כנאמר בקללה סינית עתיקת יומין נגזר עלינו לחיות בתקופה מעניינת. בציר השבוע האחרון בלבד: פסיקת בג"ץ בעילת הסבירות, עניין חוק הנבצרות, הורדת הריבית והחיסול בלבנון. והיה גם את התפטרות מיכל רוזנבוים שאלמלא אלה ההתפטרות היתה הופכת לפרשת השבוע.
רוזנבוים, ששימשה עד היום כחסם העליון בממשלת ספסרי הג'ובים הממשלתיים, ניסתה ככל יכולתה לחסום שור בדישו והממשלה הנוכחית מאוכלסת בשוורים שלא היה מביישים זירת טוראדורים בספרד.
אלא שגם שומר הסף היעיל ביותר זקוק לסיוע שלא הגיע מצד ראש הממשלה כי נתניהו עסוק בקרב הישרדות, ולכן לא יעז לגעת בשר הג'ובים דודי אמסלם שגייס כמחליף את ינקי קוינט, שחוזר אחרי שנתיים לתפקיד שבו כבר שימש.
אבל מי זה בכלל אמסלם הזה שמדברים עליו כל כך הרבה? בנאומיו בכנסת הוא משפריץ נאצות כממטרה ביום שרב, שעון על דוכן הנואמים עם שתי ידיו כמתאבק סומו המוכן אלי קרבות בוץ. אבל בסופי השבוע הוא עובר טרנספורמציה והופך למאסטר שף לענייני בישול מרוקאי.
אמסלם עומד בראש משרד מומצא לשיתוף פעולה אזורי. כדי למלא תוכן במשרדו החלול הוא סחט מנתניהו את התואר "שר במשרד המשפטים" והצליח לשלוף מסמוטריץ', לבקשתו של נתניהו, את האחריות לרשות החברות הממשלתיות.
בימים טרופים אלה נתניהו לא יעז לגעת באמסלם או בכל גורם פוליטי רלוונטי. בפגישה בשבוע שעבר באגף התקציבים באוצר דרש אמסלם לקצץ את תקציב רשות החברות שאושר כדין. להפתעת הנוכחים הוא הסביר שממילא ישיג מביבי את מבוקשו ועדיף שההחלטה תתקבל מרצונם החופשי.
כזה הוא האיש וזה המצב בממשלה הנוכחית. נתניהו מנצח על שרים תאבי כוח שמחשבים את קיצם לאחור, וכול המרבה הרי זה משובח. מנהלת הרשות חסמה את אמסלם אבל מעמדה כשומרת סף הלך ונשחק.
בתקופה האחרונה בתפקיד דרשה רוזנבוים שחברות ממשלתיות יחלקו דיווידנד של 2 מיליארד שקל אחרת לא יורשו לחלק בונוסים. אמסלם התרעם ודרש לבטל את ההנחיה. מי שלחץ מאחורי הקלעים לביטול ההחלטה היה יו"ר רפאל יובל שטייניץ המקורב אליו.
הכוחניות של אמסלם והמחלוקת עם השר ישראל כץ מנעה עד היום מינוי יו"ר דירקטוריון לחברת החשמל. יתכן שעם מינוי אלי כהן כשר האנרגיה המצב ישתנה. אמסלם ושר התקשורת שלמה קרעי לא נואשו מהאפשרות להדחת מישאל וקנין כיו"ר הדואר.
עד כה נכשלו הניסיונות למרות ששר האוצר בצלאל סמוטריץ' חצה את הקווים והתייצב לצדם. במידה ויצליחו לשנות את הרכב הדירקטוריון ויחלישו את הוועדה למינוי בכירים הדרך הסלולה. בג"ץ הורה שלשום למנוע את הדחת מישאל וקנין מתפקיד יו"ר הדואר משיקולים פוליטיים, ולהשאירו בתפקיד.
על הפרק עומדים גם דרישותיה של שרת התחבורה הבלתי נלאית מירי רגב. השרה לענייני טקסים תובעת לחדש את מינויו של יגאל עמדי לכהונה שניה כיו"ר נתיבי ישראל. רוזנבוים עמדה בפרץ והתנגדה בטענה שהמדובר במינוי פוליטי. אחרי שתש כוחה הסבירות לאישורו גדלה.
ואיך שכחנו את מנכ"ל מוסד לביטוח לאומי. המנכ"ל הקודם מאיר שפיגלר עזב לפני יותר משנה וירדנה בר שלום ממלאת מקומו עשתה עבודה מדהימה במלחמה. ועדת המכרזים תבחר במנכ"ל עד סוף החודש. לא ניפול מהכיסא אם זה יהיה אחד המקורבים לאריה דרעי יו"ר ש"ס.
אז מה היה לנו? מצד אחד ממשלה שמוכרת לנו סיסמאות כמו "עם אחד" וכשנלחמים אין פוליטיקה, ומצד שני מאפשרת בעיצומה של המלחמה להדיח את נציבת שירותי בתי הסוהר. מצד אחד צועקים "יחד ננצח" ומצד שני ה"יחד ננצח" הוא את מנהלת רשות החברות.
הדרך לביזת הקופה הציבורית סלולה מתמיד אלא כן בעקבות ביטול עילת הסבירות בבג"ץ יהיה זה בית המשפט שיבלום את השוד הגדול.