בתחילת הלחימה בצפון עזבה ציפורה נוראל את הדירה השכורה שלה בקרית שמונה, יחד עם הכלב ושני החתולים שהיא מגדלת, וחיפשה מקום להיות בו. מכיוון שרוב המלונות לא מארחים חיות, היא פסלה את האופציה הזו מראש, שהתה חודשיים בקיבוץ מעיין ברוך, עד שהתפנה הבית שלה בלהבות הבשן, המתפקד בשגרה כיחידת אירוח שמפרנסת אותה. "הבנתי שאני צריכה מקום משלי, כי יש לי חיות", אמרה בראיון ל-104.5FM, "צריך לנהל חיים נורמליים בתוך התקופה הלא נורמלית הזאת".
מיד כשנפתחה האופציה לבקשת מענק המחיה של המפונים העצמאים, שלא בחרו לגור בבית מלון, בגובה של 200 שקלים ביום, מילאה נוראל את הטופס הדיגיטלי הנדרש באתר ביטוח הלאומי והמתינה. בחלוף שבועות, כשהכסף לא נכנס לחשבון הבנק שלה, פנתה לביטוח הלאומי כדי לברר מה קורה. נאמר לה, שמכיוון שהיא מתגוררת בבית מלון היא לא זכאית לקבל את המענק. נוראל ההמומה, שלא גרה במלון אפילו יום אחד, ניסתה לברר שם באיזה מלון מדובר ולנציגה לא היה מושג.
"המדינה קבעה שמגיע לי מענק כי פוניתי מקריית שמונה. כשהבנתי שאני חייבת לדאוג לעצמי פניתי לעזרה והונחיתי לעשות שינוי כתובת, למלא טופס בביטוח לאומי. חשבתי שבזה תסתיים הסאגה, אני אקבל את המענק, כי אני עדיין משלמת שכר דירה על הדירה בקרית שמונה, ממנה יצאתי ביום הראשון של המלחמה.
"קיוויתי שייכנס המענק כי הכנסה אין לי, אבל ההוצאות ממשיכות. לא קיבלתי עדיין שקל מהמדינה. כשהתקשרתי לביטוח לאומי וביקשתי להבין למה, נאמר לי זה שיש בית מלון בארץ שמקבל את כספי הפיצויים על סמך תעודת הזהות שלי. כלומר יש מישהו שנהנה מהפיצויים שמגיעים לי. אני לא יודעת אם זה אדם פרטי, אף אחד לא יודע להגיד לי. אמרו לי שאני רשומה כמפונה לבית מלון וזה אומר שלא מגיע לי פיצויים".
מכאן הסיפור התגלגל במעלה הבירוקרטיה המעצבנת. "הופניתי למשרד התיירות ולא הצלחתי לתפוס אותם בטלפון. פניתי לעיריית קריית שמונה - ונציגה אחת אמרה לי שתיקח פרטים ותעביר למי שאחראי על המפונים. נציגה אחרת אמרה שבגלל ששיניתי את הכתובת לא מזמן, כפי שהנחו אותי לעשות, אז לא מגיע לי מענק. מילאתי טופס ערעור על הסירוב לתת לי פיצויים ואני מחכה להחלטה בעניין.
"מצד אחד יש בית מלון שמקבל את כספי הפיצויים שלי ומצד שני אומרים שלא מגיע לי בכלל פיצויים? איפה ההיגיון? נשארתי נסערת ואובדת עצות. יש כל כך הרבה מפונים בסיטואציה הזאת כמוני, יש עשרות ומאות שמתוסכלים ועצובים ובעיקר לא מבינים איך בתקופה כל כך קשה צריך להתעסק בבירוקרטיה ובגופים קשים שלא מוכנים לבוא לקראתם".
אחרי עבודת בילוש, הצליחו במשרד התיירות לאתר את המלון שאליו רשומה נוראל, שלא בידיעתה. מתברר שהיא "מתגוררת" במלון "כינר" בטבריה כבר כמה חודשים, בלי שכף רגלה דרכה שם. גם טופס הערעור שלה אותר. "הפניה הוגשה לראשונה למשרד לפני יומיים", אמרו שם בתגובה, "והיא נמצאת בטיפול".
בכיר באחד הגופים שמטפלים במפונים אמר לוואלה, שבתחילת המלחמה הפינוי למלונות היה בידי העיריות וקרו לא מעט מקרים בהם הועברו רשימות מפונים, שחלקם לא הגיעו או עזבו אחרי כמה ימים, ונותרו רשומים בהם. אם אכן כך היה במקרה של נוראל, ולא חלילה, גניבה של תעודת זהות, היה מצופה מהמלון לדווח שהמפונה לא הגיע אליו, כדי שלא יקבל עליה תשלום מהמדינה. בכל מקרה, חובת ההוכחה על שהיה של מפונה מוטלת על בית המלון, ולא על המתארח. אם לא תובא הוכחה מספקת, יישלל ממנו התשלום עליו.
בעיריית קריית שמונה נתקלו כבר במקרים דומים. "המקרים האלה, כמו גם אחרים, ידועים לנו. ולכן, לאחר שיח עם משרד התיירות הוחלט שמשרד התיירות ינפיק טופס שיוכל למלא כל מי שנגרם לו עוול, והרישומים שיש בידי משרד התיירות אינם תואמים את המציאות, יוכל להגיש ערעור מסודר ויוכל לקבל תוך שבועיים מיום ההגשת הערעור. במידה ועדיין מישהו מרגיש שנגרם לו עוול, מוזמן ליצור איתנו קשר ונעשה ככל שאפשר כדי לסייע".
לאחר שיחה עם מנהלת הכספים של מלון "כינר" התעלומה נפתרה. מתברר היא היתה בטוחה שנוראל לא רק שהיתה במלון, אלא גם איבדה שם את הארנק שלה, שנמצא שהובא לקבלה. אחרי שיחה משותפת עם נוראל, התברר שפרטיה האישיים השתרבבו איכשהו לפרטים של משפחה אחרת, ובמהלך החודשיים וחצי האחרונים, קיבל המלון את התשלום מהמדינה בלי שנתן לה שירות.
כשנשאלה נציגת "כינר" איך יתכן שאין רישום ובקרה על אורחי המלון באופן שוטף, השיבה, "אנחנו קיבלנו את הפרטים מקיבוץ מעיין ברוך. יש לי 600 מפונים. אני יכולה לדעת מי נמצא אצלי?". בכל מקרה, במלון כינר הבטיחו למחוק את ציפורה נוראל מהרשימות ולדווח על כך מיידית למשרד התיירות.