הלולנים בצפון נמצאים במלכוד 2023. מצד אחד, הם חייבים להגיע ללולים תחת אש נ"ט שמכוונת אליהם ומסכנים את חייהם, גם בגלל שהמדינה לא מפצה אותם כרגע, אלא רק בסוף המלחמה, וגם בגלל שאין להם לב להשאיר את התרנגולות לגסוס למוות בלי מים ומזון.
מהצד השני, מי שרוצה לסגור את הלול - כשהמשמעות היא המתת כל התרנגולות באמצעות מכשור חשמלי - לא יכול לעשות זאת, מכיוון שאין אפשרות להכניס משאיות ייעודיות לשטח. ככה מוצאים את עצמם הלולנים מחכים שהצבא ייתן להם רשות להיכנס ללולים לזמן קצוב ומתפללים לצאת משם בחיים.
אחד הלולנים הוותיקים, התייאש מהסיטואציה ובחר בדרך יוצאת דופן: הוא שחרר לחופשי את כל התרנגולות בלול. "לא יכולתי לטפל בהן יותר", אמר לנו. "זה היה יותר מדי מסוכן. שיחררתי אותן לחופשי שיטיילו וימצאו לעצמן מזון. לא רצינו להתעלל בהן, וככה לפחות הן לא יסבלו". עכשיו מסתובבות אלפי תרנגולות בשטח המושב הריק מאדם ובסביבתו, ומטילות ביצי חופש.
בשבוע שעבר פגע טיל נ"ט בלול של משפחת עטון במושב דוב"ב והרג מעל 11 אלף תרנגולות. אברהם עטון, הבעלים שלו, ניצל בנס, כשיצא ממנו כדי להכין לחיילים ארוחת צהריים.
עד לרגע זה שניהם לא קיבלו שקל מהמדינה. בגלל הסכנה, אסור להם ולשמאי רשות המיסים להתקרב למקום, כך שאי אפשר לאמוד את הנזק. המדינה מוכנה לפצות אותם בתום המלחמה. מעבר לחיים מהיד לפה, הנסיעות היומיות מהמלון בטבריה, ההמתנה ליד המושב שהדרכים ייפתחו וצה"ל יתיר להם ללכת לאסוף ביצים ולטפל בעופות, הלב שלהם נשבר בגלל הסבל שעוברות התרנגולות.
גם חברו, יורם, שביקש לא לפרסם את שמו המלא, חווה ירי טילים ללול שלו. בשבוע שעבר, בשעה שעבד בלול, נורה טיל קורנט שהרס את הלול. הוא עצמו עף מההדף ונפצע בכתפו. התרנגולות ששרדו נותרו ללא אוכל וימותו עוד כמה ימים. שמאים לא יכולים להגיע כדי לאמוד את היקף הנזקים.
אליעזר ביטון, לולן ותיק מאביבים, סיפר בראיון ל-104.5FM רדיו צפון, שלולנים מתגנבים ללא אישור צה"ל כדי להביא לחם הביתה. "אני קורא למשרד החקלאות ולרשויות שאחראיות עלינו, לסגור את הלולים עד אחרי המלחמה", הוא אומר. "שימשיכו להביא ביצים מתורכיה. אולי ככה יעריכו אותנו. אי אפשר לעבוד עם הפחד הזה. אנחנו ניצלנו בנס באירועים האלה. מישהו צריך לתת על זה את הדעת. לא הגיוני שכל מה שאנחנו אומרים, נופל על אוזניים ערלות".
את סגירת הלולים או העברת העופות למקום אחר בארץ, ומתן פיצוי מלא לחקלאים על אובדן ההכנסה, נמנעת המדינה מלעשות. הצבא לא מוציא צו אלוף שמכריז על הלולים כשטח צבאי סגור, אלא מאפשר ללולנים להיכנס אליהם לסירוגין, וברשות המיסים אומרים, שהדבר נתון בידי החקלאים. הם יכולים להודיע על סגירת הלול, לדווח, לקבל מקדמות עכשיו, ופיצוי במסלול אדום. הדבר כפוף להגשת טפסים ובירוקרטיה, ולא מבטיח פיצוי מלא, אלא כשהשמאים של הרשות יוכלו להגיע לשם בבטחה.
אלא שמתברר, שסגירת הלולים והמתת העופות אינה אפשרית כלל, ולכן הלולנים נמצאים בדרך ללא מוצא - חייבים להמשיך ולטפל בתרנגולות ולסכן את חייהם.
מוטי אלקבץ, מזכיר ארגון מגדלי העופות וחבר מועצת הלול, אומר שהמועצה תיענה לבקשת המגדלים לסגור את הלולים, ובלבד שיובטח שלומם ושלום העובדים. "עקרונית הם יכולים להפסיק את מערכות ההאכלה ולתת לעופות למות. אבל אם רוצים לעשות את זה בצורה מסודרת ובמינימום סבל, צריך לחכות להפוגה כדי שמשאיות מיוחדות עם עובדים ומכשור חשמלי יוכלו להיכנס, ושרשות המיסים תכיר בחיסול הלול, גם אם הוא נעשה בהפוגה, מה שככל הנראה לא יקרה.
"כרגע האופציה היחידה היא לתת לעופות למות בייסורים ולחקלאים קשה לעשות את זה, וכחקלאי אני מבין אותם לגמרי. התרנגולות הן אמנם אמצעי ייצור, אבל אנחנו אוהבים בעלי חיים. קשה להם לעשות את זה. אני לא סומך על רשות המיסים. הם כל הזמן מנסים לחסוך".
לדברי אלקבץ, "מתחילת המלחמה אנחנו מבקשים מסלול ירוק לחקלאים בישובים צמודי גדר, לדוב"ב, שתולה, אביבים, כפר יובל. יש להם את המתווה של מלחמת לבנון השניה, רק צריך להוציא אותו ולהתאים להיום. כרגע אי אפשר להבנות על זה. הם אומרים לך, תגיש בקשה לפיצוי מלא, תפתח ספרים, תוכיח אם זאת להקה צעירה או מבוגרת, נבחן ונראה. יש חקלאים בצפון שעדיין לא קיבלו את הפיצוי על צוק איתן? איך אפשר לחיות ככה?"
ביטון מוסיף כי "יישובים כמו אביבים וזרעית, שממש סמוכים לגדר, צריך לסגור הרמטית בצו אלוף, ולא לתת לנו להילחם על הפרנסה. אנחנו נלחמים, ומתגנבים, ולוקחים אחריות, וזו חוסר אחריות מצדנו, אבל אנחנו לא יכולים לעזוב את בעלי החיים שלנו שם. לא רק שלא קיבלנו תשלום, אני גם לא יודע אם נקבל.
"עד היום אף אחד לא בא להגיד לנו ולהסביר לנו לאן זה הולך. מגדלים וחקלאים מסכנים את עצמם בשביל להגיע ליישובים האלה. הם נכנסים לתוך לולים לא ממוגנים תחת אסבסט בשביל כמה שקלים בשביל להתפרנס. זה לא יכול להיות. נורה אדומה צריכה להידלק גם בגוף הצבאי וגם במדינה.
"אני חושש לחייהם של כל מי שנשאר ביישובים. הקורנטים היו מדויקים אחד על אחד. אנחנו בטווח אפס. שיפסיקו להגיד לי למה אני מתגנב - אני לא רוצה לאבד את הפרנסה שלי. איך ממשיכים מכאן? עד שלא יקרה אסון לא יתעוררו למציאות האלה. צריך לסגור את הלולים עד אחרי המלחמה - לא יקרה כלום. למה לסכן אנשים? מישהו צריך לשמוע את הדברים האלה - אנחנו לא רוצים לאבד חיי אדם".