יחד עם בעלה אביחי, היא מנהלת חיי משפחה שלווים במושב תקומה, במרחק 7 ק"מ על הדרך הראשית לעזה. היא בת 46, אמא ל-3 צעירים, תלמידי כיתות י"א ו-י"ב ולארז, בן 21 לוחם מגל"ן שהוקפץ בבוקר שבת ה-7.10 מביתו לסייע לכוחות הביטחון להתמודד בכפר עזה עם הטרור הלא צפוי שהפתיע את כולנו.
בשגרה שלה, היא מורה בבית חולים לילדים, חובשת מתנדבת במד"א ומדריכת כושר בשעות הערב אך באותה שבת ארורה, החיים שלה השתנו בן רגע. כשעוד לא הייתה הבנה רחבה לגבי המצב ומה בכלל קורה כאן, יצאה הודעה בקבוצה של המושב שקראה לכל מי שנושא נשק להגיע לעזור. כיוון שלכיתת הכוננות של תקומה נלקח הנשק, כמו לעוד כיתות כוננות מיישובי העוטף ובגלל שהיא עצמה עשתה רישיון לנשק לפני כחצי שנה (במקרה) וביתה ממוקם הכי קרוב לכניסה למושב, קרן קוך מצאה את עצמה בין הראשונים שיצאו אל עמדת הש"ג, מבלי להבין לאיזו מציאות היא עומדת להיחשף!
בזמן שהגנה בגופה ונפשה על המושב, התקבלו שיחות מצעירים שחגגו במסיבה ברעים, שרק בדיעבד אפשר היה להבין מה קרה שם, שזעקו לעזרה, התחננו שיגיעו לחלץ אותם כשברקע נשמעים מטחי רקטות ושריקות של ירי, קולות של בהלה ובכיות של שבר על פצועים והרוגים - קולות שנשמעו כמו סצנה בסרט אימה, סוג של הבנה מודחקת שזו המציאות שלה כרגע! שאלפים זקוקים לעזרה ממש ברגעים אלו ואין בכוחה לסייע. מכונית קטנה עם כ-10 צעירים דחוסים בתוכה הגיעה לשער הכניסה ומיד הוכנסו פנימה לקבל חיבוק ומחסה - זה המינימום שהתאפשר לה לעשות עבורם.
אנחנו הנשק הסודי - יוזמות מרגשות וסיפורים אישיים על הכוח האזרחי הישראלי
2.5 טון של ציודים לחיילים מארה"ב
בזמן ששיחות כמו אלו מגיעות בהמונים, כש-200 מטרים ממנה מתרחשת התקלות בין אנשי המושב האוחזים בנשק לבין מחבלים שניסו לחדור אליו, בנה ארז נאסף ע"י אוטובוס בשער הכניסה מבלי שהספיק להצטייד כראוי, כמו גם החברים ליחידה שהגיעו גם הם בהתראה קצרה.
קרן, שפעלה באותו הבוקר בכמה חזיתות, החלה לקבל טלפונים מבנה שמצוי בשטח ומיחידות נוספות אחרות על חוסרים של ציודים, באותם רגעים דובר בעיקר על מים. באותן השעות, כשהחלה לחלחל ההבנה שאנחנו בתחילתה של מערכה רצינית וממושכת, היא החליטה לגייס עבורם ציוד ומזון בסיסי, יוזמה פרטית וקטנה שהפכה בימים בודדים ליוזמה ענקית.
השכנים הטובים דגנית ובני, נרתמו מכל ליבם להקים יחד איתה את היוזמה שאין לה שם אבל יש בה הרבה נשמה! חדר הקירור בבית האריזה של בעלה אביחי, הפך למחסן לוגיסטי שריכז בתחילה מזון יבש, שימש להכנת אוכל חם ומים.
במהלך הימים, החלו להגיע תרומות מנדבנים מארה"ב, בזכותם יכלו להצטרף מוצרים נוספים שהחיילים בשטח זקוקים להם וכאך נשלחו אליהם 2.5 טון של ציוד לחיילים שכולל: תחתונים, גרביים, גופיות, סופטצ'לים, פליזים וקיטבגים לכ-200 חיילים.
בנוסף לתרומות, הצטרף גידו, נהג מתנדב שמנהל כעת את מערך הנהגים מהמושב לשטח אבל לא רק, הוא המתנדב הראשי שלה. ציון וחבר שלו רועי מהמושב, גייסו את מכונת הפיצות שלהם והביאו איתם את הניסיון והצוות להכנת הפיצות עבור החיילים. חלק מצוות ההכנה מורכב מאבי גולדנטל ושני, אב ובתו שמגיעים בכל יום מכפר ויתקין, 150 ק"מ מרחק מהמחסן הלוגיסטי, רק כדי לסייע בהכנתן של 150 מגשי פיצה ביום, כמות שמאכילה לשובע כ-500 חיילים בכל יום.
רענון ופיצה בטאבון
שלט שתלתה קרן "תחנת רענון ופיצה בטאבון" על גבי בית האריזה שניראה מהכביש הראשי, הוביל מאות חיילים בכל יום אל המתחם, אם לאכול במקום ואם לקחת איתם לחברים, מאז, מתוך היכרות עם הנפשות הפועלות, מספיק שהם מתקשרים להזמין, והמגשים יוצאים עד אליהם.
קרן והמתנדבים האחרים במקום, לא עוצרים לרגע. בזמן השיחה שלנו היא מבינה שאפילו לא היה לה זמן להתייחד עם מותם של חברים ומכרים רבים שנרצחו בבוקר ההוא.
כששאלנו את קרן מה הלאה, היא ענתה שהיא חשה קצת עייפות מצד המתנדבים, אם בעזרה כספית ואם בעזרה פיזית והיא אפילו מודה להם ומבינה אותן לחלוטין. שהם ישמחו לכח עזר חדש שיגיע עם כוחות רעננים לתת יד ושחומרי גלם לפיצות יתקבלו בברכה, כדי לשמור על רצף והמשכיות של היוזמה, שהפכה פופולרית בקרב החיילים בשטחי הכינוס בסביבתה.
להיתרם ולתרום, תוכלו לפנות לקרן בטלפון 050-5667439 - לא בשבת!