האווירה שלפני כינוס הקבינט הכלכלי חברתי אתמול, בפעם השלישית מאז פרוץ המלחמה, היתה של אירוע מכונן. היועצים התבקשו לצאת מהאולם, השרים חתמו על מסמך סודיות, ונדמה היה שמשהו גדול עומד להתרחש שם. לא בכדי ראש הממשלה הוא זה שניהל את הישיבה, ולא מי שעומד בראשה, שר האוצר בצלאל סמוטריץ'.
שלוש שעות נערך הדיון על תכנית הסיוע הכלכלית שגיבש האוצר, שנתקלה בהתנגדות גורפת של המשתתפים. אם מישהו חשב שבסופה תצא החלטה על אישורה, או, לחילופין, על החלפתה בתוכנית המשופרת של שר הכלכלה ניר ברקת, כנראה שהוא חי בסרט.
הפורום המכובד שנקרא "הקבינט הכלכלי חברתי" התפזר בדיוק במצב שבו הוא התכנס - בלי החלטות אופרטיביות ועם מסקנה ברורה: לא רק שאין לו משמעות, אין צורך לכנס אותו, כיוון שההחלטות מתקבלות מעל לראשו.
בשבע וחצי בערב, הוציא משרד האוצר את ההודעה הבאה: "בהליך זריז: מתווה הפיצויים בדרך לאישור הכנסת", ובה נכתב שהערב תתכנס ועדת החקיקה לאישור מתווה העסקים וביום חמישי תכונת וועדת הכנסת למתון פטור מחובת הנחה, והחוק יועלה לסיום במליאה בקריאה בראשונה ביום חמישי.
כשחברי הקבינט הכלכלי חברתי קראו את ההודעה, הם הבינו ששיחקו בהם והם שימשו כבובות, כדי שבפרוטוקול ירשם שהקבינט כונס ולמה שנאמר במהלך הישיבה אין שום ערך, למרות שלו שם דברים קשים מאוד.
בתחילת הישיבה הציג האוצר סטטוס ואת תכנית החירום הכלכלית שלו, ואז התחיל הבלגן. השרים התחילו לצעוק על יוגב גורדוס, ראש אגף התקציבים, "אתם מנותקים. אין לכם מושג מה קורה בשטח".
כשסמוטריץ' ניסה להרים את קולו ולהגן עליו, קם שר הכלכלה, ניר ברקת, ואמר, "התכנית הזאת רעה. היא לא נותנת פיתרון, אלא מעמיקה את הבעיה. במקום לפתוח את הכיס, אתה מתנהג באילו מדובר בעוד סבב לחימה ולא במלחמה. אתה הורס את הכלכלה. נכון, נכריע את החמאס, אין ספק. אבל מה יקרה ביום שאחרי? אם הפסדנו את הכלכלה הישראלית, הפסדנו במלחמה".
סמוטריץ' ענה, שזה לא עניינו, שלא יתערב בניהול האוצר, וברקת השיב, "זה לא הכסף שלכם. מי שמילא את הקופה אלה בעלי העסקים, ששילמו מיסים במשך כל חייהם. עכשיו תפקידה של המדינה לתמוך בהם ולוודא שהם יעמדו על הרגליים".
שר אוצר הגיב, "אל תתערב. זאת האחריות שלי". ברקת: "אתה מתבלבל. האחריות היא גם שלי. אני אחראי לעסקים. אם אתה חושב שאתן לך להרוס את הכלכלה, אתה טועה".
כל העת הזאת, ראש הממשלה לא התערב, ומדי פעם ניסה להרגיע את הצדדים.
מה שמדהים הוא, שאחרי שלוש שעות עקרות, התפזר הקבינט בלי שקיבל אפילו רבע החלטה. אחד הנוכחים אמר, "התחושה היתה שאנחנו טוחנים מים. מסמנים וי על כינוס הקבינט וממשיכים הלאה מעל הראש שלנו. לא ממש סופרים אותנו".