דווקא עכשיו, יותר מחודשיים אחרי היום הטבח הארור, הגיעה העת לעשות הערכת מצב ראשונית ביחס למה שמצפה לנו בשנה הקרובה. גם אם לא תתווסף מלחמה מלאה מול החיזבאללה בצפון, נכון לעתה, אם לא יהיה שינוי מהותי ביחס למציאות בה אנו נמצאים כיום, נראה שב-2024 ישראל תהפוך מאומה במלחמה לאומה בלחימה. לא רק צבאית, אלא גם אזרחית ועסקית.
כדי לדבר על הצפי לעתידנו ב-2024, חשוב להבין את הנתונים המשקפים את המגמות העכשוויות של משק בהאטה - הירידה הדרמטית בהיצע העובדים למשק, אי הוודאות הגבוהה, היחלשות אמון העסקים והצרכנים וירידת ביקושים, שיבושים מתגברים בשרשראות המסחר והאספקה, הן בציר האווירי והן בציר הימי ומרכיבים נוספים שיוצרים מצב בו המשק פועל רחוק מאוד מכושר הייצור שלו, כפי שהתבטא ב-2022.
איך כל זה מתכנס לתחזית המאקרו של ישראל? על פי מיטב ההערכות ביחס לקצב הצמיחה הריאלי של התוצר בישראל, הוא יסתכם ב-2.3% בשנת 2023 ויירד בשנה הבאה לכ-1.5%. במקביל, צפוי גידול בגירעון של כ-3.7% תוצר השנה ולפחות ב-5% בשנת 2024 (בהשוואה לעודף של 0.6% תוצר ב-2022).
כתוצאה, יחס חוב תוצר צפוי לעלות לפחות ל-66% ב-2024 לעומת 60.5% ב-2022. ניתן להניח כי נטל המס יעלה ב-2024.
באשר לאינפלציה, הסיכון לפיחות בשקל, על רקע התנודתיות בשער החליפין בתקופה האחרונה, עדיין מהווה סיכון להתכנסות האינפלציה ליעדה. בנוסף, על רקע מגבלות בצד ההיצע בשל המלחמה, ישנה אי ודאות גדולה גם לגבי התפתחות האינפלציה בתקופה הקרובה ולתוך 2024. בשל אי הוודאות, פוחתים גם הסיכויים להפחתת ריבית בחודשים הקרובים.
הסיכון הפיסקאלי בישראל עולה. לא רק שההערכות לגבי משך ועלות המלחמה עולות, אלא גם התנהלות הממשלה ביחס לניהול התקציב יוצרת חשש מחוסר רצון או יכולת לנהל מדיניות אחראית. תקציב המדינה לשנת 2024 יושפע ממשמעויות המלחמה הן בצד ההכנסות והן בצד ההוצאות. בנוסף, הוא יושפע ממידת האחריות והממלכתיות שכה נדרשת בעת הזו.
אז האם יש משהו שאפשר לעשות? בוודאי! הדבר הראשון הוא, שבעת הזו, לא מספיק להציב מטרות ויעדים צבאיים למלחמה. הממשלה נדרשת להציב מטרות ברורות לתכנית הכלכלית אשר הולמות לשעת החירום.
המטרה הראשונה צריכה להיות יצירת ודאות, הבטחת רציפות תפקודית במשק, תוך שימור רמת אספקה רציפה של שירותים ומוצרים חיוניים למשק הישראלי.
המטרה השנייה היא צמצום למינימום של הירידה מתחת לפוטנציאל התפקוד וכושר הייצור של המשק הישראלי במהלך המלחמה, בדגש על הענפים הנפגעים ביותר - חקלאות, בנייה ותיירות. כך גם צמצום למינימום של קשיי נזילות לעסקים והגברת השרידות העסקית.
מטרה שלישית היא צמצום למינימום של הפרת הפעילות ומרקם החיים של אזורי קו העימות בצפון ובדרום, תוך יצירת התנאים להחזרת התושבים לביתם ומרקם החיים למסלולם.
היעד הרביעי צריך להיות הבטחת יכולת ושיקום מהיר של כושר הייצור והתפקוד של המגזר העסקי בחלוף המשבר ויצירת התנאים לצמיחה מהירה.
המטרות האחרונות הן השגת יציבות כלכלית ומניעת עליית מחירים ככל האפשר, לצד שמירת האמון במערכת הממשלתית בישראל.
בנשיאות המגזר העסקי יצרנו תכנית מפורטת הנוגעת למלחמה וליום שאחריה, אשר את חלקה אימצה הממשלה ביחס לטווח הזמן המיידי. אני קורא לשר האוצר לאמץ גם את החלק השני של התכנית, אשר מתמקד ביצירת תנאים לצמיחה והימנעות מתופעת ה"עשור האבוד" שאפיין את הכלכלה הישראלית בסיומה של מלחמת יום הכיפורים לפני 50 שנה. בראייתי, זו שעת מבחן לא רק למנהיגות, אלא גם לחובה המקצועית והמוסרית העליונה של הממשלה.