כהונת נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון תסתיים בעוד חודש בדיוק, אבל נכון לתחילת השבוע לא היה ברור אם בתום חמש השנים כהונתו תוארך לקדנציה נוספת. כאן נכנס לתמונה שר האוצר בצאלאל סמטוריץ', שזיהה הזדמנות והטיל את מלוא כובד משקלו בעד המינוי.
הזדמנות זו נפלה לשר האוצר כפרי בשל. בשבועות האחרונים נוהל מאחורי הקלעים, בידיעת בנק ישראל ובסיועו, מאבק תקשורתי יעיל בעיקר בטלוויזיה להשארת הנגיד בתפקיד. זה כלל הדלפות מישיבות מינויים בכנסת, הפעלת פורום ראשי הארגונים העסקיים ועוד.
הנגיד היה מעוניין בתפקיד. עובדה שהוא לא התייאש והמשיך לפעול מאחורי הקלעים. אלא שכל זה לא הרשים את ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהמשיך לייבש אותו עד תחילת השבוע. נתניהו לא רצה את פרופ' ירון, בין השאר בעקבותיו ביקורתו העקבית על המהפכה המשפטית והשלכותיה הכלכליות. הנגיד גם ספג קללות ונאצות מפוליטיקאים נוספים בליכוד. ומכיוון שלא נעים וכו', ניסו לתפור לו תפקיד של ממלא מקום למספר חודשים. אלא שנגיד הוא לא מורה מחליף בבית הספר, מינוי קבוע חשוב לכלכלת המלחמה, למשק ולמעמדה של ישראל בעולם.
עד כה, וכמו במינויים אחרים, השיקולים הענייניים של נתניהו בתחתית סדר העדיפויות. הפוליטיקה הקטנה משחקת אצלו בגדול. הנגיד היה מוכן בינתיים להתבזות, לספוג ולהמתין למוצא פיו של ראש הממשלה. כל זאת, עד שבאה המלחמה וטרפה את הקלפים. כניסתנו של בני גנץ לממשלה שינתה משהו גם בפוליטיקה של המינויים. על המשך כהונתו כנגיד הופעל לחץ מאסיבי, מה גם שנתניהו לא הגיע עם מינוי חלופי.
לגופו של ענין. מי שהרוויח מהפוליטיקה סביב המינוי הוא שר האוצר סמוטריץ'. בדרך כלל לשרי האוצר אין השפעות על מינויים מסוג זה, אבל דווקא כאן הצליח לו. מתברר שנתניהו פוחד מסמוטריץ' הרבה יותר מיחיא סינוואר. שר האוצר המדשדש בסקרים הצטייר כפוליטיקאי מצוין וכמבוגר אחראי לפחות בענייני כלכלה, וזהו תיקון מסוים למעמדו הקורס בתקשורת. הרווח, כמובן, הוא גם של הנגיד עצמו שמקבל 5 שנות כהונה נוספות שבהן יוכל בפועל להתוות את מדיניותו.
מי שיצא עם ידו על התחתונה הוא ראש הממשלה עצמו, שהמשך כהונת הנגיד בפועל נכפה עליו. הוא בישל דייסה שנשפכה עליו. הוא גם אכל את הדגים הסרוחים וגם גורש מהעיר. כעת נותר להמתין ולראות האם גם במינויים הבאים בשירות הציבורי העומדים על הפרק הפוליטיקה הקטנה תיעלם.