המשק הישראלי אמנם התגייס כולו למלחמה, אך בו בעת נאבק בשאיפת אוויר פיננסי לנשימה כדי שפעילותו תוכל להמשיך לצוף מעל פני המים הכלכליים הסוערים.
עיני תקוות העסקים נשואות אל האוצר, אך זה האחרון, כך מצטייר מפעולותיו (או היעדרן), עדיין בהלם, ואינו מצליח לגבש תוכנית מסודרת למשק כולו, שתאפשר בסיס להתנהלות כלכלית במלחמה, ובמיוחד אחריה.
בניגוד לאוצר, לדוגמה, בנק ישראל כבר פעל כמעט מיידית עם תחילת המלחמה, וממשיך לפעול גם כעת. היום (ב') הודיע על תוכנית להורדת ריבית לעסקים קטנים וזעירים שפדיונם נפגע בשיעור של 25% ומעלה כתוצאה מהמלחמה.
במסגרת התוכנית יספק הבנק המרכזי הלוואות מוניטריות בריבית משתנה של בנק ישראל מינוס 1.5% לבנקים, כנגד הצגת הענקתם לאותם עסקים. הצעד נתמך על ידי מספר כלכלנים מקומיים בעיקר בשל היותו מקטין את נחיצות הורדת הריבית הרוחבית.
נזכיר כי הבנק גם יצא עם תוכנית מסודרת במהלכה מכר דולרים כדי למנוע פגיעה משמעותית בשקל וביציבותו, ומכאן ביציבות הכלכלה המקומית..
התנהלותו כללה, בין היתר, פירוט הנוגע לאפשרויות עסקאות הריפו (עסקאות בשוק הכסף ובשוק עתידי) בקרב הגופים המוסדיים, המנהלים כ-2.2 טריליון שקל מכספי הציבור, שחלק לא מבוטל מהם מושקע בחו"ל, כדי שאם יצטרכו נזילות - לא יפילו את השוק.
עצם הצעד אותת למשקיעים הזרים כי יש בעל בית כלכלי למדינה, וכי אין טעם להתעסק בספקולציות על המטבע המקומי. מהירות התגובה בה פעל בנק ישראל מראה כי הייתה לו מעין 'תוכנית מגירה' לנושא, לצד שלל המעטפת שאימץ מפתרונות הבנקים המקומיים והפך לתקנה מחייבת.
האוצר, לעומת זאת, רק ממשיך להתחפר בבוץ המלחמה, שניתז היישר על עיניו תוך ניסיונותיו להיחלץ ממנו.
אחד הפתרונות שהאוצר מציע הוא קרן הלוואות בערבות המדינה, כפי שהוקמה גם בתקופת הקורונה. אך זו זוכה לכתף קרה מצד המשק הישראלי בשל גובה הריבית המשקית, שבימים אלה רק תקשה על העסקים יותר.
מחנק האשראי כבר הטביע חברות רבות, בין היתר בתחומי הנדל"ן וההייטק, גם אם גופותיהן עדיין לא צפו מעל פני המים. אלו החלו לאבד חמצן פיננסי עוד טרום המלחמה, מאז שעליית הריבית ניתבה משקיעים לאפיקים אחרים מחד, והעלתה את עלויות המימון מאידך.
אך הסובלים העיקריים, כתמיד, הם העסקים הקטנים והבינוניים, שנכנסו ממונפים לתקופת עליית הריבית, וגירעונם רק העמיק עם תחילת המלחמה שהגיעה בשיא העלייה. חברות ועצמאים רבים לא הצטיידו ב'שקל לבן ליום שחור', ונאבקו עוד טרום המלחמה בהערות עסק חי ופשיטות רגל.
כמחצית (54%) מהעסקים הקטנים והבינוניים, לדוגמה, המנהלים מחזור של עד 100 מיליון שקל, נדרשו לאשראי במהלך שנת 2022, אך רק כמחצית מהם (48%) קיבלו את ההלוואה שביקשו באופן מלא. כך על פי נתוני הרשות לעסקים ובינוניים במשרד הכלכלה והתעשייה שפורסמו בסקירה לנושא בחודש יולי האחרון.
כשליש (34%) מאותם עסקים שלא קיבלו מענה לבקשות האשראי חוו מחנק אשראי לאותה תקופה, ושיעור הסובלים ממחנק האשראי היה גבוה יותר בקרב עסקים זעירים (מחזור של עד 2 מיליון שקל) ועמד על 37%.
בסקירת הרשות מצוין, כי בין הגורמים המגבירים את סיכון ההגעה למחנק האשראי נמצאים ירידה בהיקף הפעילות של העסק ביחס לשנה קודמת, ועסקים 'צעירים'. שהם בדיוק גורמי הסיכון שהביאה עימה המלחמה.
עלות המלחמה עדיין רחוקה מהערכות מדויקות, אך תכלול גם את איבוד התוצר והכנסות המדינה. צמצום העלויות, כמו גם הפסדי העתיד, ידרוש מהמדינה להמשיך להכניס ידה אל הכיס, כפי שעשתה גם בקורונה.
קרן בערבות המדינה, לפיכך, היא חיונית, אך כדי שתוכל להיות אפקטיבית עליה לעמוד בהלימה לצרכים של המגזר העסקי בעת הנוכחית. אין הדבר אומר להעמיד הלוואות ללא ריבית, ואין הדבר אומר להעמיד הלוואות לכל מבקש.
בהקשר זה יש לציין כי זהירות האוצר מתבקשת, שהרי בסופו של יום מדובר בכספים של כולנו, אותם נצטרך להמשך התפתחות המשק, ולא, נשלם אותם ממילא כולנו באמצעות הכבדה בעול המיסים.
לכן, יש חשיבות רבה למי יינתנו הכספים בקרן, ומי יעשה החיתום הנדרש להעברתם, שכן חלוקתם צריכה להוות זכות ולא חסד. הרי עסק שהתקשה לשרוד עוד לפני המלחמה, סביר שלא ישרוד בתקופתה או לאחריה, והשקעה בו נידונה מראש לכישלון.
אך עסק עם מודל עסקי עובד, שיכול להיעזר בכספי המדינה למצוקת המזומנים ה'טכנית' אליה נקלע בשל המלחמה, יהווה השקעה טובה עבור המדינה, שכן הוא ימשיך לייצר, להעסיק עובדים, לצמוח ולשלם מיסים גם לאחר המלחמה.
כאן נכנסים גם הגופים המוסדיים, שהזכרתי בהתחלה, שהטענות כלפיהן נוגעות באי כניסתן 'מתחת לאלונקה' הכלכלית הנדרשת עקב המצב. נזכיר כי גופים אלו מנהלים את כספי החסכונות שלנו, הציבור, וככאלה הם אמורים לתמוך בנו על ידי הנבת רווחים לקראת גיל הפרישה, ולא לשאת בעול התמיכה במשק.
לצד זאת, עת השעה דורשת מאמץ מכולנו, גם מכספי החסכונות שלנו, שיכולים לחבור לבנקים גם בקרן הקרובה להלוואות בערבות המדינה, ואולי להרוויח מעט פחות - כדי שהציבור הישראלי, בסופו של דבר, ירוויח יותר.
ואם יהיו שינצלו את כספי המדינה, אזי לאחרונה יש היכולת לייצר מנגנון להחזרתם, כפי שעשתה גם בתקופת הקורונה.
כך, כל גוף עסקי עם רווח עודף ביחס למצבו טרום המלחמה ייאלץ להחזיר את הכספים, והמדינה תוכל אף לקנוס בריבית משמעותית את אלו שניצלו את מנגנון ההלוואה שלא לצורך, והעמיסו על קופת המדינה, שהיא הקופה של כולנו, עת מלחמה.