השבת של ה-7 באוקטובר הייתה עבור תושבי ישראל קו שבר אמיתי. תחושת הביטחון התערערה קשות, התגובות וההפגנות בחו"ל עוררו תחושה שכולם נגדנו ושאין צדק בעולם. אלו יצרו אווירה ציבורית המשתקפת בשיחות סלון וברשתות חברתיות המעידות על שיח שונה, מוקצן ומבטל המערער את מעמדם של נושאי חברה וסביבה.
תנועות הסביבה באירופה ובארה"ב, אכזבו, אם כי לא באמת הפתיעו, ותמכו באופן חד צדדי בפלסטינים ועוררו אצל רבים תחושה מטרידה שמתחת לתמיכה זו יש יותר מקורטוב של אנטישמיות. הגדילה לעשות גרטה תונברג, סמל המאבק בנושא משבר האקלים, בסדרת סרטונים, ציוצים ונאומים בהם לא הייתה טיפת אמפתיה לצד הישראלי בעימות הנוכחי. גם ארגוני הנשים בחו"ל סרבו לאורך זמן ממושך להתייחס לדיווחים על התעללות מינית בנשים ובכך פגעו בסולידריות עם ארגוני הנשים הישראליים.
העניין הוא שהקשר בין נושאי סביבה, חברה, כלכלה, מעמד וגזע הוא ברור וידוע לכל העוסקים בנושא. הוא מוכר כבר עשרות שנים על ידי גופים בינ"ל העוסקים בנושאי סביבה כמו תוכנית הסביבה של האו"ם, למשרדי הממשלה בכול העולם העוסקים בהגנת הסביבה, ברשויות המקומיות וכן בארגוני הסביבה. הקשר הגורדי הזה מביא גם לחיבור בין תנועות הסביבה והאקלים לבין השמאל הפרוגרסיבי העולמי, על שטחיותו וראיית העולם המוזנת מנרטיבים פשטניים של טוב ורע.
עם זאת, הקביעה שאם גרטה והתנועה שהיא מייצגת תומכת בחמאס, כל נושא האקלים והגנת הסביבה הוא פסול, היא יריקה לבאר ממנה אנו שותים, תגובה המעוררת לעיתים אף חשד שהמצב מנוצל לקידום אג'נדות ואינטרסים. עלינו לזכור שלמרות חשיבותה כסמל, גרטה אינה מייצגת באופן רשמי את התנועה הסביבתית, את מדעני הסביבה וארגוני הסביבה. הקשר של התנועה הסביבתית הישראלית וקואליציית האקלים לתנועה העולמית הוא חשוב. הוא מאפשר לפעילי הסביבה ולאלו שנושא הסביבה קרוב לליבם להרגיש שהם חלק ממשהו גדול יותר מהקבוצה הצנועה בארצנו הקטנטונת והוא מאפשר לקבל השראה וללמוד מצעדים שנעשים בעולם לפתור את המשבר הסביבתי החמור אליו הבאנו את עצמינו.
מסיבה זו עלינו לשמר את הקשר לתנועה העולמית, למרות תחושות הבגידה שרבים מאיתנו חשים. לא תמיד התמיכה בחמאס מגיעה משנאת ישראל והיהודים, אלא לעיתים רבות מהבנה שטחית של המצב ואולי מעט נאיביות. למרות חילוקי הדעות, המטרות המשותפות ל'סביבתניים' בארץ ובעולם עדיין קיימות, וחשובות אולי יותר מתמיד, בייחוד לאור התגברות שינויי האקלים, הקושי לגייס את מדינות העולם לצעדים נחרצים במאבק במשבר הסביבתי ופריצת מלחמות כמלחמת רוסיה-אוקראינה ומלחמת עזה שמטבען יוצרות נזקים סביבתיים עצומים.
אירועי שבת ה-7 באוקטובר עוררו אצל רבים מאיתנו גם תחושות אובדן, זעם ורצון לנקום. לעיתים אלו הופנו, בצדק, לאזרחים שביטאו בגלוי שמחה ותמיכה בטבח שביצע החמאס, אך לעיתים קרובות מדי הופנתה התגובה באופן חסר אבחנה אל כלל האוכלוסייה הערבית בישראל. שמירת הטבע והסביבה הם נושאים המשפיעים על כלל תושבי המדינה בלי קשר למגזר ממנו הם באים, והפתרונות לנושאי סביבה גם הם קשורים בשיתוף פעולה של כלל המגזרים, כולל המגזר החרדי. במהלך השנים עשתה התנועה הסביבתית מאמצים רבים לרתום אזרחים מכלל המגזרים בארץ, למאמצים לשמירת הסביבה ולבנות גשרים בין היהודים והערבים למען המטרה המשותפת- שמירה על הסביבה. מאמצים אלו הביאו ליצירה של תוכניות רבות בשיתוף יהודים וערבים על ידי ארגונים כאל-אמל, Eco-peace, החברה להגנת הטבע, 'הרשת הירוקה' ועמותת אקואושן. תוכניות אלו עוסקות במגוון נושאי סביבה כגון חינוך סביבתי, קהילות יהודיות-ערביות למען הסביבה, נטיעות צמחיה, ניקיון ושיקום שטחים טבעיים, קידום שימוש באנרגיה מתחדשת ופרוייקטי תשתית נוספים ורבים אחרים.
למרות הימים הקשים שאנו חווים, עלינו לזכור שהתועלת משיתופי הפעולה הרעיוניים והמעשיים בתחומי הסביבה עם תושבי המדינה ועם מדינות וארגונים בחו"ל היא רבה. גם אלו בעלי עמדות ניציות חייבים להכיר בכך שבסופו של יום נגזר עלינו לחיות יחד במדינה הזאת ושנושאי הסביבה ישפיעו תמיד ובאופן דרמטי על חיינו וחיי ילדינו.
אל לנו לגלות לאחר שתסתיים המלחמה ויתפזרו העננים העכורים העוטפים אותנו שהגשרים והקשרים שנבנו בעמל רב מנותצים ושרופים.
ד"ר אסף אריאל הוא המנהל המדעי של עמותת אקואושן