סוף דצמבר, כמעט כל המוסדות האקדמיים בישראל פתחו את שעריהם לשנת הלימודים באיחור של כחודשיים מהמועד המקורי. המרכז האקדמי שלם בירושלים, שבתקופת הקורונה היה הראשון לחזור ללימודים, יהיה הפעם המאסף. ב-28 בינואר 2024, צפויה השנה להיפתח, בתקווה שהסטודנטיות והסטודנטים שמשרתים במילואים מאז ה-7 באוקטובר יוכלו להצטרף לחבריהם. ככה זה, כשכמעט 60 אחוז מקהילת הסטודנטים לובשת בימים אלה מדים.
"היה קשה לחשוב על תחילת שנת הלימודים ללא המילואימניקים. כמה מהם אפילו פנו אלינו וביקשו שנתחיל בלעדיהם, אבל סטודנטים אחרים בעורף ביקשו שנמתין להם ככל הניתן", מספרת אודליה יצקן, סמנכ"לית קשרי חוץ ובוגרים במרכז האקדמי שלם.
עד לפני מספר שבועות, נושא החזרה ללימודים כלל לא היה על הפרק. מי שלא גויס למאמץ המלחמתי - התגייס למאמץ האזרחי. המרכז האקדמי שלם היה אחד השותפים בחמ"ל האזרחי הירושלמי שקם ביום השני של המלחמה, ורתם את הקשרים שלו לתורמים בעולם היהודי לטובת גיוס כספים מהיר למטרה החשובה הזו.
"היכולת שלנו, כמוסד, להתגייס באופן מידי בתנאי חירום, היא גבוהה מהממוצע. ה-DNA שלנו הוא להירתם לטובת החברה הישראלית ובמובן מסוים, אנחנו מכינים את הסטודנטים שלנו בדיוק לרגעים האלה." מוסיפה יצקן, "החלטנו לא לפתוח חמ"ל עצמאי אלא לחבור לגופים נוספים בירושלים כדי למקסם את היכולות והתועלת. אני גאה להגיד שהצלחנו לגייס כ-15 מיליון שקל מכל העולם לטובת הלוחמים והמפונים, ורתמנו לחמ"ל את כל הנכסים שלנו, את כל הקשרים שלנו ואת כל האנשים שלנו - מסטודנט שנה א' דרך קהילת הבוגרים, הסגל ועד לנשיא".
לצד ההתגייסות האדירה, הפעילות של המרכז האקדמי שלם יצאה מגבולות החמ"ל הירושלמי והמרצים נרתמו ויצאו לבסיסי ומוצבי צה"ל, לשטחי הכינוס ולכיתות הכוננות - עם הרצאות בכל תחומי ההתמחות שלהם. ראשונים - הם הגיעו לפגוש בשטח את הסטודנטים המילואימניקים שלהם.
פגשנו אחד מהם, נעם אוריון. בימי שגרה הוא אמור להתחיל ללמוד כסטודנט שנה ג' למזרח תיכון ואסלאם ומה-7 באוקטובר הוא מפקד מחלקה בחי"ר. שמענו ממנו על הקשר האמיץ למרכז האקדמי שלם ועל הכרת תודה על היכולת לתרגל בשטח את הערכים הציוניים ומלאי המשמעות, שהפכו את המרכז האקדמי שלם למה שהוא.
אתה סטודנט וכבר למעלה מ-70 יום מילואימניק. תקופה מבלבלת?
"הסמסטר נדחה, אמנם, אבל במקביל התחילה תכנית לימודים וולונטרית, שיעורים לנפש, שהם רעיון מעולה וגם מאוד מונגשים לכל מי שכמוני נמצא כרגע במילואים. כשמתאפשר, אני מקשיב להרצאות. במרכז האקדמי שלם הבינו, בצורה אופיינית להם, שלמרות שאין נ"זים (נקודות זכות אקדמיות) וקרדיטציה, יהיה לזה קהל ויהיה מי שילמד וישקיע בשיעורים האלה. וזה עובד. חלק מהשיעורים הם סביב סוגיות השעה וחלקם על גבול האסקפיזם ההומניסטי. למשל, יש קורס על שירה שמעבירה אנני קנטר בן הלל ולומדים בו, בין השאר, על אמילי דיקינסון ולאה גולדברג. דברים שנוגעים במיתרי הרגש ואולי בגלל זה, מדובר במצרך חשוב דווקא עכשיו".
אמילי דיקינסון בגזרת הר דב. סוריאליסטי?
"כל המציאות סביבנו היא סוריאליסטית. ברור שאני לא מצליח ללמוד פה 8-9 שעות, כי יש משימות צבאיות, אז אין בהכרח את הקשב, וגם כמפקד אני לא רוצה להיות מנותק מהעולם. ערכתי פה הקרנה לחיילים וצפינו יחד בשיעורים של ד"ר ערן לרמן בנושא האיסלמיזם, במהלכו ישבנו יחד וצפינו בהרצאות שעזרו לנו להבין איך הגענו לכאן מבחינה היסטורית.
באחד הקורסים, של ד"ר אורית אבנרי, שאני מקשיב לו בקביעות ועוסק בסיפורי מקרא וברוע, יש טקסטים שאני רואה קשר בינם לבין המבוכה או חוסר ההבנה של המחנה הפרוגרסיבי בחו"ל בהתמודדות עם הרוע, ובניסיון לטעת אותו בתוך קונטקסט. בתנ"ך לא נותנים הגדרה, אבל מציגים פורטרטים של הרוע: קין והבל, סיפור סדום ועוד. דווקא עכשיו חשוב להתייחס לשאלות הגדולות שעולות. הקורס עשה לי סדר בתחושת צדקת הדרך ובהבנה שאני נמצא איפה שאני צריך להיות".
אתה סטודנט ללימודי המזרח התיכון. יש דברים שרואים משם, מגזרת הצפון, שלא רואים מהקמפוס בירושלים?
"יש דברים שהשתנו. יש היזכרות ולא גילוי. גדלתי בירושלים, אז אני מוּדע גם לחיכוך וגם לחיבורים לאוכלוסייה הערבית והמוסלמית. אני גם מאמין שהבעיות הגדולות שניצבות בפני המדינה לא השתנו".
בחודשים שאתה במילואים, קיבלת בהירות לגבי השאיפות המקצועיות לעתיד?
"הכיוון שלי תמיד היה ללכת למדיניות ציבורית ולעבוד במשרד ממשלתי, אולי בשלטון המקומי או בעמותה בעלת ערך. תפקיד שיעשה את ההבדל. במהלך המילואים, מה שהתבהר לי מעל לכל ספק הוא עד כמה המרכז האקדמי שלם משמעותי בחיי ולא רק כמוסד לימודים. יצאתי לחופשות קצרות בבית שלוש פעמים במהלך חודשיים וחצי ובמהלכן, הגעתי לקמפוס. החזרה הביתה לא שלמה בלי הבית הקהילתי וההשכלתי הזה. זה חלק עצום מחיי. אני ושאר המילואימניקים שבאים לביקור מקבלים חיבוק גדול מהסגל ומהחברים ללימודים, היחס מאוד משפחתי. באחד הביקורים, הייתי עם המדים בדרך לתחנה המרכזית, כשיאיר, מנהל התפעול של המרכז האקדמי שלם, פגש אותי ונתן לי חיבוק גדול. אני מרגיש שאני חלק ממשהו".
המרכז האקדמי שלם הוא מוסד יוצא דופן באקדמיה הישראלית. הוא נוסד לפני 11 שנה כמוסד היחיד בישראל שפועל במודל ה"ליברל ארטס" ברוח אוניברסיטאות העילית בחו"ל. אבל להבדיל מהמודל האמריקאי - במרכז האקדמי שלם, שכר הלימוד הוא אוניברסיטאי, ובנוסף לכך, כל הסטודנטים שמתקבלים זוכים למלגות מחייה ומגורים בגובה אלפי שקלים. פתיחת שנת הלימודים באיחור השנה לא פגעה בזכויות הסטודנטים, שקיבלו את המלגות כסדרן החל מאחד בנובמבר.
"מרדף אחר המשמעות"
שירה גואטה, סטודנטית שנה ב' במרכז האקדמי שלם, שהייתה אמורה להתחיל השנה מסלול של בפילוסופיה ובהגות יהודית, מתנדבת מאז תחילת מלחמת "חרבות ברזל" ומשמשת כעת כמנהלת מכינה קדם צבאית. בשבועיים הראשונים ללחימה התנדבה בחמ"ל האזרחי בירושלים, בהמשך, התנדבה במלונות המפונים בטבריה ואז עברה לרכז שלוחה של מכינת לכיש, לאחר שהמנהל שלה גויס למילואים.
בעוד חודש חוזרים ללימודים. מתגעגעת להיות סטודנטית ולא אחראית על עשרות אנשים?
"שאלה קשה. אני חושבת שמאז השבעה באוקטובר יש מרדף אחר משמעות. איפה צריך אותי ומה מדויק לי מבחינת תרומה לקהילה ולמדינה. כרגע, הראש שלי בהתנדבות, אבל אני מאוד מתגעגעת ללמידה. אני מאמינה בתהליך האקדמי ובסוף, רואה את חבריי שגם הם שותפים להתנדבויות ונותנים מכל הלב, אבל כולנו רוצים לחזור לשגרת הלימודים. זה תהליך התבגרות שקורה תוך כדי תנועה".
גואטה, בת 26, נולדה וגדלה בחדרה. למרכז האקדמי שלם הגיעה לאחר ששמעה עליו כשהייתה חניכה במכינה. "חיפשתי מקום שבו אוכל לא רק 'לעשות תואר' אלא ליהנות מחוויית לימוד מעמיקה. המכינה טיפחה אצלי את הרצון ללמידה משמעותית ואני שמחה על הבחירה שלי, שהיא המשך ישיר של המכינה מבחינת משמעות ותרומה וגם מבחינת היחס העוטף. זה מקום קטן ואיכותי. הסגל באמת נוכח בחיי הסטודנטים. גם בשגרה ובייחוד בתקופה האחרונה", היא מספרת.
עד כמה את מצליחה לשמר את הקשר המיוחד עם שלם בתקופה הזאת?
"נעזרתי בשלם לדברים רבים, שקשורים במכינה ובחיים שלי. לדוגמא, חיפשנו מקום לערוך בו ימי גיוסים למאה איש ואנשי המרכז מיד נרתמו ואישרו לי כיתות ומרחבים להשתמש בהם. כשבאתי עם המכיניסטים לקמפוס, זה הרגיש כאילו חזרתי הביתה. חבר טוב, בן המחזור שלי, אמיר סקורי ז"ל, שנהרג ביום הראשון לקרבות, יזם בשנת הלימודים הקודמת מסורת שנקראת 'חמישי חברי' עם מפגשים קהילתיים. רצינו להמשיך את המסורת הזו וברור ששלם נרתמו כדי לאפשר זאת מבחינת תמיכה רגשית וגם כלכלית".
עד כמה ניתן, בימים האלה, לחזור לשגרה של לימודים והרצאות?
"אני חושבת שאחד הדברים שהכי עוזרים לי עכשיו הם הקורסים הוולנטריים, ששלם הציע לסטודנטים שלו, עוד לפני פתיחת שנת הלימודים. כשיש לי רגע פנוי, אני קופצת לאחד השיעורים ולומדת וכמוני עוד הרבה סטודנטים. כשאנחנו מגיעים, המרצים מיד עוטפים אותנו ומבררים כיצד ניתן לסייע - כל אחד והצורך שלו. זה לא מובן מאליו, אבל זה משהו שהמרכז האקדמי שלם מצמיח ומטפח בנו. למצוא משמעות עמוקה בעולמות של ספרות ותוכן. אנשים מגיעים על מדים, חשוב להם להגיע, להיפגש וללמוד יחד. זה מאוד עוצמתי".
עד כמה התקופה האחרונה השפיעה על התוכניות שלך לעתיד?
"חינוך זה תחום שתמיד בער בי והיום יותר מתמיד, אבל הלימודים בשלם פתחו לי את הראש גם לכיוון המגזר החברתי ואולי לכיוונים נוספים. אני רואה בוגרים של שלם שעושים כל כך הרבה דברים בעולם התעסוקה. גם בשיעורים שאני מעבירה לחניכים במכינה, יש מסע שמצד אחד הוא אינטלקטואלי ומעשיר ומצד שני מאד מחובר לאדם עצמו, למדינה ולמציאות. המרכז האקדמי שלם חידד אצלי את המחשבה הזו שיש רבדים עמוקים יותרֿ וחשוב לחקור אותם".
ההרשמה לשנת הלימודים 2024-25 החלה. מוזמנים לבקר בינואר