למשפחת יניב יש שני ילדים בהפרש של שנה, שניהם בגן פרטי ביישוב בשפלה. בגלל שאין לגן ממ"ד, כבר כמעט חודש שהילדים בבית. "כבר שילמנו את אוקטובר, כאילו היה גן", אומר נתי, "כמעט 8,000 שקל בחודש. היינו צריכים למצוא לילדים סידור כשחזרנו לעבודה והגננת לא מוכנה להחזיר לנו את הכסף. זה אבסורד, אנחנו מפסידים מכל הכיוונים".
משפחת יניב לא לבד. גם בחלק מהגנים הפרטיים בהם יש ממ"ד, פועלים באופן חלקי, בקפסולות, בלי צהרונים, אבל ההורים משלמים שכר לימוד מלא והגננות מחכות שמישהו במשרד האוצר יסכים לדבר איתן ולהגיע למתווה שיאפשר להן לתת שירות ולהחזיק את הראש מעל המים כדי לא לאלץ ולסגור את הגן.
"הבעיה במדינה שלנו, שרואים את הכל צר. האוצר ישב עם המעונות המפוקחים, סגר איתם מתווה פיצוי, ואלינו אפילו לא פנו ולא ישבו איתנו לשנייה", אומרת קרן אוחנה איוס, יו"ר משותפת של פורום הגנים הפרטיים. "אז מה שקרה, שבסוף השבוע הם נתנו מענה ל-23% מהמסגרות, המעונות המפוקחים, והפקירו את רוב הילדים. טיפול בילדים אי אפשר לעשות און ליין. הגיע הזמן שהמדינה תבין את התפקיד הקריטי שלנו.
"אנחנו נמצאים בין פיקוד העורף לרשויות המקומיות - פיקוד העורף יכול להתיר לפתוח את הגנים, אבל הרשות יכולה להחליט שהיא סוגרת אותם, כדי לא לסכן את הילדים. בגלל שהמלחמה ספורדית, המפה משתנה כל יום, או תוך כמה שעות, וההחלטה מתקפלת פר מטר, עם שינה או בלי שינה, ילדים הולכים, תינוקות, רק חצי קבוצה, או במבנה חליפי כי אין ממ"ד נגיש.
"בתחילה השיח שלנו עם ההורים היה סבלני. כשירד התשלום של אוקטובר, היתה סולידריות, ועכשיו היא מצטמצמת כי לא רואים אופק. אנחנו בנובמבר ומי שלא קיבל שירות, או את מלוא השירות באוקטובר, מצפה שנהיה הגיוניים. אבל יש למטבע שני צדדים. הורה שישב בבית עם ילד עד גיל 14, זכאי לשיפוי מהמעסיק. התשלום שלנו הוא למפרע, בתחילת החודש, כדי שנוכל לשלם את ההוצאות הקבועות.
"אם הגננת מחזירה את התשלום להורים, אין לה לשלם משכורות, ארנונה, חשמל, וצריך לזכור שחזרנו מחופש גדול, כך שאין גם ימי חופשה לנצל. לא הוצאנו עובדות לחל"ת, כי בהתחלה המתווה היה לחודש ובהסכמת העובד ורק עכשיו זה קוצר לשבועיים. האוצר צריך לשבת איתנו ולראות איך תופרים את זה, כדי למצוא מכנה משותף בין כולם".
אם במשרד האוצר מחפשים מתווה להישען עליו, הוא נמצא בהישג יד ולא עמוק מדי במגירות. "יש את המתווה של 'ענבי זעם', 'שומר חומות' והקורונה. פיצו אותנו באמצעות קרנות מס רכוש ומענקים. אומרים לנו שצריך סבלנות, כי צריך לחכות להוכחת נזק. אבל להורים אין סבלנות, הם מצפים למענה מיידי ומבחינתם, בצדק. אבל אם גננת מחזירה כסף על הימים שלא עבדה - היא סוגרת את הגן.
"הסוגייה שלנו מונחת על שולחן האוצר והביטוח הלאומי. הם אומרים שיעבירו לעסקים במחזור של עד 300 אלף שקל מקדמה של 18 אלף שקל. זאת בדיחה. צריך להמתין לדיון בוועדת הכספים, כדי שיתחילו להתקבל החלטות. יש לנו ציפיה לפיצוי דומה לזה שקיבלנו בקורונה, כי אנחנו ענף ייחודי. מסגרת לילד במשך תשע שעות ביום, זה כמו תרופה או אוכל, מכיוון שבלעדיה ייווצר לחץ גם במקומות העבודה וגם בחזית.
"אנחנו משחררים פלח שוק של מעמד הביניים והורים עובדים, שנמצאים במילואים או בעבודה. צריך גם לתת מענה לצהרונים ולמשפחתונים הפרטיים. מה שבטוח, שאסור לחזור על טעויות העבר ולדרוש את החזרת המענקים, מכיוון שעסקים שהצליחו להרים את הראש, התרסקו בגלל זה. אחרי הקורונה היתה סגירה של 15% מהגנים, כ-1,800 מסגרות".