רם בלינקוב: "הדרג הפוליטי צריך לעוף - חבורה מתועבת שזיהמה את ישראל לדורות"

67 שנים חגג רם בלינקוב את היום שבו נולד, והשנה הוא התאבל בו. בשבעה באוקטובר התעורר "ילד היומולדת" מוקדם, נשאר במיטה וקרא ספר. ברבע לשבע התקשר אליו הבן ושאל אם הוא רואה מה שקורה. ואז הוא פתח טלוויזיה, קפא לרגע והתחיל להסתמס עם החברים הקרובים בכפר עזה, שם שימש כיו"ר "כפרית" במשך תשע שנים:

עם עופר ברעם אבא של אביב ז"ל, אמא של עומר ז"ל, שי חרמש, שהיה דירקטור ב"כפרית", אבא של נדב גולדשטין, בחור חמד שהיה סמנכ"ל "כפרית", ז"ל.

הוא מספר לי את מה שחזר וסיפר כל כך הרבה פעמים בחודש האחרון. "הם לא ביקשו ממני עזרה בווטסאפ. שי תיאר לי מה קורה, ואיך חילצו אותם בשתיים בלילה תחת אש ועופר אומר, אביבי נפגע, הוא נלחם והספיק לחסל מחבל-נבלה אחד ואחרי שנפצע עוד הספיק להזהיר את אשתו, שהסתתרה בממ"ד עם שני הילדים, שהמחבלים לובשים מדי צה"ל, כשאמא שלו, חניתה, הייתה בממ"ד אחר".

אחרי ביקור ניחומים במלון המפונים, אצל משפחות גולדשטיין ואלמוג כתב בפייסבוק: "צעדתי אל האולם כמו הולך על ביצים. קבלה את פני נעמה. אחותו של נדב המופלא. היא צעירה ממני בהרבה. עבדנו יחד תשע שנים. אבל היא חזקה עשרות מונים ממני. נחנקתי השתנקתי. ואחר כך גוגו. אבא של נדב. הוא מחבק אותי כדי שלא אבכה. הוא האב השכול. אתם מבינים איזה גזע זה? על הקיר תמונות של נדב ושל ים ז"ל. יופי צרוף.

"ואח"כ הגיעה ורדה. האמא של נדב ובשיחה של אישה חכמה ורגישה היא אומרת לי: אני לא מפסיקה לחשוב מה היה שם. וגיורא, אבא של חן רעייתו של נדב אשר חטופה עם שלושת ילדיה. הוא טופח לי על השכם. ארץ ישראל הבלתי נתפסת: היפה, החכמה, החסונה. וגוגו אומר לי: אנחנו הולכים לבנות מחדש. יש לנו עוד ילדים ונכדים לדאוג להם.

אתם שומעים את זה? אמסלם, קרעי, דיסטל, סילמן, שיקלי, המומחה לאמריקה ועוד חבורה שלמה מתועבת כמו דיכטר, לוין, וואטורי וכו? תתפטרו - זיהמתם את המדינה הזאת לדורות".

האיש שכיהן בתפקידים הבכירים ביותר במגזר הציבורי, מנכ"ל האוצר, הממונה על התקציבים, מנכ"ל משרד הפנים, יו"ר נת"ע, יו"ר חברת נמלי ישראל, מנכ"ל הוט, רואה את קריסת המערכות שאמורות לשרת את האזרח, שאת חלקן ניהל, מתפוצץ מזעם, עושה מאמץ לא לרדת לגופו של אדם ולבקר, ומדבר בשטף שקשה לעצור.

"ברור לחלוטין שמשרד האוצר לא עומד בציפיות וגודל השעה. אפילו שר האוצר, כשהציג את התוכנית שלו, הודה ביושר שהיא מוצגת מאוחר מדי.

"לעסקים בעוטף נותנים כבר מקדמות ואני מברך על זה. אבל מדוע צריך לשאת בכזה כאב וכזו טרגדיה, על מנת לגרום למערכת לצאת מהקופסא? מדוע לא זזים יותר מהר. למה לא מקיימים צוותי משימה שיפתרו בעיות?

"לפני שבוע הודיע שר האוצר שהוא מקים צוות משימה ומכפיף את אגף התקציבים למנכ"ל במקרה של חילוקי דעות. אני כבר לא יודע על מי מהשלושה יותר לרחם. על ראש אגף התקציבים, יוגב גרדוס, למה הגעת למצב הזה? על שלומי הייזלר, איזה מן מנכ"ל צריך הגנה כזאת מהשר? וסמוטריץ', איך הוא הגיע למצב כזה במשרד שהוא מופקד עליו?

"הוא באמת מאמין שאפשר להמשיך את הטרלול עם הכספים הקואליציוניים? הוא לא מבין שהם אנטי-תזה לכל היגיון כלכלי, בטלן וטוב לו, חרוץ ורע לו? זה מה שהוא מעודד פה? עכשיו - כשברור שהעסק הזה יעלה כל כך הרבה כסף? הוא באמת חושב שאפשר גם וגם? הכי חשוב זה סדרי העדיפויות. הם מפחדים לקבוע סדרי עדיפויות, כי אז תיחשף ערוותם".

תן לי לסנגר על סמוטריץ'. הוא נכנס למשרד האוצר חסר נסיון וכשרק התחיל להתאקלם, נפל לו הגיהנום הזה על הראש.
"הוא לא מסכן. ראיתי אותו כשר התחבורה. הוא מבין היטב כשהוא רוצה להבין. אף אחד לא כפה עליו את התפקיד. המסכנים הם האזרחים. אמרתי בעבר, ברור לחלוטין שיהיו כאלה שינצלו את זה, שיש ציניקנים. אבל המחיר של הימנעות מלתת כספים בגללם, לאלה שצריכים אותם כמו אוויר לנשימה, הוא עצום. עדיף לתת פיצוי עודף לחלק מהעסקים, על פני לא לתת פיצוי בכלל בגלל אלה שלא מגיע להם".

אם שר האוצר לא מתפקד, איפה הפקידות הבכירה - ראש אגף תקציבים והחשב הכללי?
"אני לא יודע מה קורה שם, לא יודע איך זה מתנהל. אני יודע מה היה קורה אם הייתי שם. היה סדר וניקיון. היו ניתנות תשובות לציבור על בסיס יומי. אני משתגע מזה, והאוצר הוא לא המשרד היחידי. קיבלתי טלפון ממנכ"ל משרד הפנים בשבוע שעבר. תשמע, המנכ"ל מעוניין לקיים שיחת היוועצות עם מנכלי המשרד לשעבר. אמרתי, אני לא מסכים. חודש אחרי המלחמה, כשאני רואה את ראשי הרשויות בדרום, ירקוני, דוידי, רביבו, מתחננים לכסף? למה היה צריך לחכות כל כך הרבה זמן?".

ומה אם היו קוראים לך למילואים במשרד האוצר?
"זה כל כך תיאורטי. למה שאשיב על זה?".

אז תגיד מה צריך לעשות עכשיו.
"הקימו את מנהלת תקומה. שמו בראשה את משה אדרי, שאני מאוד מעריך, אבל מכל האנשים בעולם, אי אפשר היה לקחת מישהו במשרה מלאה? קודם כל, הייתי קובע את התקציב שלו ומעביר חוק שמפקיע את הסמכויות מהחשכ"ל וראש אגף תקציבים, כדי שלא יצטרך לראות את הפרצוף שלהם, כדי שהמערכת לא תשתק ותשגע אנשים. את יודעת מה זה לקחת סמכות חתימה מהחשכ"ל?".

זה לשתק אותו. אני רק מזכירה שיהלי רוטנברג ויוגב גרדוס ניהלו אגפים גם במשמרת שלך באוצר. עבדת איתם צמוד.
"היה לי אמון רב במנגנון כשהייתי שם. זה לא שיש לי חוסר אמון בסיסי בהם. יש שם אנשים טובים, אבל מי שמנהל את העסק לא מבין את גודל השעה. נחזור למה צריך לעשות. בנוסף סמכויות מאוד רחבות לאדרי, הייתי ממנה פרויקטור לכל רשות מקומית שיהיה כפוף לו. אבל קודם כל צריך להגדיר מה מטרת השיקום. עדיין לא גזרו את המטרה. האם לבנות מחדש את הבתים, לפצות אנשים, כי ברור שלא כולם יחזרו לשם? מה היעד?".

ומי צריך לנהל את הכל? מנכ"ל משרד ראש הממשלה?
"אם אני הייתי מנכ"ל ראש הממשלה, שזה התפקיד היחידי שאני עשוי לשקול למלא יום אחד, הייתי לוקח את זה על עצמי. אבל זה לא מופרך לחשוב שייקחו מישהו שמקובל על אדרי. אני לא מכיר את מי שמונה לעשות את זה, אני מדגיש. אם הוא יודע ומכיר את המנגנון הממשלתי, את אגף תקציבים, משרד החינוך, התשתיות, הרווחה, והוא - כמנהל חברת המתנ"סים - מכיר את כולם. אם אדרי בחר בו, הוא איש טוב".

אדרי לא בחר בו.
"אז יש סיכוי טוב שהוא יהיה נאמן. אבל על מינויים של אדרי אני מוכן לשים את שתי הידיים".

מה עם תקציב 2024?
"ברור שהוא בלתי רלוונטי לחלוטין. לא רק הכספים הקואליציוניים שנודף מהם סירחון וצריך לבטל ולצערי זה לא יקרה. את יודעת, מישהו צריך להבין, שעם כל הטרגדיה נוראית שעברנו, אם האירוע היה מתחיל מהצפון, אני לא רוצה לחשוב איפה הקרבות היו מתנהלים עכשיו. אז צריך לעשות שינוי של המצב הגאו-בטחוני, יחד עם טלטול רציני של הכלכלה הישראלית - וזה צריך לבוא ביחד".

בלינקוב נחשב לבוס קשוח, קשה, מחזיק את כולם קצר וקרוב, אבל מוערך ומאוד ערכי. התפיסה שלו לאיך צריכה להיראות הכלכלה הישראלית ביום שאחרי, מדברת על שינוי עמוק ולא על פודרה שמסתירה את הזיעה. "בעשרות השנים האחרונות", הוא אומר, "החברה הישראלית התאהבה בשפע, לא מה אתה יכול לעשות למען המדינה אלא להפך וזה חייב להשתנות.

"הסקטור הציבורי מנופח במנכ"לים, ועוזרי מנכ"לים, ורכב צמוד ולשכה ותקנים, ויש להם סיסמה: 'מגיע לי הרבה, כי בשוק הפרטי הייתי מקבל יותר'. אין שום חשיבות לכך שאתה עובד ציבור. אני זוכר איך צרם לי בקורונה, כשראיתי את כל עובדי החברות הממשלתיות, שאף אחד מהם לא דאג לפרנסה שלו, כי היא הייתה מובטחת, ובשעה שחברות פרטיות סגרו את שעריהן ופיטרו עובדים.

"מה שאני אומר נכון גם לצבא, אבל זה לא הזמן, כי אנחנו במלחמה. הסקטור הציבורי צריך לעבוד טלטלה, איך עושים חברה יותר צנועה, למה שהייתה פעם. הסיכוי שזה יקרה הוא לא גדול. ושלא יובן לא נכון, אני לא מדבר על הקטנת הסקטור הציבורי, אלא אפילו בהגדלה שלו באנשים טובים ולא בכמות בלתי נתפסת של מנהלים.

"אז כשהולכים לסדרי עדיפויות בתקציב 24', בואו נסרוק את הכל במסרקות ברזל צפופות ונתחיל לטפל בפרות קדושות. הייתי מתחיל בכמה מהלכים סמליים, שלא יעלו הרבה כסף, אבל יתנו כיוון ומשמעות. הייתי אוסר על עובדי מדינה לטוס לחו"ל. למה? כי צריך להשקיע עכשיו את המשאבים בשיקום החברה הישראלית. רק מקרים שאי אפשר בלי, עולים על המטוס. הצעד הזה, כמו צעדים נוספים, מעבירים את המסר שאנחנו צריכים להיות יותר צנועים ולהשקיע בדברים החשובים".

אתה מדבר על בניית תקציב 2024 מהתחלה, לא לעדכן את הנוכחי.
"צריך לבנות תקציב חדש. אין לי את התמונה המדויקת של הגירעון, אבל צריך יהיה לבחון מחדש את תקציב הביטחון, לאו דווקא לקצץ בו, אלא סוגיות שנוגעות לגודל הצבא, הצטיידות ושכר. אי אפשר להרשות שבחגים יהיו כל כך מעט כוחות בשטח. ואת יודעת מה? אני כואב על מה שקרה ובעיקר על הרמטכ"ל. יש לי שעות רבות אתו. אהי לא רוצה להתייחס למה שקרה בשבעה באוקטובר, אבל אם יש מישהו שאני מאושר שהוא זה שמנהל את המלחמה הזאת, זה הרצי הלוי, ואני מכיר הרבה אנשי צבא. אני מאושר שבראש השב"כ עומד רונן בר".

אבל ברור לך שבסוף המלחמה הם, וראש אמ"ן, יצטרכו ללכת הביתה.
"אני לא אתייחס לזה. הם כל כך רציניים, ערכיים, וחכמים, שהדבר האחרון שהם צריכים זה עצות ממני. נכון לעכשיו, כשחיילנו מסכנים את חייהם, לא צריך לדבר על זה".

והדרג הפוליטי?
"צריך לעוף הביתה. את זה אין לי בעיה להגיד. לכל הרוחות. מספיק היה להאזין למה שאמר נתניהו, אחרי חטיפת שלושת החיילים ללבנון ואיך הוא הטיף לאולמרט על אחריות אישית. אם הוא צריך להתפטר עכשיו? באופן אישי הייתי שמח לראות אותו בחוץ".

נגיד שהוא יתפטר עכשיו, מה יקרה. יריב לוין יחליף אותו? אין לנו פה צ'רצ'יל.
"אף אחד לא חושב שאפשר עכשיו ללכת לבחירות. מי אמר שיש לי את כל התשובות? אני לא מתוסכל בגלל שאני לא שם. עזבתי הרבה תפקידים בכירים, אין בעיה לעזוב תפקידים וכמעט תמיד גם פרגנתי למחליפים שלי, לקמיניץ בהוט, לסטלה הנדלר בקווי זהב. אני מתוסכל מזה שקרה לנו כזה אסון, האמנו שלא יתכן שיקרו מראות כאלו, שיעשו המעשים האיומים האלה לילדים, לנשים, לבחורים.

"אני מתוסכל, שלדרג הפוליטי ולחלק מהדרג המקצועי עוד לא נפל האסימון, כשיש כל כך הרבה משרדי ממשלה מיותרים שעדיין קיימים ומתוקצבים.

למה ראש הממשלה לא אומר להם, תישארו שרים, אבל תעיפו את כל העוזרים והמנגנונים? מזה אני מתוסכל. ששר האוצר משמר את הכספים הקואליציוניים ולא מעניין אותי כמה חרדים התגייסו. הם לא מבינים שהציר המרכזי צריך להיות ראשי הרשויות המקומיות. את זה למדנו אחרי מלחמת לבנון השנייה. יש לנו ראשי רשויות מעולים וצריך לתת להם לעבוד".