תושבי מושב מנות השייך למועצה אזורית מעלה יוסף נצורים בביתם כבר חודש ימים מאז החלו אירועי הביטחון בעורף הצפוני בעקבות מלחמת חרבות ברזל בדרום.
זאת בשונה למשל ממושב עבדון השכן, השייך גם הוא לאותה המועצה, לו הצליח ראש המועצה שמעון גואטה למצוא מימון לפינוי.
"הילדים אצלנו במושב מפורקים נפשית", מספרת אלה, תושבת מנות. "אין להם שום מפגשים. שום מסגרות חינוך. היום יש יוזמה ראשונה של תושבת - מפגש של שעתיים במקלט. אחיינית שלי בת ארבע, היא קורסת. לא פגשה את החברים שלה חודש. מדברת על חלונות שהתפוצצו, יש לה סיוטים בלילה".
איך אפשר לחיות ככה?
"אי אפשר. אין מכולת ביישוב. וגם אם אנחנו רוצים לצאת להצטייד, הציר אלינו סגור מרבית שעות היום ואנחנו מקבלים הודעת וואצאפ מתי הוא נפתח כדי שנוכל לצאת לעשות קניות. זאת הסיטואציה. השבוע לא יכולתי לחזור לישון פה כמה פעמים אז מצאתי פתרונות עצמאית".
איך נראה סדר היום שלכם בחודש האחרון?
"נתחיל מזה שבשונה מכל הישובים השכנים שלנו, אנחנו לא מפונים. כי לפי הגדרת המדינה הגבול בינינו לבין לבנון הוא 5.17 ק"מ. היישוב בשבוע האחרון ערער וביצע בדיקה ומסתבר שזה 4.7 ק"מ. זאת אומרת שאנחנו נעים על הפער הזה כדי לקבל התייחסות הוגנת שמישהו ידאג להבין שיש פה תושבים ובעיקר ילדים שלא מקבלים שום מענה".
יש גנים? בתי ספר?
"כלום. שום דבר. אנחנו יושבים איתם בבית ומחכים למשיח. עסקים כרגע שנמצאים בתוך המושב קרי חקלאים וצימרים יושבים בבית ומחכים לגואל, לאיזה בשורה. שתפצה אותם, שתתייחס אליהם, תתן להם איזה אופק כלכלי".
בעבדון הצליח ראש המועצה לגרום לפינוי היישוב ואפילו למצוא מימון למלון, אתם לא נכללים בפיצוי הזה? וכשאתם פונים לראש המועצה מה הוא אומר לכם?
"פניתי באופן אישי ועדיין לא קיבלתי מענה ועדיין מחכה 5 ימים מאז שפניתי. נמאס לנו לחכות נמאס לנו להיות שקופים. בואו תטפלו בילדים שנמצאים כאן, הם רועדים בלילה מהפיצוצים. כמה זמן גם אפשר לממן את זה מהכיס הפרטי? יום?יומיים? שבוע? חודש?".