עשרות אלפי אנשים נפצעו פיזית ונפשית מאז 7.10 והמספרים רק עולים בכל יום ואלה רק מי שיודעים עליהם. על פי דיווחים חמישה אנשים שמו קץ לחייהם, למעלה מעשרה מבלים במסיבה אושפזו בכפייה בבתי חולים פסיכיאטריים, מאות חיילים מאושפזים במחלקות שיקום ובמתקני בריאות הנפש של הצבא.
ביטוח לאומי הכיר כבר ב- 17 אלף נפגעי איבה ומשרד הביטחון עם 1550 נכי צהל חדשים, על פי הערכות משרד הבריאות צפוי מספר הפונים לשירותי בריאות הנפש הציבורים להגיע 2 מיליון אזרחים בשנה מהם 250 אלף יסבלו מסיוטי פוסט טראומה לכל חייהם.
אבל בישראל כמו בישראל, עד היום לא הוקם מרכז שליטה לאומי לטיפול בטראומה, מענה רפואי ובניית חוסן ושיקום. שולחן עגול של משרד הבריאות, הרווחה, הביטחון, הביטוח הלאומי, אגף השיקום, השלטון המקומי, צה"ל, עמותות, ארגוני מתנדבים. באירוע הטרור הכי גדול במדינה עם מספר הפצועים והרוגים הלא נתפס, הבטיחו לנו שביחד ננצח, עד למשרדי הממשלה. שם אגו פולטיקה ובירוקרטיה מנצחים כל דבר.
מדינת ישראל נמצאת בטראומה לאומית, כדי לא להפוך את עשרות אלפי האזרחים והחיילים כסובלים מפוסט טראומה לכל חייהם, יש חלון זמן קטן אחרי האירוע, לעזור ולסייע. אחרי החלון הזה, הנפש תיסגר והפציעה תהפוך להיות כרונית, לילות של סיוטים, התקפי זעם, התמכרויות, סבל נוראי, פצע נפשי מדמם, כזה שהורס משפחות, המון משפחות.
אזרחים וחיילים פצועים ומדממים ושרי הממשלה והפקידות נמצאים בהלם קרב. לוחמים רבים התבקשו לתאר מה זה הלם קרב, הנה עכשיו זה מול העיניים, משרדי הממשלה במצב כזה. באירוע הטרור הכי גדול במדינת ישראל עם מספר הפצועים הרב ביותר, לא השכילו הפוליטיקאים לזנוח את האגו והבירוקרטיה, לדפוק על השולחן ולכנס את כל הגורמים המעורבים להקים מרכז שליטה לאומי לטיפול בטראומה.
כל אחד בנפרד, שיקולי אגו ותקציבים על חשבון נפשות שיתאבדו או יאבדו את השפיות בגלל הביקור בגיהנום. כן אנשים היו בטבח המוני, חלקם לא חזרו משם ומי שחזר לא כאן באמת.
כמו שתושבי קיבוצי העוטף חיכו לצה"ל הגדול שיגיע להציל אותם, שעות ארוכות. כך גם הפצועים השקופים מחכים שמישהו יבוא להציל אותם והם עדיין לא באים.
כאילו הם באים, אבל כל אחד בגזרתו, בקטנה, הרי לדרוש מכל הגופים לעשות איגום משאבים ובאמת לעזור לאנשים זה על חשבון תקציבים ואגו. מי יעמוד בראש, ואיזה יועץ משפטי יתעכב עם המכרז, כי תמיד יש את סעיף 8ג.
זוכרים בקורנה, המדינה ידעה בכל רגע נתון איפה יש אדם חולה ויכלו לסייע לו. האם לא הגיע הזמן להקים מרכז שליטה לאומי שיאחד את כל גורמי המקצוע לעזור לאנשים.
השבכ וצהל הקימו חפ"ק משולב לתקוף את האויבים, משרד האוצר הקים משלט חברתי - כלכלי, אבל מי שאמור לטפל ולחזק את החוסן של הפצועים, המשפחות, אנשים הזקוקים לסיוע נפשי ורפואי, כאן עדיין הגורמים בהלם קרב.
אגב אחד הדרכים להתמודד עם הלם קרב, זה לצאת לפעולה, זה הזמן, הכוונה לפני חודש היה הזמן, שעון החול של האחראיים על מחדל הטיפול והסיוע מתקצר.
ולא, לא מאמינים לכם. "אנחנו מטפלים", "אנחנו מתקצבים", "אנחנו פועלים", "אנחנו יוצאים במכרזים", "אנחנו מתכללים". אתם לא. כלום. תתעוררו. זה אירוע שגדול על כולנו ורק ביחד ננצח. אז נראה אתכם ביחד מתאחדים למען מי שצריך
אחרת מקרי איציק סעידיאן ישכפלו את עצמם. הנה זה נכתב בדם.