לכל שעת חירום יש מוצרים, שבשגרה אנחנו מבחינים בקיומם, ופתאום הופכים למשהו שאי אפשר בלעדיו. בקורונה אלה היו המסיכות והכפפות, אחר כך ערכות הבדיקה העצמית. ב"חרבות ברזל", חוץ ממים מינרליים, סטריות ופנסים, מסתבר שגם שקיות הניילון הפכו למבוקשות.
קובי אלפסי, בפעלים של מפעל "אימפריית הניילון" ביבנה, מייצר כבר שבועיים סביב השעון שקיות ניילון לזק"א וליחידה 360 שעוסקת בזיהוי גופות. הוא מעסיק 50 עובדים, רובם פלסטינאים, "כי ישראלים לא רוצים לעבוד", הוא אומר, והשאר בשיווק, הנהלת חשבונות ושאר תפקידי מטה.
בתקופת הקורונה עזרה לו מד"א לקבל מעמד של מפעל חיוני, שסייע לו לצלוח את התקופה האינטנסיבית. מייד אחרי הטבח בעוטף, כשהתדפק על דלתותיהם של משרדי הממשלה, ובעיקר על זו של משרד העבודה, אמרו לו את המשפט המדהים הבא: "עכשיו אנחנו לא נותנים אישורים למפעלים חיוניים. תבוא אחרי המלחמה"' כאילו שבימים שקטים מפעלים זקוקים לאישור כזה.
מפעלים חיוניים הם גופים שמערך המל"ח קבע כי הם הכרחיים בשעת חירום, בין אם עבור גופי הביטחון וההצלה ובין אם עבור האוכלוסייה האזרחית. ברשימת הארגונים האלו ניתן למצוא ארגונים מתחום המזון, ההובלה, הבריאות, הבנקאות, הייבוא והייצור וכן, גופי תשתית ותמיכה שונים. במילים אחרות - כל ארגון אשר עשייתו העסקית קשורה ומסייעת להתנהלות התקינה של המשק במדינה במצבי חירום.
לארגונים חיוניים יש שורה של זכויות: בניגוד לשאר המשק, מפעלים אלו יכולים להמשיך לפעול גם בזמן חירום, וכן זוכים לתיעדוף משאבים מצד המדינה בכל הקשור לתיקון תקלות תשתית, ייבוא חומרי גלם או הקצאות דלק. ארגונים אלו יכולים להנות גם מהגדרת עובדים חיונים אשר נדרשים להישאר בעבודתם ולא להיקרא למילואים, לנייד את עובדיהם ממקום למקום ועוד.
חברות פרטיות שמעוניינות להיחשב חיוניות, צריכות להגיש בקשה למשרד הממשלתי הרלוונטי לתעשייה בה פועלת החברה, ומשרד הממשלה בוחן את התאמת הארגון לקריטריונים המגדירים מפעל חיוני. לאחר הגשת הבקשה יתקיימו שתי ועדות, ולבסוף עשוי להתקבל אישור מפעל חיוני - או דחייתו.
"המפעל שלי קיים 15 שנים", אומר אלפסי. "מרבית עובדי היצור באים מרמאללה, חברון וגם מעזה. הלוואי שיכולתי להעסיק ישראלים. הם לא רוצים לעבוד, אז אנחנו נאלצים להעסיק פלסטינים. אנחנו מייצרים ניילון לחנויות מכולת ודוכני פלאפל מצד אחד ולארגונים גדולים, משרד הביטחון, בתי חולים, מפעלי מזון גדולים. אני לא נמצא באזור חירום, אבל מתחילת המלחמה קיבלתי הזמנות גדולות של שקיות לפינוי גופות מזק"א ויחידה 360, לדלתות למיגוניות, בתי חולים, מרפאות, לא רק שאין לי עובדים עכשיו, צה"ל ביקש לגייס לי את המשאיות, ובלעדיהן אני לא יכול לעבוד.
"התחלתי בתהליך האישור של מפעל חיוני בשגרה ולא סיימתי אותו וכשפניתי למשרד העבודה והכלכלה, אמרו לי, עכשיו אף אחד לא עובד. תתקשר אחרי המלחמה. אני לא מבין למה אין שם מישהו שיכול לטפל בפניות כמו שלי, כי מה שאנחנו מייצרים הוא חשוב ונדרש עכשיו מאוד. איך יכול להיות דבר כזה? אני פונה שוב ושוב ואין עם מי לדבר".
מה שמסבך את העניין עוד יותר עבור אלפסי, זו ההתנגדות של השר לבטחון לאומי, איתמר בן גביר, להכנסת פועלים מפלסטינים לארץ תוך כדי הלחימה, כיוון שלטענתו הם יגיעו מוסתים ויהוו סכנה ביטחונית. משרד הכלכלה יצא בקול קורא לגיוס מתנדבים בשכר, אבל ספק אם מספרם יענה על המחסור בכ"א מאיו"ש.
ובתווך נמצאים בעלי עסקים כמו אלפסי, שלא עומדים באספקת ההזמנות לגופי חירום. רק אחרי פניית וואלה למשרד העבודה, ואחרי מרדף שלו אחריהם במשך כמעט שבועיים, יצרו אתו משם קשר.
ממשרד העבודה נמסר כי "אישור מפעל חיוני ניתן למפעל/חברה שעברו תהליך הכרה של משרד ממשלתי רלוונטי לתחום עיסוקו של המפעל. לאחר מכן רשאי המשרד הממשלתי לפנות למשרד העבודה בבקשה לאשר את המפעל כמפעל חיוני/מפעל למתן שירותים קיומיים והיא תידון במשרד העבודה.
"פיקוד העורף אפשר למשק החיוני להמשיך ולעבוד בכפוף למדיניות ההתגוננות האזרחית וכלל המפעלים התומכים נכללים בהגדרה זו. המשק החיוני מוגדר כגורמי ייצור, משאבים, שירותים, מוצרים, חומרים, אספקה ופעולות החיוניים לקיום האוכלוסייה, למאמץ המלחמתי ולכלכלת המדינה.
"לגבי הפנייה שבנדון, דיברנו עם בעל המפעל ואנו נפנה למשרד הבריאות במטרה לסייע לו בפערים שהועלו".