סיכוי קלוש לשחיקת השכר במגזר הציבורי

הממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר, יובל רכלבסקי, ויו"ר האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות, שלמה שני, ממשיכים להיפגש ברוח טובה. זאת, למרות העימות המתפתח בין ההסתדרות למשרד האוצר עקב הכוונה לשחוק עד 20% בשכרם של 700 אלף עובדי המגזר הציבורי.



ההסתדרות, שהחליטה לפטר כמעט רבע מעובדיה ולקצץ 20% משכר עובדי הנותרים, הכריזה לפני שבועיים על סכסוך עבודה במגזר הציבורי. ממחר היא רשאית להורות לעובדים במשרדי הממשלה, ברשויות המקומיות, בחברות הממשלתיות ובתאגידים הציבוריים לפתוח בשביתה או שיבושים. אולם היא לא תעשה זאת: המלחמה המתקרבת בעיראק אינה תקופה מתאימה למאבקי עובדים.



מהקמת המדינה נרשמה עלייה ריאלית מתמדת בשכרם של העובדים במשרדי הממשלה ובשלטון המקומי. זאת, לא רק הודות להסכמי תוספת יוקר החלים על כל השכירים במשק. הסיבה העיקרית לכך היא הסכמי השכר הקיבוציים. בנוסף, קיימת זחילה טבעית של השכר בשל תוספות ותק אוטומטית וקידום בדרגה.



כל שרי האוצר הודיעו בתחילתו של מו"מ ראשון עם נציגי ההסתדרות כי תוספת השכר שתשולם לעובדי המגזר הציבורי תהיה בשיעור אפס. בסופו של דבר, כל דיוני השכר בין הצדדים הסתיימו בתוספת שכר ריאלית. שיאי התוספת, 30%-19%, ניתנו ב-94' וב-95' בעת ששלום גרניט כיהן כממונה על השכר. לנוכח הביקורת שהסכמים אלה עוררו, הצטמצמו מאוד התוספות לעובדי המגזר הציבורי עליהן הוסכם בשנים שלאחר מכן, אך הן מעולם לא ירדו לאפס.



כעת, כחלק מהמאמץ להקטין את הגירעון בתקציב המדינה, מדברים פקידי האוצר לא על תוספת בשיעור אפס אחוז, אלא על קיצוץ ריאלי. "אין מה לדבר על שחיקת השכר; האוצר הוא שחייב לעובדים השלמה של הסכם השכר לשנים 2001-'99", אומר שני. תמורת תקופה זו, הוא מסביר, קיבלו העובדים רק מקדמה של 3.6% ועתה יש להשלים את תוספת השכר ל-6% באמצעות מתן תוספת של 2.4%.



לעזרתו של שני התגייס בשבוע שעבר יו"ר הסתדרות עובדי המדינה, עופר עיני. במכתב ששלח לשר האוצר, בנימין נתניהו, הזהיר עיני: "עובדי המדינה לא יישבו בחיבוק ידיים וישביתו אתרים חיוניים ברגע שהממשלה תחל במימוש תוכניתה לקיצוץ בשכר ולפיטוריהם של אלפי עובדים".



בצד איומי השביתה של ההסתדרות ישנם כמה נימוקים כלכליים-סטטיסטיים, ההופכים את יוזמת האוצר לקיצוץ בשכר לבעייתית. ראשית, השכר במגזר הציבורי פחת ב-4.3% ריאלית ב-2002. תשלומי השכר ששילם המעסיק הציבורי ב-2002 ירדו ריאלית ב-2%. לפיכך, לא ניתן לומר שסעיף ההוצאה על שכר בתקציב המדינה לא נשא בנטל הריסון התקציבי שהופעל ב-2002 לעומת סעיפי ההוצאה האחרים.



שנית, כמעט מחצית מעובדי המדינה מקבלים את שכר המינימום במשק, 3,266 שקל, או כמה מאות שקלים יותר מכך. משמעות נתון זה היא שהקיצוץ בשכר לא יחול על כמחצית מעובדים אלה. מבין כלל עובדי המגזר הציבורי 30%-25% מקבלים שכר מינימום.



לפיכך, האפקטיוויות של קיצוץ ריאלי בשכר העובדים תהיה חלקית בלבד מבחינת החיסכון התקציבי. בנוסף, צעד זה יגרום לעימות חזיתי בין ההסתדרות למשרד האוצר. זו מצפה לכל הזדמנות כדי להוכיח שהיא עדיין חיה ובועטת. יתרה מזו: העומד בראשה, ח"כ עמיר פרץ, פועל להעלאת שכר המינימום במשק ל-1,000 דולר.



הסיכוי לקיצוץ בשכר עובדי המגזר הציבורי נראה אפוא בשלב זה קלוש. ריאלי יותר הסיכוי להשיג הקפאה של השכר, מגמה שאותה רכלבסקי ממילא מצליח להוביל בשנתיים האחרונות.