלתי הודעה מבטיחה מביטוח לאומי: מעסיקים שנמצאים עד 40 ק"מ מעזה גם הם לא ישלמו קנסות והצמדות על פיגורים אלא אם ישלמו בתוך שבועיים מסיום מצב החירום. טוב שלא ביקשו הוכחה מכל עסק שהוא במצב חירום. אבל אני אופטימית, גם זה יגיע מתישהו.
עסקים שמרוחקים עד 7 ק"מ כבר מקבלים מענה כלכלי, אבל כל המדינה נמצאת במצב כלכלי חסר תקדים שצריך לתת לו מענה מהיר.
בעשרת הימים האחרונים הייתי שותפה למערך שלם של מסעדנים שהתגייסו למען התושבים וחיילי צה"ל. מסעדות תרמו את המטבחים שלהם, מסעדת "האחים" או J17 למשל הקימו חמ"ל שלם של מתנדבים והוציאו מאות אם לא אלפי מנות כל יום. כל אחד תרם מעבר ליכולתו. וגם אנחנו. מסעדנים, ואני ביניהם, התגייסו להכין אוכל, שילמו לספקים שלהם עבור רכישת מזון, שילמו לעובדים שלהם כדי שיכינו אוכל והוציאו מכיסם סכומי עתק כדי לעזור ולסייע, שלא יהיה חייל אחד רעב.
בתחילת השבוע, אחרי ימים ארוכים מאוד של לחימה ועצירת המשק, התקבלה הודעה שהוקם קבינט כלכלי. בינתיים נראה שחבריו לא הפנימו לעומק את חומרת האירוע, ואת המשמעות המשקית של עשרות אלפי עסקים שמפרנסים מאות אלפי משפחות, ונותרו ללא כל הכנסה.
נראה כמה ימים וכמה עסקים יקרסו בדרך עד שהמדינה תתעשת ותתן פתרונות אמיתיים, כאלה שמביאים כסף וגם עולים כסף. זה רגע האמת שבו אנחנו צריכים את המדינה לצדנו. בסוף, אנחנו המנוע של המשק, ומי שחושב שניתן יהיה להכיל פגיעה רוחבית בעסקים קטנים, ישלם בסופו של דבר מחיר גבוה בהרבה.