ינאי משדרות חוגג יום הולדת ראשון במרכז קהילתי בהרצליה

כמו בתי מלון, בתי הארחה ודירות פרטיות של אזרחים טובים, גם מתנ"סים ומרכזים קהילתיים התגייסו למלחמה והחלו לקלוט משפחות שלמות שנעקרו מבתיהן. מרכז 'נינא' בהרצליה היה אמור להיתפתח לציבור, יום אחרי החגים. מאז 7.10 בהחלטת ראש העיר הרצליה, משה פדלון, הפך המרכז הקהילתי לאירוח משפחות מפונים.

בתוך ימים, עשרות החדרים והאולמות של המתנ"ס הקהילתי החדשני "נינא", הפכו לבית עבור 22 המשפחות שהגיעו ברובן משדרות, אשקלון ונהריה. צוות המרכז בראשות גיל מסיקה נרתמו כולם, אל המקום הוזרמו מזרנים ומיטות שדה, מצעים, מזון, משחקים לילדים, אוכל לתינוקות, חיתולים ובגדים ותושבי העיר המתנדבים עושים עבורם את החיבורים לגורמים השונים על פי הצרכים האינדיווידואליים לצד פיקוד שהם לוקחים על מערך הבישולים, הניקיונות והכביסות ללא הרף.

דיברנו עם רווית הרמל, מתנדבת ראשית שהתגייסה לטובת היוזמה - וקיבלנו הצצה פנימה.

הרמל, היא תושבת העיר, אמא לילד בן 17 וילדה בת 12, מורה לאנגלית במקצועה שפינתה את זמנה בשעות שלאחר הלימודים בתיכונים (במתכונת מצומצמת) כל כולה למען רווחתם של המשפחות המפונות.

כאמור, אולמות המתנ"ס שיועדו לקיום חוגים, הפכו לחדרי אירוח, המקלחות והשירותים שנועדו לשרת את תושבי העיר, משמשים כיום רק את הדיירים החדשים והמטבחון שיועד כמזנון, הוכשר כמטבח חלבי תעשייתי ומאובזר שמשמש להכנת ארוחות הבוקר והערב וגם משמש לקיום סדנאות שף.

אלישבע פבריקנט, אמא ל-3 ילדים, מהנדסת חומרים במקצועה, הגיעה מתחום ההייטק לנהל את המטבח. בשבוע הראשון היא פעלה שם לגמרי לבדה ואט אט הצטרפו אליה בני, מורה למתמטיקה בשעות הבוקר שמפקד על המטבח בשעות הערב ועוד צוות מסור של מתנדבים.

בתחילה, אשכול הגנים הצמוד למבנה המתנ"ס, שימש במטבח בשרי להכנת ארוחות הצהריים אך לאחרונה, העניין הוסדר והם מקבלים ארוחות חמות בכל יום מחברת קייטרינג רשמית.

שעות הבוקר במתנ"ס "נינא" מתנהלות לאיטן תוך קיום תכנית יומית מסודרת עבור הילדים בליווי מורים מקצועיים מבתי הספר בעיר, ומתן מענים על פי צורך (כמו ליווי אישה למקווה, שיעורים פרטיים לילדים וליווי לשירותי רפואה).

בשעות אחר הצהריים מתקיימים חוגים ומגיעים אמנים לשמח את הדיירים. בנוסף לאלו, הם לא מוותרים על ציון אירועים מיוחדים כמו ימי הולדת, בעיקר של הילדים ועל יום כזה מספרת רווית בהתרגשות.

"לאמא משדרות, היה מאד חשוב לציין יומולדת שנה לבן שלה. בן רגע התגייסה לכך לאה אלון, גננת ותיקה מ"גן מורן" בעיר שערכה את הטקס לתפארת עם נוכחות מרשימה של כ-100 אנשים שבאו לחגוג איתם. ילדה מחטיבת הביניים הכינה עוגה וילדי ביה"ס היסודי הכינו לו אלבום ברכות וציורים. אפילו ראש העיר הגיע לחגיגה".

הרמל, היא מורה כבר 22 שנים והייתה עד לפני מספר חודשים ראש צוות הצופים, היא מכירה תושבים רבים מהעיר וידעה שיש לנו אזרחים טובים אבל לא ידעה עד כמה, היא מתארת קהילה מאוחדת וחזקה, "כתושבת העיר, לא ידעתי כמה כוח יש לנו כקהילה, מהרגע שפנינו לרשות המקומית, בתוך פחות משעה כבר הגיעו מזרנים למתנ"ס, את מרבית העלויות הרשות המקומית מכסה".

רגע שריגש אותה במיוחד הגיע מתלמידת עבר שלה, כיום בת 30, שהגיעה להתנדב ואמרה לה: "אני פה כי את לימדת אותנו לתת"!

כששאלתי את רווית הרמל מה תפקידה בכוח היא ענתה שהיא לא יודעת להגדיר את זה אבל שילד אחד אמר לה "את מרכיבה את הפאזלים" - ואת ההגדרה הזו הי מאמצת... היא יוצרת את החיבורים בין כל חלקי התמונה השלמה. ואם תרצו את זה ביותר דרמטי אז היא זו שמדביקה את השברים בתמונה הקהילתית המרוסקת של המפונים. היא ועוד הרבה אנשים טובים שעוזרים לה.

כשרואים את התמונה הגדולה שמתארת א המציאות של אותן משפחות כיום, נראית כביכול, אידיליה לתפארת. קהילה מאוחדת, כולם דואגים לכולם, יש עם מי לדבר, את מי לשתף, מי שיעזור. יש להם אוכל בשפע ומקום נקי לגור בו. יש להם תמיכה רגשית, פעילויות העשרה וכיף ומענים חינוכיים, אז מה בכל זאת חסר פה? הבית.

כדי שאותם אנשים יקבלו תחושה של 'בית' עם פרטיות ושקט, כמה שאפשר במציאות המורכבת הזו, החלו להיעשות חיבורים בין משפחות מפונות שמתארחות במתנ"ס לבין אזרחים שמנדבים להם דירות מגורים פרטיות לגור בהן. גם אם הפתרון הוא זמני לחודש-חודשיים, זה מסייע להם לנסות לקיים שגרה. אלו שעזבו לדירות פרטיות, מוזמנים כמובן לבחירתם, להגיע בשעות אחר הצהריים ליהנות מהתכנים שמספקים להם במתנ"ס ולפגוש את החברים שהכירו על רקע המלחמה, חברים שהפכו למשפחה.

את הסיוע, המתנ"ס מקבל מהרשות המקומית ולכן, המעוניינים להצטרף למערך התמיכה, הן בעשייה והן בתרומות, מוזמן ליצור קשר עם חיוג למספר 106 (המוקד של עיריית הרצליה).

אנחנו הנשק הסודי - יוזמות מרגשות וסיפורים אישיים על הכוח האזרחי הישראלי