מנכ"לית הבט"ל: "נצטרך לבנות את החיים מחדש, וזה יעלה מיליארדים"

ממש בתחילת המערכה קיבלה ירונה שלום, ממלאת מקום מנכ"ל הביטוח הלאומי החלטה, לא לפתוח את סרטוני הזוועה ששוטפים את הווטסאפ והרשת. "הבנתי שיש לי משימה עכשיו", היא אומרת, "ואני חייבת לתפקד. לצפות במראות המזעזעים האלה זה מחליש. אני שומעת את הסיפורים של אנשים שברחו וירו בהם ואני חושבת שכדי שאוכל לעבוד כמו שצריך, אני צריכה לנטרל את עצמי, כדי להועיל יותר בעשיה.

"כשביקרתי את הפצועים בבתי החולים, קשה היה לראות את הפציעות, אבל ראיתי כמה הם גיבורים ואופטימיים. ואז הגעתי לבתי המלון וקלטתי, שהאנשים שעברו כזאת טראומה בלתי נתפסת, נמצאים בתוך קובייה קטנה, בתנאים לא תנאים, אחרי שגרו כל חייהם במרחבים פתוחים, ולא מוצאים את הפינה שלהם. אמא שאומרת שהיא לא מסוגלת בילדים שלה, אישה שלא מסוגלת למצוא את מקומה. אנשים ניצלו מהתופת, ולא יודעים מה לעשות עם עצמם ולכאן אנחנו נכנסים".

לביטוח הלאומי, שמשמש כיועץ הסוציאלי של הממשלה, תפקיד קריטי בשיקום המעגל הראשון של הנפגעים במתקפת הטרור הרצחנית של ה - 7 באוקטובר וטיפול במעסיקים ועובדים. עובדי הביטוח הלאומי הם אלה שיוצרים קשר עם נפגעי הטבח ובני משפחותיהם, משפחות שכולות ומשפחות החטופים והנעדרים, כדי לוודא שיקבלו את תגמולים הכספיים, השיקום וההטבות השונות שמגיעות להם.

בנוסף, עומד לרשות הפצועים, המשפחות השכולות ומשפחות החטופים, קו חירום לסיוע מידי ומוקד פניות לאיתור נעדרים. הביטוח הלאומי מטפל בנפגעי החרדה, במעסיקים, בעובדים, נותן את המעטפת האזרחית ההכרחית כל כך עבורם עכשיו.

שלום, 59, נשואה פלוס שלושה בנים ושתי נכדות, שהן האושר של החייה, עומדת בראש המערך שמנסה לחבוש את פצעים הפתוחים של כולם.

היא ממלאת מקום זמנית כבר שנה שלמה, אחרי עזיבתו של מאיר שפיגלר, קודמה, לחברת החשמל, וכמו שזה נראה עכשיו היא תישאר עוד תקופה ארוכה בתפקיד הזמני, עם האחריות העצומה שמוטלת על כתפיה, כשרוב משרדי הממשלה לא מתפקדים. עוד מינוי ציבורי שלא נעשה בימי רגיעה ומה שפוגע בסמכות וביכולת הפעולה בחירום.

הטלפון ממנהלת סניף אשקלון העיר אותה בשבת, בסביבות שבע בבוקר, "יש בלאגן גדול. תפתחי טלוויזיה, תראי מה קורה". "פתחתי חדשות וחשבתי שזה סוג של תסריט זוועות לא הגיוני וכשהבנתי שמחבלים נכנסו לבתים, היה לי ברור שמדובר פה באירוע שאף פעם לא היה פה. שום תסריט או מחקר לא דמיין שדבר כזה יכול לקרות.

"נכון שטרור הוא טרור, ולא משנה אם זאת פצצה או מגה אירוע כמו שהיה. כאן מדובר באזרחים עם טראומה מתמשכת, ילדים שצריך לבנות אצלם את האמון שלהם, שדפיקה בדלת זה לא מחבל ויללה של חתול זה לא סימן לחדירה הביתה.

"כשהיו הפיגועים באוטובוסים, הילדים שלי היו קטנים ולא נתתי להם לעלות על תחבורה ציבורית. המדינה צריכה לעוטף אותם חברתית, כלכלית, סוציאלית ופסיכולוגית. המצב קשה. גם תושבי אשקלון, נתיבות ושדרות ידעו טילים, אבל באינטנסיביות הזאת, רואים שגם אנשים חזקים נכנסים לחרדה, זו תפיסה לגמרי אחרת

"חלק מהסיפורים שאני שומעת אני מסננת, כי אני לא מסוגלת להכיל את הכל. וכן, כסף זה אלמנטרי, כי מדובר במעטפת רגשית, טיפולים, סיוע במציאת עבודה למפונים במלונות שזקוקים לזה, שהילדים יתחילו ללמוד".

אתם אלה שנותנים טיפולים נפשיים לנפגעי חרדה, אלא שהפעם המעגלים כל כך רחבי, ומערך בריאות הנפש רזה ומתפורר. איך תוכלו לעמוד בהיקפים העצומים האלה?
"בנוהל חרדה אנחנו מחויבים לתת 30 טיפולים, בלי בירוקרטיה ובלי תשלום. וכן, את צודקת שיש מחסור גדול באנשי מקצוע. עכשיו כל הגופים מתגייסים להכשיר עוד ועוד מטפלים, גם אם זה כרוך בהתפשרות.

יצאנו בקול קורא לקרנות, שכל הצעה שיש לכם בתחום בריאות הנפש, מענים רגשיים טיפוליים, לא רק טיפול פרונטלי, אלא בבעלי חיים ואומנות, אנחנו נממן. אנחנו נמצאים במקום שבו המגזר הציבורי איננו, זה לא פשוט.

"יצרתי קשר עם משרדי הבריאות והרווחה וזה עובד יפה, למרות שתמיד אפשר לעשות את זה טוב יותר. מה שאנחנו לא יכולים לתת במסגרת איבה, הרווחה תשלם. העניין הוא לא לראות את האינטרס של המשרד, ולא לחסוך כסף, כדי שלאנשים האלה תהיה תחושה של בטחון. בלי התחשבנות ואגו ומענה הכי מהיר שאפשר".

ביטוח לאומי הוא זה שמשלם את הגמלה לנפגעי פעולות איבה, שבאירוע הזה ההיקף שלהם הוא חסר תקדים.
"ונצטרך להיות משופים על ידי המדינה, כי מה שנכנס הוא מה שיוצא. אם לא יהיו החזרים מהאוצר, לא יהיה כסף לתשלום קצבאות זקנה, אבטלה, סיעוד, נכות, דמי לידה ואיבה. כדי לטפל באנשים אצטרך עוד עובדי שיקום ואיבה, כי המעגלים עצומים. היום יש 205 עובדי שיקום ו-100 עובדי איבה בכל הארץ, יחסית לאירוע זה מספר כמעט מגוחך.

"עשינו הטיה של עובדים לצורך הזה, אבל זה לא מספיק. גם אם הייתי שמה עובד על פצוע, חטוף, חלל ונעדר, לא הייתי מגיעה לכולם. עד היום הצלחנו להגיע ל-96% מאלה שמוכרים לנו, דיברנו איתם באופן אישי ונצטרך לחזור אליהם. פתחנו קו סיוע שפתוח משמונה בבוקר עד שמונה בערב כדי לתת מענה".

גם ככה קופת הביטוח הלאומי נמצאת במינוס אקטוארי. איך תעמדו בזה?
"לא צריך לייצר לחץ. אחרי שיגמר האירוע נעשה את החשבון מול האוצר וחשוב לי להדגש, שנשלים את כל מה שצריך. זה לא הזמן להתעסק בבעיות האקטואריות. כאן אני צריכה לציין את העובדים. בקורונה הם נתנו את כל כולם מסביב לשעון, ומסתבר שזה היה רק אימון על יבש. עוד לא התאוששנו ממנה והנה אנחנו באירוע קשה יותר.

"בקורונה התפקיד שלנו היה להעביר תשלומים ופה מדובר במעורבות בסיפורים קשים מנשוא, עובדים איבדו את ילדיהם. אני מגיעה לאמא שאיבדה את בנה והיא אומרת לי: 'אני כל הזמן חושבת איך אפשר להרחיב את השירות ומה עוד אפשר לתת'".

חודש וחצי לפני המלחמה, נערך אירוע שבו נפגשו עובדי הביטוח הלאומי עם יתומים משני הורים כדי להבין מקרוב את הקשיים והצרכים שלהם. הם גילו, למשל, שלמרות שכסף לא חסר להם, לא היה מי שיבשל אוכל חם בבית, יתייחס לצרכים הקטנים של היום יום. "והנה עכשיו", אומרת שלום, "יש כל כך הרבה יתומים כאלה".

"יש למעל מ-60 משפחות מורכבות עם מישהו שנהרג, נפטר, נעדר ופצוע, כשלכל אחד מהמקרים צריך להתאים איש מקצוע ומישהו שיתכלל בין הקרנות והשיקום וימליץ על תכנית שתוכל לסייע להם לבנות את החיים מחדש. יצרנו תכניות מול ועדת הכספים ויש חשיבה משותפת ונכונות לתת תקציב, בסדר גודל שיתחיל במאות מיליונים ולאורך זמן יסתכם במיליארדים, כיוון שמדובר בטיפול ארוך טווח.

"וזה לא נגמר רק בנפגעי טרור ואיבה. מה עם הקשישים שפונו, והמטפלות לא יכלו לעבור איתם, או חזרו לארצן? היינו צריכים לדאוג למטפלת חליפית למי שהיה זקוק ולמי שרצה נתנו גימלה בכסף. מאות אלפים התגייסו למילואים ואנחנו רוצים להבטיח שבראשון לחודש יכנס להם כסף לחשבון".

ועוד לא דיברנו על העסקים. אתם אחראים על תשלום דמי האבטלה והחל"ת, שהמתווה שלו שופר לעומת המתווה הראשוני של האוצר.
"בתקופת הקורונה, האינטרס של המדינה היה להשאיר את האנשים בבית, כדי שלא ידבקו. עכשיו האינטרס הפוך, להוציא את האנשים לעבודה. אנחנו צריכים שהעסקים ימשיכו לתפקד. לכן, החל"ת של הקורונה ושל 'חרבות ברזל' לא אמור להיות דומה. חשוב לשמר את הקשר בין העובד לעסק. צריך לאפשר גמישות, לעבוד באופן חלקי ומי שיכול לחזור לעבודה, שיעבוד.

"מה שראינו בקורונה הוא שהעסקים הגדולים ידעו לחזור לעבודה מהר ואילו העסקים הקטנים התקשו. ולכן צריך לתת להם מענקים, להחזיר תשלום עבוד שכר עבודה, להעניק להם אוויר לנשימה, כדי שבתום המלחמה לא יצטרכו לגייס עובדים. ככה לא נראה מסגרות סגורות, או סגורות חלק מהיום. צריך לעודד מעסיקים להשאיר את העובדים בחלקיות משרה.

"מה ההבדל אם אני אשלם לעובד דמי אבטלה, או אשלם למעסיק כדי שישמר עובדים? אנשים יודעים שיש להם בטחון כלכלי והם יכולים לחזור לשגרה. באוקטובר יצאו 30,000 עובדים לחל"ת לעומת 17,000 בחודש הקודם וצריך לטפל בהם כאן ועכשיו".

אתם אמורים לשלם את דמי המחיה למפונים.
"אנחנו קבלן הביצוע של האוצר. רצינו שהם יצהירו ואנחנו נשלם, או שישלחו לנו רשימה. אני יודעת שאנשים חייבים את הכסף כדי להתקיים. תראי, מילת המפתח היא ודאות. זה מה שהמדינה צריכה להבטיח למפונים, גם על חשבון תשלומים גבוהים. חשוב לשקם את האמון של האזרחים במדינה, שנשבר בשבעה באוקטובר".