הימים, ימי הדיונים על מתווה הפיצוי לעסקים, כמעט חודש לתוך המלחמה. סימני האסון עוד טריים, כולם על הקצה. משרד האוצר מתבצר בעמדתו לצאת עם פיצוי מצומצם למגזר העסקי, מה שמעורר כעס עצום בקרב עצמאים שסובלים מירידה חדה במחזורים ומרגישים את מחנק האשראי בגרון.
בתוך חדרי המו"מ, הדיונים בוועדות, ההסתודדויות במסדרונות הכנסת, ולשכת שר האוצר, מסתובב ירון גינדי, נשיא לשכת יועצי המס, שהפך בשנים האחרונות לאחד האנשים המשפיעים ביותר על קבלת ההחלטות בתחום המיסוי. מעמדו התחזק מאוד בתקופת הקורונה, כשמונה להיות נציג המגזר העסקי בצוות שגיבש את מתווה הפיצויים בגל התחלואה הגדול של הווריאנט שכונה אומיקרון, ואחר כך כיועץ כלכלי וחבר הצוות הכלכלי המיוחד שייעץ לרוה"מ נפתלי בנט, ב"חברות ברזל" הפך לדמות מפתח כלכלית.
הציבור אולי לא מזהה את פניו, אבל אנשי המקצוע, משני צידי המתרס, מכירים ומאוד מעריכים אותו. עד כדי כך מעריכים, שגינדי היה בין שלושת המועמדים הסופיים לתפקיד ראש ראשות המיסים, אותו הפסיד לפני כמה חודשים לשי הרשקוביץ', שנבחר על ידי סמוטריץ' ונתניהו. לגינדי היה תפקיד מכריע בהרחבת מתווה הפיצויים שאושר בסופו של דבר בכנסת, ובהרבה מובנים הוא "הבייבי" שלו.
בין יועץ לרואה
הוא עומד בראש "לשכת יועצי המס" כבר 11 שנים. אם תשאלו אדם מהישוב מה ההבדל בין יועץ מס לרואה חשבון, סביר להניח שלא יהיה לו מושג. גינדי מסביר: "יועץ מס מייצג בשוטף עסקים קטנים ובינוניים, ונותן שירותים מקצועיים של הנהלת חשבונות, משכורות, הגשת דו"חות שנתיים. כשההתמחות העיקרית שלו היא בתחום המיסוי, לוודא שבעל העניין יקבל את מלוא הזכויות וההטבות שהחוק מקנה לו".
גם רואי חשבון נותנים את אותם השירותים.
"חקיקת המס מאוד מורכבת, ולכן יעוץ מס היא פרופסיה בפני עצמה. יועצי מס לומדים את המקצוע במכללות ועוברים בחינות קשות של 'מועצת יועצי המס', גוף ממשלתי ששייך לאוצר, שנותן את רישיון המקצוע, בדומה לעורכי דין.
המעבר הארצי בבחינות שלנו עומד על 30% בלבד. אחרי הקורונה, הביקוש ליועצי המס עלה ונוצר חוסר בשוק. בגלל ההתמקצעות שלנו, והיכולת לראות את הדברים בפרספקטיבה ממלכתית כוללת, ולא גילדאית, הפכנו לגורם חשוב בצמתי הכרעה חשובים". וכשהוא אומר "אנחנו", גינדי מתכוון בצניעות אל עצמו.
בשם הבת
הוא בן 57, נשוי לעידית ואב לשלוש בנות. הוא אומץ בגיל עשרה ימים ומעולם לא פתח את תיק האימוץ. לאביו היה משרד לייעוץ מס, אימו סייעת לגננת והוא חלם להצטרף לשב"כ, אבל בגלל שמצב בריאותו של האב התדרדר, הוא ויתר על החלום, למד ייעוץ מס, והצטרף למשרד, אותו ניהל כשאביו נפטר. ב- 2005 הצטרף ללשכת יועצי המס וב- 2012 מונה לנשיא שלה.
אם מהלך הדברים היה אחר, יכול להיות שבשבת הארורה חייו היו משתנים לנצח. הבת הקטנה, ששירתה בכיסופים, הייתה אמורה לצאת להכנה לקורס קצינות אחרי שמחת תורה. "וביום שלישי, בחול המועד, היא מתקשרת אלי ואומרת, אבא, אני לא יוצאת, אני רוצה להישאר עם החברים שלי בכיסופים, לא מעוניינת לעשות את זה כדי לרצות אותך. לא ויתרתי לה. ביום ברביעי אשתי נסעה לבסיס בכיסופים כדי להוציא אותה משם לעיר הבה"דים וכך ניצלו חייה.
"היא יצאה לשישי שבת בבית. בשבת בבוקר היא הייתה בקבוצת הווטסאפ של החברים שלה בכיסופים. היא גמורה. מדי פעם צרחות כאב מפלחות את הבית, כשעוד אחד מהם נהרג. אני מבין שהמחבלים כבשו בסיס של גולני ואנחנו באירוע אחר. במוצ"ש אני מתקשר למנהל רשות המיסים ואומר לו, שי, אנחנו צריכים להתחיל להיערך. בוא נתחיל לחשוב על ההשלכות של האירוע הזה".
מה עבר לך בראש?
"שאנחנו נכנסים למערכה שגם תהיה קשה וגם ארוכה, ושנצטרך פה ודאות כלכלית ועורף יציב, כדי לתת לצבא את כל הגב שהוא יצטרך. אני צמוד לדני קושמרו ויחד עם זה, דרך הבת שלי, חווה את הקרב כאילו הוא מתרחש לי מול העיניים.
"ראש הרשות אומר לי, בוא נתחיל לדבר. פתחנו קבוצה של ראשי הלשכות המקצועיות והתחלנו להעלות בה את כל מה שנדרש למגזר העסקי כדי להיערך לסיטואציה הזאת, כשברור שיהיה גיוס מילואים מאסיבי שיפגע במשק, עצירה של מוסדות חינוך, שתשפיע על יכולת של עובדים להגיע למקום העבודה. בראשון אני מגיע למשרד ואין לי 10% מהעובדים, כי כולם בבית. זה המחיש לי שהייצור במשק נפגע, והמחשבה שלי הייתה, איך מעודדים את העסקים ועוזרים להם לצלוח את התקופה הזאת".
תרגיל יבש
בקורונה שכבת בשוחות חודשים ארוכים. הניסיון שצברת עזר בסיטואציה הנוכחית של מלחמה?
"בקורונה זה היה תרגול על יבש. היה קיצוץ ואז הצפה של המשק בכסף. ממש בתחילת הקורונה, כשהתחלתי לקבל טלפונים מלקוחות ובעלי עסקים, שהפעילות מתחילה להיעצר, פניתי לאוצר ואמרתי להם שיש פה אירוע אחר, שאנחנו לא מכירים. בהתחלה הם לא הבינו על מה אני מדבר.
"כשביום ראשון, אחרי השבת הנוראית, הכבישים היו ריקים לגמרי, הבנתי שאנחנו שוב באירוע בסדר גודל אחר, אבל יותר גרוע, כי בקורונה לא נטבחו אנשים לא נשרפו בתים על יושביהם ולא נחטפו אזרחים. איך שפתחו את הסגרים, עם ישראל התנפל על חנויות, ומסעדות ובילויים ונסיעות לחו"ל. עכשיו לאף אחד אין חשק לצאת מהבית, אין מצב רוח, לאנשים לא נעים ליהנות.
"מה שהטריד אותי כל הזמן, זה איך שומרים על עסקים חיים בסיטואציה הקשה הזאת. זה מה שיושב לי בראש. כל עסק שאתה גודע לו את תזרים המזומנים ביום אחד, נכנס למצב של הישרדות. את הכסף שאני מקבל באוקטובר, אני משלם את ההוצאות של ספטמבר, ובשביעי באוקטובר התזרים נגדע".
למדו מהקורונה
כבר דובר רבות על ההלם שבו לקו משרדי הממשלה, שהביא אותם לתת תפקוד ולבזבוז זמן יקר, שעלה לאזרחים הרבה מאוד כסף ומתח נפשי. כשגינדי משוה את תגובת האוצר ורשויות המס בקורונה, לזו של "חרבות ברזל", הוא אומר שהפעם, באופן מפתיע, התגובה הייתה הרבה יותר מהירה ונחרצת.
"אנשים אולי שכחו, אבל הפיצוי הראשון שקיבלו בקורונה, היה חודשיים וחצי אחרי פרוץ המגיפה. רק 200,000 עסקים קיבלו בחודש מאי 3,000 שקלים. במלחמה התגובה הייתה מהירה. כבר בשבוע הראשון התקיימה פגישה של כל הארגונים המקצועיים עם שר האוצר ונכנסנו למו"מ על מתווה הסיוע לעסקים ואז פורסם המתווה החסר הראשון".
האוצר התברבר עם המתווה הראשון כמה שבועות מיותרים, כשהיה ברור מהרגע שפורסם שיצטרך לעבור שדרוג משמעותי.
"את האמת? פרסמו את המתווה, הבענו את מורת רוחנו החד משמעית ממנו וזומנו ללשכתו של שר האוצר. ישבנו שם 5 שעות, עד שהגענו להבנות והכמעט הכפלנו את הפיצוי. יומיים שלושה אחר כך, החוק הגיע לכנסת לקריאה ראשונה, ואז דנו עליו במשך שבוע בוועדת הכספים.
כל מילה הייתה החשובה, כי היא יכולה לעקר מתוכן את ההסכמים. עברנו מילה-מילה, עד להצבעה בכנסת. "זה היה כרוך במאבק, אבל הייתה לי אוזן קשבת אצל שר האוצר, רשות המיסים וועדת הכספים".
שבעה שבועות העסקים לא קיבלו שקל. לאנשים אין אוויר.
"אף אחד לא נפגע מזה, כי בכל מקרה היה צריך לשלם את דו"ח המע"מ כדי להגיש את הבקשה לפיצוי, והעסקים שהוכרו בדרום ובצפון קיבלו מקדמות. אי אפשר לתת פיצוי בלי דיווח על פגיעה במחזור בכלל ישראל, כדי שלא נחזור על הטעויות שנעשו בקורונה. חוץ מזה דחו את תשלום המע"מ, את המקדמות של מס הכנסה".
ועדיין יש ענפים ספציפיים שהעבודה בהם נעצרה כמעט לגמרי, הם היו צריכים לקבל יחס מיוחד, כמו בקורונה.
"בקורונה נתנו מענק סוציאלי".
וב"חרבות ברזל" גם את זה העסקים לא קיבלו.
"וטוב שכך, כי עסקים עם מחזור של עד 300,000 שקלים קיבלו בקורונה 10,500 מענק סוציאלי ועסקי, ועכשיו 14,000. לא רצו שאנשים יצטרכו להחזיר כסף".
בין שלם למושלם
אתה שלם עם המתווה עכשיו?
"כשעושים מתווה למדינה שלמה, הוא אף פעם לא מושלם, תמיד נפגעים בקצוות. אבל לחודש אוקטובר, העסקים במרחק 0-40 ק"מ, קיבלו פיצוי מלא גם על אובדן הרווחיות וגם על ההפסד".
ואנחנו כבר עמוק בתוך נובמבר, ולעסקים אין מושג מה יקרה הלאה.
"כולי תקווה שזה יורחב לנובמבר, כי אנחנו חייבים לתת להם וודאות. מה עסק כזה יעשה עם העובדים? יזרוק אותם לחל"ת? מי שמקבל כסף מלא, משאיר עובדים, גם אם ברגע משרה. אני בעד להרחיב את הפיצוי".
ולשנות את מודל החל"ת, לחל"ת גמיש?
"הייתי בעד, לא הסתרתי את זה, ואמרתי את דעתי באוצר. זאת טעות מקצועית שלא אמצו את החל"ת הגמיש. המתווה והחל"ת שלובים זה בזה וחבל".
בסבב מינויים האחרון, היה גינדי אחד המועמדים המובילים לעמוד בראש רשות המיסים, תפקיד שהוא שואף אליו כבר הרבה זמן. כשאני שואלת אותו אם התאכזב, כשנתניהו וסמוטריץ' העדיפו את אהרונוביץ' על פניו, הוא אומר, שיומיים אחר כך כבר חשב מה היעד הבא שלו.
"חשוב מאוד בעיני שבמגזר הציבורי יכהנו אנשים שיש להם ניסיון במגזר הפרטי, ושנבחר ציבור זכאי למנות את האנשים שהוא חושב שהם אלה שצריכים להוביל. כיבדתי את ההחלטה ומנהל הרשות ואני הולכים יד ביד, כי הצלחתו היא הצלחתנו. גם בעוד חמש שנים אתמודד לתפקיד".
ואם אבקש ממך לתת לי תחזית לטווח הבינוני, איך אתה רואה מצבה הכלכלי של ישראל?
"כמו שאני רואה את המערכה, הצבא עושה את העבודה ומכריע את המערכה, וזה מאוד ישפיע על התאוששות המשק שלנו. אם אני מסתכל קדימה, מתוך ניסיון ההתאוששות ממשברים אחרים, אני אופטימי, מאמין במשק ובטוח שהוא יתאושש. אנחנו עוד לא יודעים אם תיפתח מערכה בצפון ולכן קשה לתכלל את זה פנימה.
"מה שבטוח הוא, שכל שקל שהמדינה תשקיע בעידוד המגזר העסקי, היא תרוויח ממנו עשרות מונים. זה ייקח זמן, לא יקרה ביום אחד, אבל אני אופטימי ורואה צמיחה חסרת תקדים, כשהתוצאות הצבאיות יסתיימו בניצחון מוחץ".