כשעשרות אלפי העובדים שיצאו לחל"ת בעל כורחם מתחילת המלחמה, מוטרדים עכשיו איך יגמרו את החודש וישלמו את החשבונות, מתהלכים בינינו עובדים מיוחסים, שמקבלים את המשכורת במלואה על חשבונכם, לא עושים כלום וגם אי אפשר לגעת בהם.
הכוונה היא ל-37 אלף עובדי המדינה במשרדי הממשלה, שמיד אחרי הכרזת מצב החירום בעקבות "חרבות ברזל" עברו לעבוד מהבית, כי נציבות שירות המדינה לא לוקחת צ'אנסים. היא שומרת על חיי הפרחים המוגנים במיוחד, שקשה עד בלתי אפשרי לפטר אותם, אסור לגעת להם במשכורת ולשנות את הגדרת תפקידם, בזכות הסכמי שכר נוקשים ומגובים חזק על ידי ההסתדרות.
אבל צריך להיות הוגנים. חלקם עובדים מסביב לשעון, במשרדי הממשלה שמגויסים למלחמה, ורתומים למאמץ בכל כוחם ונשמתם. אבל יש לא מעט כאלה, המועסקים במשרדים שמושבתים עכשיו מפעילות, ואם להודות על האמת - גם בימי שגרה הם לא מאוד עסוקים, שמקבלים משכורת מלאה מהציבור ולא עושים דבר, בין היתר, וזו רשימה חלקית בלבד, משרד המודיעין, המשרד למעמד האישה, לעניינים אסטרטגיים, להתיישבות, לחוסן לאומי והרשימה עוד ארוכה ומעצבנת.
זה מטריד במיוחד, על רקע קריסת המערכות הטוטאלית של המגזר הציבורי ומשרדי הממשלה, שלא מסוגל לתת שירות מינימלי לציבור ולוואקום העצום שנוצר נכנסו בעל כורחם אזרחים טובים, שמקדישים את זמנם כדי למלא את מקומו ולחפות על חוסר התפקוד של פקידיו בכל הדרגות. לכן לא צריך להיות מופתעים, שבנציבות שירות המדינה ישנים על האף, ולא מצליחים לזהות את הפוטנציאל הגלום בהון האנושי העצום שהיא אחראית עליו.
שוחחתי עם מנכ"ל לשעבר באחד ממשרדי הממשלה והוא רתח מזעם. "יש כאן ידע ששוכב על הרצפה, אנשים מיומנים שיכולים לסייע לאוכלוסייה שמשוועת עכשיו לאנשי מקצוע מתוך המערכת, ובמקום שנציב המדינה, דניאל הרשקוביץ, יזיז את עצמו ויחשוב איך לרתום אותם למאמץ הלאומי, הוא מעודד אבטלה סמויה על חשבון הקופה הציבורית".
בקורונה, הוא מספר, המצב היה דומה. העובדים של משרדי הממשלה עברו לעבודה מרחוק ורבים מהם נכנסו ל"תרדמת מגפה" בתשלום. הוא לא היה מסוגל לראות את זה, והתחיל הוא לא היה מסוגל לראות את זה, והאיץ בעובדיו, שאינם הורים לילדים קטנים או מטפלים בקרוב משפחה חולה, להירתם למשימות שאינן עולות בקנה אחד עם הגדרת תפקידם.
"לא יכולתי להכריח, אבל יכולתי להציע ולרתום אותם למאמץ ורבים וטובים עשו את זה בשמחה". ומכיוון שנציב שירות המדינה ומנכ"לי המשרדים לא חשבו על זה לבד, הנה כמה הצעות פרודוקטיביות להפיכת עובדי משרדי הממשלה, לראש חץ שיוביל את השירות הציבורי.
מה צריך לעשות? השלב הראשון הוא להוציא קול קורא בין העובדים ולשאול אם יהיו מוכנים להתנדב כמה שעות ביום לטובת המדינה. אפשר להצמיד עובד מדינה לכל משפחת חלל, פצוע או חטוף, שיסייע לה בסבך הבירוקרטיה והטפסים שהיא עומדת בפניו, להקים חמ"ל בכל בית מלון, שיסייע למפונים להגיש בקשות למס רכוש, ביטוח לאומי, לחברות אינטרנט, סלולרי, לבנק, כל מה שיכול להקל עליהם את החיים עכשיו.
והנה עוד כמה רעיונות שמונחים על הרצפה ורק צריך ללחוץ על המקלדת כדי לאייש אותם: מיפוי צרכים של מפעלים וחקלאים שנפגעו, לעבודה בסופרמרקט, בקטיף, במיון ביצים וכל מה שאפשר להעלות על הדעת.
צריך להיות ריאליים. לא כל עובדי המדינה יתנדבו לתת כתף למאמץ המלחמתי. אבל גם אם רק 20% מתוכם יסכימו ואין לי ספק שאם ידעו לסחוף אותם לעשיה, זה יקרה, המשק הישראלי יזכה בכח אדם מיומן שיוכל לפתור הרבה מאוד בעיות. צריך רק אדם אחד בתוך הכאוס הגדול, שיפגין מנהיגות ויעשה מעשה. זה יהיה המעט שמשרדי הממשלה יוכלו לתת לאזרחים שהופקרו גם על ידם.