כמעט בכל ישיבה מקצועית שבה לקחה חלק מיכל וולדיגר, סגנית שר האוצר, עם אנשי משרד האוצר, היה רגע אחד שבו היו המשתתפים נתקפים מבוכה עמוקה. פעם זאת היתה הערה לא במקום מצידה שהעידה על חוסר הבנת החומר, פעם שאלה שהיתה משאירה את גבותיהם תלויות באוויר במשך דקות ארוכות, תוך ניסיון להבין למה בדיוק היא מתכוונת.
כשוולדיגר הודיעה על התפטרותה, וזכתה למילים חמות על עבודת הקודש שלה בתחום בריאות הנפש, הבריאות והרווחה, משר האוצר, האיש שמינה אותה לתפקיד הרם והריק מתוכן, מודה שחייכתי חיוך חמוץ. ככה אנחנו נראים. מינויים מיותרים ותמוהים במשרדים חשובים, בהם זקוקים נואשות לאנשי מקצוע מהמעלה הראשונה ולא לפוליטיקאים שאין להם מושג על מה מדברים סביבם.
היא אישה לבבית, אפילו נחמדה. כשראיינתי אותה לוואלה, שאלתי מה הגדרת התפקיד שלה, או במילים פחות מכובסות, מה היא לעזאזל עושה כל היום. "הגעתי לתפקיד הזה אחרי כמה שיחות עם השר", אמרה, "ואני אמונה על הצד החברתי, בריאות, רווחה וחינוך. משרד האוצר הוא לא קונקרטי, הוא נוגע בהרבה משרדים ויש לנו אנשי מקצוע מצטיינים שעובדים מצאת החמה עד צאת הנשמה".
התשובה המעורפלת הזאת היא כמובן אוסף סיסמאות ריקות מתוכן ועשיה אמיתית שקשורה למשרד האוצר, בבחינת "אין לי מושג מה אני עושה שם", אבל הסכמים קואליציוניים צריך לכבד וסגן שר זה תפקיד עם הרבה כבוד ועלות לא קטנה, שתכף נגיע אליה. הביוגרפיה של וולדיגר מוכיחה שיש לה יכולות לא רעות בתחום החברתי, אחרי פעילות מבורכת במשך שנים בתחום בריאות הנפש, אבל בין זה לבין העבודה באוצר, המרחק עצום.
עשרה חודשים החזיקה סגנית השר במשרד האוצר בלשכה, שעלותה שלושה מיליון שקלים בשנה, עם תשעה תקנים פתוחים שהיה באפשרותה לאייש. אגב, היא לא היחידה. יש עוד שישה כמוה בממשלה, שאפשר לחיות בלעדיהם ולהחזיר לקופת המדינה סכום נאה, ואנחנו זקוקים הרי עכשיו לכל גרוש.
מילא אם היתה אומרת שהיא מרגישה צורך להחזיר לקופת המדינה את עלות משרדה, כאות לסולידריות עם המאמץ החברתי, כשמי שיודע לקרוא בין השורות היה מבין, שאפילו פוליטיקאית כמוה חשה אי נוחות להיות מיותרת ולעלות מהרבה כסף בשעות קשות כאלה לעם ישראל.
מה פתאום? גם נימוקיה להתפטרות מופרכים כמו הכהונה שלה בתפקיד סגנית השר. היא חוזרת להיות חברת כנסת,"לטובת פעילות מירבית לשיקום החוסן ובריאות הנפש והפניית המשאבים התקציביים לניצחון המלחמה". הלו, את באוצר, זוכרת? את הרגולטור ובידיך הכוח להפנות את התקציבים לניצחון במלחמה, אז עכשיו את מתפטרת, או שמא גם כשהיית במשרד לא היתה לך שום סמכות באשר להעברת תקציבים, אז מה לכל הרוחות עשית שם?
אומרים שמודה ועוזב ירוחם. כאן אין הודעה, אלא רק עזיבה, אבל זו עזיבה שמהדהדת את תרבות הכלום של חלק מהמינויים הפוליטיים בממשלה, שביישו אותנו קודם, ועכשיו הם פשוט בלתי נסבלים.