מה שקורה עכשיו בממשלה סביב סוגיית הכספים הקואליציוניים, מזכיר משחק מחבואים כושל. בפרונט עומד שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', שנלחם בחירוף נפש של ממש על 1.8 מיליארד שקלים, שרובם מיועדים למטרות פוליטיות שאינן דחופות בעת המלחמה במקרה הטוב (מעל מיליארד שקלים לתמיכה במוסדות תורניים), וכאלה שפשוט מטריפות את הדעת (10 מיליון שקלים לגופים הפועלים למניעת גיוס חרדים).
שיעור הקומה הכלכלי של סמוטריץ', שאינו גדול במיוחד, לא יכול להסתיר את ראש הממשלה בנימין נתניהו שמסתתר מאחוריו באופן עקבי מתחילת הלחימה. לפני פחות מחודש נפגש עם ראשי הרשויות בצפון, שדרשו פיצוי מורחב ליישובים סמוכי הגדר, ביניהם שלושה יישובים דרוזיים.
כאשר ביקשו ממנו להתערב בסוגיה, במקום לדפוק על השולחן ולהוריד החלטה כמו שהוא יודע, הוא בחר לומר להם את המשפט הבלתי ייאמן הבא: "מה אני צריך להגיד לבצלאל מה לעשות?". עכשיו הוא מגבה אותו על מלא, בפומבי, בלי למצמץ, כאילו התקציב המתוקן ל-2023, ירד מהר סיני.
אם כבר מחבואים, נשאל לאן נעלם מר כלכלה? שר האוצר המוערך מ-2003, שידע לנקוט בצעדים לא פופולריים כדי לחזק את כלכלת ישראל? הדמות שאנחנו רואים היא דמותו של נתניהו, אבל היכולות האנליטיות שלו בתחום המספרים, גם הן, כנראה, תפסו מחסה איפשהו ולכן נעלמו מהשטח.
ועכשיו אנחנו מגיעים ל-18 שרי הליכוד, רבים מהם בעלי ניסיון, שמצהירים על כך שטובתה של מדינת ישראל מול עיניהם. כולם מצטופפים להם בשורה השלישית, מאחורי גבו של נתניהו, שמתחבא מאחורי סמוטריץ', ולהם נאמר - רואים אתכם, אתם בולטים בשטח. לא משנה אם תגזרו על עצמכם תענית דיבור ותסרבו להתייצב מול מקרופון ומצלמה, האחריות בהצבעה הגורלית הזאת היא עליכם.
ויש ביניכם לא מעט שרים שמבינים כלכלה לעומק, אבל צדיק אחד בסדום, שר הכלכלה, ניר ברקת, היה מספיק ישר עם עצמו כדי להודיע לנתניהו, שעד כאן. על תקציב כזה גרוע הוא לא מוכן להיות חתום. איפה השאר? ממשיכים להתמזג עם הקיר.
איך יכול להיות ששר האוצר לשעבר, ישראל כץ, שנמצא עכשיו אמנם במשרד האנרגיה, אבל מבין היטב את ההשלכות של כל שקל שלא נכנס לקופת המדינה, לא מתייצב ואומר, שאין מצב שהכספים האלה עוברים במשמרת שלו? גם הוא מודע למסר הבעייתי. איך אפשר לבקש סיוע אמריקאי במיליארדי דולרים, ומהצד השני לבזבז כספים בצורה מופקרת.
לא נדלג גם על שר התיירות, חיים כ"ץ, איש המספרים המובהקים, ובעל כוח רב בליכוד, שצריך לגייס אותו עכשיו כדי לעצור את הבזיון הזה. ואיפה מתחבא האומץ המפורסם של יולי אדלשטיין, אסיר ציון לשעבר, בעל ביוגרפיה עוצרת נשימה? אתה יכול לעמוד מול נתניהו ולומר לו, אדוני, אני לא מרים את ידי לאישור התקציב.
אבל כמו בבושקה קפואת פנים, עם חיוך אופטימי וצבעים עליזים שאינם הולמים את התקופה הנוראית שכולנו עוברים, מתחבאים השרים אחד בתוך השני, מאחורי השני, רק שהציבור לא יבחין בהם. וכולם מגבים את סמוטריץ' ונותנים לו לפנק את הבייס, מהר מהר, לפני שהקריירה הפוליטית שלו תיגמר. אתם אולי חושבים שאף אחד לא רואה אתכם, אבל אם לא תעשו מעשה, גם אתם עלולים להיפסל במשחק.