וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

"אסור להדחיק את הקונפליקט בין העובדים, בסופו של דבר זה מתפרץ"

עודכן לאחרונה: 11.4.2024 / 9:40

האם להכניס את הקונפליקט הלאומי גם למקום העבודה או להתעלם ממנו? האם עובד ערבי שמביע דאגה לאוכלוסיית עזה הוא בהכרח תומך חמאס? בשוק העבודה מחפשים את הדרך להמשיך להתנהל גם בימי מלחמה

עבודה משרדתית באופן ספייס. ShutterStock
האם נכון להעלות קונפליקטים לאומיים לדיון במקומות עבודה מעורבים, או להשאיר אותם מחוץ לשיח בעבודה?/ShutterStock

אם יש משפט נפוץ שאנחנו שומעים החל מה-7.10 מכל עבר, כמעט בכל תחום בחיים הוא: "אף פעם לא ראינו דבר שכזה". זה קורה בחיי היום יום, בהתנהלות מול חברים, משפחה. זה קורה גם במקומות עבודה ואפילו בתחום שנדמה וכבר ראה הכל - ההייטק הישראלי וחברות הסטארט אפ.

אין ספק כי מעשי הזוועה של השביעי באוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבותיהם, הכניסו את החברה הישראלית למצב חדש, בו גם מי שבעבר התנגד נחרצות למלחמה מתוקף דעות כאלה ואחרות הבין כי אין מנוס ממנה. הכעס, הפחד, חוסר הוודאות ובעיקר ההלם, ניכר והגבירו את הקרע בין אזרחים יהודים לערבים, בעקבות חשש מהתלקחות השטח כפי שקרה במבצע "שומר החומות" ואף יותר.

זאת ועוד: האינטראקציה החדשה עתירת הקונפליקטים בין האוכלוסיות, פוגשת את החברה הישראלית השסועה ממילא, לא רק ברשתות החברתיות, אלא גם במקומות עבודה.

עד כה, רוב הארגונים בהם עובדת אוכלוסייה מגוונת, נמנעו מלהתמודד עם אינטראקציות אלו או להתכונן לפוטנציאל התנגשות שעתיד להגיע. למרבה הצער העתיד הזה הגיע, וההתעלמות של ארגונים מהסיטואציה אפילו בימים אלה ישראלים רבים מתמודדים עם אבל ועדויות קשות, במקביל לכך שערבים ישראלים רבים צורכים את החדשות שלהם מרשתות ערביות שמשדרות תמונות אחרות לגמרי.

ד"ר גלית דשא. אבישי זיגמן,
ד"ר גלית דשא, המנהלת המקצועית של PID/אבישי זיגמן

כוחנו בגיווננו

ובכל זאת, בחלוף השבועות ניכר כי הדרך היחידה להרגיע את השטח לטובת כל הנוגעים בעבר היא דווקא כן להתמודד עם הפיל שבחדר. תוכנית של יוזמת הגיוון בהייטק הישראלי בשם Power In Diversity מדריכה חברות כיצד להתמודד עם מתח בין עובדים יהודים וערבים בעזרת ניתוח של אירועים. היוזמה, המאגדת מעל ל-200 קרנות השקעה וחברות סטארט-אפ ישראליות, גיבשה תוכנית סיוע וליווי בנושא יחסי יהודים וערבים בחברות הייטק בעת המלחמה.

מטרת התוכנית היא לזהות קונפליקטים שנוצרים בין עובדים באופן גלוי של עימותים מילוליים או באופן סמוי מתחת לפני השטח ובמסגרתה יובאו מקרי אמת שאירעו לאורך השבועות האחרונים במקומות עבודה בישראל, ומה ניתן ללמוד מהם. כמו כן יינתנו למנהלים ועובדים כלים כיצד למנוע ולהתמודד עם מצבי עימות לפני שהם פורצים ובמהלכם.

מי שעומדת בראש התוכנית היא ד"ר גלית דשא, המנהלת המקצועית של PID, שמספרת שהצורך ליוזמה הגיע עוד לפני פרוץ המלחמה. "בשנה האחרונה קרה פה משהו אחר" אומרת דשא, "לאורך השנים תעשיית ההייטק הקפידה להיות לצד הפוליטיקה הישראלית, פחות מעורבת ויותר עוסקת בפן המקצועי. אבל השינוי החברתי שעבר על המדינה בשנה החולפת, המחאה שהגיעה גם לעולם ההייטק והסטארטאפים, גרמה לכולם לקחת צד אחרי שבאמת הרבה שנים סתמו את הפה".

דשא, דוקטור למדע המדינה, שבעברה היתה מנכ"לית שדולת הנשים, נמצאת כמעט עשרים שנה בתעשיית ההיי טק והסטארט אפים טוענת שזו הפעם הראשונה בה היא הבינה שיש בתעשייה הזו מחויבות פוליטית בפרט ולישראל בכלל שהיא מאד גבוהה.

איפה המלחמה פוגשת את התעשיה, שגם ככה כבר היתה במשבר?
"היא נמצאת בימים אלה במצב מאד מבולבל. בניגוד לקורונה, העולם ממשיך לעבוד וגם אנחנו ממשיכים לעבוד. אבל אנחנו נמצאים עם המון סימני שאלה. קודם כל, מי ירצה לעבוד איתנו? מי יחשוב שאנחנו פחות רציניים עכשיו? מי יגיד לעצמו, למה שאקנה שירותים מחברה ש- 75% מהאנשים שלה במילואים? תחשבי איך התייחסנו לאוקראינה בשיא המלחמה.

"מצד שני, יש פה המון התגייסות ושיעור הוכחה שזו תעשייה שיש בה יכולות אדירות. אל תשכחי גם שבזמן שהעולם יצא ממשבר הקורונה והחל להתאושש ולהביא הישגים, תעשיית ההיי טק אצלנו נכנסה למשבר נוסף, היה לנו כאן גם את המחאה ועכשיו המלחמה".

ובתוך הסיפור הזה בא סיפור שמשנה את פניו, וזה כבר לא רק שיקום ההייטק אלא גם שיקום ישראל.
"ואנחנו עדיין באירוע שלא נגמר. הסיפור ביחסי יהודים ערבים הוא משהו שהתמודדנו איתו בעבר והוא עולה בימים אלה שוב.

"כחלק מההתמחות שלי אני מלווה אנשים וארגונים בכל הנוגע להתמודדות עם טראומה, ואחד הדברים המשמעותיים שעולים כרגע הוא מה יהיה ביום שאחרי מבחינת היחסים בתוך הארגון. איך מתמודדים עם הכאב, עם הכעס. איך שומרים על ביטחון פסיכולוגי כשאני מגיע למקום העבודה שלי וחש מוגן, מקום בו חשים את הקושי שלי ורואים אותי. וזה כמובן משהו שחייב להתקיים משני הצדדים ולגבי שני הצדדים".

sheen-shitof

עוד בוואלה!

התהליך המסקרן של מיחזור אריזות מתכת

בשיתוף תאגיד המיחזור תמיר
עשן עולה ממבנים אחרי תקיפות של חיל האוויר בחאן יונס, רצועת עזה, 14 בדצמבר 2023. רויטרס
האם ביטוי של סולידריות עם אוכלוסיית עזה, מצד ערבי ישראלי, הוא בהכרח גם תמיכה בטרור?/רויטרס

אירוניה והרמוניה

בחברות סטארט-אפ ובמרכזי הפיתוח והשרות עובדים אלפי ערבים שהם ועמיתיהם היהודים נקלעו למצב מתוח בעקבות מעשי הזוועה של ה-7 באוקטובר והמלחמה שלאחר מכן.

"אירועים של עובדים שמביעים תמיכה במעשי הטרור או הכחשתם או לחילופין מתבטאים באופן קיצוני ביותר ביחס לדרך שבה יש לנהוג באוכלוסייה בעזה, זוכים לבולטות תקשורתית רבה ומגבירים את החשדנות ההדדית בארגונים, במיוחד בעת שכולם מצויים במתח רב בשל האבל והדאגה ליקיריהם", מסבירה ד"ר דשא ומוסיפה כי עד עתה ברוב המקרים המדיניות של רוב החברות היא לא להתמודד עם הסיטואציה.

"אחד הדברים שאנחנו רואים נקרא האירוניה של ההרמוניה. יש ארגונים שבהם לכאורה כולם מאד בעד וכולם ביחד ערבים בעד יהודים ויהודים בעד יהודים, ואז מה שקורה לפעמים זה שדווקא אוכלוסיית הגיוון מרגישה שהיא לא יכולה להגיד את דעתה דווקא כי כולם בסדר. בגלל שכולם נחמדים. זו ממש תופעה חמורה שצריך להתמודד איתה כי בסופו של דבר מה שזה מייצר בנו בזמן הנוכחי, זה מייצר וצובר קושי עצום, ובסופו של דבר זה מתפרץ".

והדחקה בעצם מחזקת את המתחים ופוגעת בתחושת הביטחון?
"בדיוק. לכן העבודה שאנחנו קודם כל עושים היא מול המנהלים והמנהלות. עובדים איתם על איך לראות את הקושי של האנשים שלהם. איך מנהלים קבוצה שמורכבת מזהויות שונות. וזה לא רק אגב מול יהודים וערבים, זה יכול לקרות גם בין קבוצה הומוגנית תחת שיח כמו למשל: הסוגייה של שחרור החטופים. גם על זה היה ויכוח אדיר וקושי מאד גדול. ואם נדמה למישהו שזה לא יפגוש את תעשיית ההייטק, אנחנו טועים".

היכן האתגרים?
"קודם כל זה להבין את המצוקות ומה מפריע לעובדים, וגם למנהלים. אם יש מקרה ספציפי, צריך לקחת אותו ולהבין איך המנהל מרגיש עם המקרה הזה. כמו למשל פוסט שעובד פרסם ובו הביע כאב על הילדים בעזה, והתפרש אצל כחלק מהעובדים כתמיכה בחמאס למרות שזה לא נאמר מפורשות.

איך מתמודדים במקרה זה עם ציפיות לא ריאליות של עובדים? למשל האם לפטר עובד שמתבטא בצורה כזו או אחרת? גם זה לא בדיוק משהו שנהוג לעשות בתעשייה. צריך ללמוד לנהל דיאלוג מיטיב, דרך עמדות פוליטיות שונות ודעות חברתיות שונות. במקרים מסוימים ובמידה ויש צורך ורצון אנחנו מוסיפים לזה גם עבודה עם עובדים. ממש סדנת דיאלוג, שמלמדת את העובדים לתקשר. שזו תופעה שהיא לא מובנת מאליה בתעשייה".

יש תכנית ליום שאחרי?
"תראי, אפשר לנסות ולתכנן אבל אני מודה שהמצב הוא כל כך מורכב וייחודי, שאני עובדת משבוע לשבוע. בכל שבוע אני בונה תכנית מחדש. אחד הדברים שאני עובדת עליו עם מנהלות משאבי אנוש, זה העובדה שהן עובדות שנה שלמה על משהו שכרגע הן זורקות לפח. הבניה היא תוכניות לחודש לחודשיים, מכיוון שאנחנו נמצאים במצב של מהרגע להרגע ואין לי דרך אחרת לתאר את זה.

אני לא רוצה להגיד שיש לנו תוכניות חוסן, למרות שיש ואני עושה את זה עשרים שנה. אני מלווה ארגונים ומתעסקת בחוסן ובפוסט טראומה המון זמן, אבל אם אני כנה איתך כאשת מקצוע, אני אומרת לך שהיום אני מתחילה הכל מחדש".

ארנון קולומבוס, מנכ"ל InNegev. ניק סמירנוב,
ארנון קולומבוס, מנכ"ל החממה הטכנולוגית InNegev/ניק סמירנוב

הבדואים מתנדבים?

ארנון קולומבוס, מנכ"ל החממה הטכנולוגית InNegev, ותושב הנגב כמעט כל חייו, רואה גם הוא את הקונפליקט בימים אלה ביתר שאת דווקא דרך המגזר הבדואי, אחרי תקופה שלוותה במתיחות עוד טרום המלחמה. "כולנו בשגרה חדשה שקרתה די במהירות מפתיעה, אבל יש פה כל מיני דברים שאנחנו חוששים מהם באזור והחשש מובן בפרט בימים אלה.

מצד אחד זה החשש הטבעי של חדירת כוחות פלילים, ולאומניים פליליים חיצוניים בהנחיה איראנית, ולא צריך הרבה דמיון היום כדי להבין לאן זה יכול ללכת. מצד שני אנחנו רואים ברוב השפוי הנורמטיבי החפץ חיים ושכנות טובה, שהוא היה רוב מפוחד לאורך כל השנים. הוא אמנם עדיין מפחד להביע דעה. אבל היום ודווקא היום, יש איזו שהיא התפכחות שהם מבינים שהם צריכים להיות בצד של הטובים. והצד של הטובים זה הצד של מדינת ישראל".

ובכל זאת באזור התעשייה ברהט בו עובד קולומבוס ובו חיים ועובדים בדואים ויהודים גם בימים אלה בשכנות טובה, ואף לצד מרכז גיוס של "אחים לנשק" שפועל משם, עדיין חשים מתיחות. "מצד אחד כל מרכזי הגיוס של החקלאים עובדים נפלא יחדיו בחממה הטכנולוגית וזה ממש יפה לראות, אבל הבדואים חוששים לקחת חלק בהתנדבות ואפשר לומר שקצת בצדק.

הם עצמם מרגישים לא פעם שהם החשוד המיידי. אם בדואי יגיע להתנדב בעוטף הוא עלול להיות מיד על הכוונת של מישהו. אני שומע גם אימהות בדואיות רבות שאומרות שהן לא רוצות לצאת מרהט בימים אלה ואפילו לא להסתובב בבאר שבע מחשש למבטים ועוינות".

איך מתמודדים מולם בימים אלה?
"זה לא משהו חדש, אבל במיוחד בימים אלה אני חושב שסבור להמשיך בתוכנית שכבר התחלנו והיא החינוך מגיל צעיר, קודם כל לשילוב כמה שיותר צעירים מהחברה הבדואית, לצד ההבנה שלא כל מי שדובר ערבית הוא חשוד מיידי.

בקיבוץ חצרים למשל ישנן הרבה עובדות סיעודיות ועובדות חינוך שלא מגיעות כבר מספר שבועות. בימים האחרונים יש חזרה מהוססת ומדורגת ואנחנו מקפידים לשתף פעולה עם הרבה גופים ומול ראשי רשויות כדי למצוא פתרון לכך. זאת לצד כמובן השקעה נוספת בתוכניות לטווח ארוך לשילוב האוכלוסייה הבדואית בכל תחום ובין היתר בתחומי ההיי טק והטכנולוגיה, שזה משהו שאנחנו עובדים עליו שנים ולא מקבל תמיד את ההתייחסות הראויה מהגורמים הממשלתיים, והגיע הזמן לכך".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully