בית הדין הארצי לעבודה דחה ערעור של המדינה וכך ביטל החלטה חד צדדית של המדינה שפגעה בסכומים של אלפי שקלים בחודש בפנסיה של מנהלים שפרשו לגמלאות, לאחר שעבדו בשירות המדינה ובשלב מסוים עברו לעבוד ברשויות המקומיות.
במקרה זה מדובר בתובעת שעבדה שנים רבות כמורה בבית ספר בחיפה והועסקה על ידי משרד החינוך, כמו שאר המורים בשלב מסוים הוא מונתה לתפקיד ניהולי (סגנית מנהל ולאחר מכן מנהלת בית הספר) ואז הועסקה על ידי עיריית חיפה. במעבר בין היותה מועסקת על ידי המדינה לבין היותה מועסקת בעירייה נחתם עימה "הסכם רציפות", שנועד להבטיח כי זכויותיה הפנסיוניות לא ייפגעו וכי תקופת עבודתה, בעירייה ובמדינה גם יחד, תיחשב כתקופה אחת לצורך הפנסיה.
הסכמי רציפות נחתמים בין המדינה לגופים ציבוריים אחרים והם מאפשרים מעבר של עובדים בתפקידים שונים בין המדינה לאותם גופים, כך למשל עובדי מדינה שעוברים לעבוד ברשויות מקומיות ולהפך. אלא שלאחר פרישתה לגמלאות שינתה המדינה את מדיניותה והודיעה לתובעת, באפן חד צדדי ובניגוד להסכם הרציפות, כי תוספת השכר שקיבלה מהעירייה במשך 13 שנים שבהן עבדה בתפקיד ניהולי, לא תחושב לה בפנסיה שהיא זכאית לקבל מהמדינה. המשמעות עבור התובעת הייתה פגיעה של אלפי שקלים בגמלה החודשית.
באמצעות עו"ד שחר הופמן, ממשרד בן-ארי, פיש ושות', היא הגישה תביעה לבית הדין לעבודה ודרשה כי תוספת הניהול תתווסף לקצבתה. בעמדתה של התובעת תמכה גם ההסתדרות הכללית, שצורפה כמשיבה לערעור.
בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, ולאחריו גם בית הדין הארצי, קבעו כי המדינה פעלה שלא כדין וכי הפרשנות שמבקשת המדינה לייחס להסכם הרציפות היא פרשנות לא נכונה. סגן הנשיאה אילן איטח, השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, השופט רועי פוליאק ונציגי הציבור קבעו, כי העובדה שלאורך עשרות שנים המדינה הכירה והשתתפה בעלות תוספת הניהול במקרים של מעבר מהעסקה להעסקה, והחליטה על השינוי "במחשכים", ללא היוועצות או ניהול מו"מ עם ההסתדרות הכללית - מלמדת כך שהיא ניסתה להתחמק מההסכמה האמיתית בין הצדדים ואף מעמידה בספק גדול את השאלה אם בכלל שינוי מדיניות בהקשר זה הוא אפשרי.
השופטים קבעו, כי עמדת המדינה סותרת את תכליתו של הסכם הרציפות, שנועד לאפשר לעובדים לעבור בין המעסיקים שהם צד להסכם, באופן פשוט וללא פגיעה בזכויותיהם הפנסיוניות.
לסיכום, המדינה חויבה להשלים לתובעת את הקיזוז עבור 13 השנים בהן עבדה בעירייה - סכום העולה על 150 אלף שקל - ובנוסף להוסיף את הסכומים מדי חודש לפנסיה החודשית שלה.
לדברי עו"ד שחר הופמן, "פסק הדין רלוונטי לעובדים רבים אחרים שעברו משירות המדינה לגוף ציבורי אחר ולהפך, שהיו כעת זכאים לקבל תוספת ניהול או תוספות דומות אחרות. בנוסף, התחשיבים שלפיהם מחושבת הגימלה של עובדי המדינה וגופים ציבוריים אחרים, הזכאים לפנסיה תקציבית, הם תחשיבים סבוכים, המושפעים משורה ארוכה של חוקים, כללים, הסכמים קיבוציים והחלטות של מינהלת הגימלאות ופקידי האוצר. עובדים רבים מקבלים את ההחלטות בעניינם כ"ראה וקדש", שכן הם אינם מסוגלים לבדוק ולבחון את התחשיב שנעשה ולדעת אם הם מקבלים את הפנסיה שהם זכאים לה לאחר עשרות שנות עבודה. חשוב לבדוק ולהיוועץ עם איש מקצוע בתחום, ולעשות זאת בסמוך לפרישה, שכן חלוף הזמן עשוי לפגוע באפשרות לתקן טעות שנפלה בחישוב הגמלה לה זכאי העובד".