בבית הדין הרבני בתל אביב ראו הרבה דברים, אבל במקרה כל כך נדיר כנראה שעדיין לא נאלצו לפסוק.
אישה חרדית שחברה לקבוצת טיפולים אנרגטיים ותקשור מיסטי, שיתפה את בעלה בחוויות של קיום יחסים עם שדים, מה שהוביל אותו להתייעץ עם רב שהורה לו לשרוף את המזרון שלה. היא תבעה 18 מיליון שקל.
לאחר שבית הדין קיים לא פחות מששה דיונים בהם הקדיש זמן רב לשמיעת הצדדים, הרושם שהתקבל הוא שנישואי הצדדים עלו על שרטון, לאחר שהבעל התעקש על כך שהאישה תסיים קשר עם קבוצת טיפולים אנרגטיים שאליה התחברה תוך שהתעקשותו לוותה בפעולות אותן הגדיר בית הדין "בלתי תקינות בעליל, שגבלו בהתעללות של ממש", ולפיכך הגדיר בית הדין כסוגיה של "שאלת הביצה והתרנגולת" על מי להטיל את אשמת הגירושין.
בית הדין התייחס לטענה לפיה האישה שינתה את אורח חייה החרדי והחלה לחיות במתירנות יתר, כאשר אינה חוששת להתחבק עם גבר זר בפומבי או להניח עליו ידיים תוך כדי עמידה לתמונה משותפת - אלא שבית הדין איננו מנותק מן המציאות ולאור ירידת הדורות, הביע הדיין הרב רפאל גלב ספק האם מעשים שפעם נחשבו לעילת גירושין מובהקת יכולים להיחשב כיום כחריגה מן המתירנות הגואה.
אלא שניתוח העובדות העלה גילויים נוספים והעיקרי שבהם הוא קשריה הקרובים של האישה עם מנהיג הקבוצה, שעמם נסעה למספר ימים לחו"ל (בניגוד להסכמת בעלה) ומעורבות בתקשור חיצוני, שגרם לאישה להתנהג ולהתבטא כך שכביכול קיימה יחסי אישות עם שדים.
בעטיים של אירועים אלה נזעק הבעל להתייעץ עם רב שהורה לו לשרוף את המזרון של האישה וכרטיסי תקשור מיסטי עם עולם השדים והרוחות שהאישה רכשה בעשרות אלפי שקלים והניחה מתחת למיטתה.
עצותיו של הרב הוקלטו על ידי הבעל על גבי כונן נייד, שאותו מצאה האישה במקרה בין כלי הפסח המשפחתיים בבוידעם. חשיפת בית הדין להקלטות הללו הובילה לקביעה כי מעשיו של הבעל הם אלה שדחפו את הנישואין לקיצם, אלא שבחינה מעמיקה הובילה לקביעה כי מקור מעשיו של הבעל בניסיונותיו לנתק את אשתו מאותה קבוצה ולהחזירה לחיי המשפחה התקינים.
בנסיבות אלה, הגם שבית הדין לא חסך ביקורת ממעשיו של הבעל, נקבע כי האשם בגירושין הוא של האישה ומכאן שהיא גם הפסידה את הכתובה שלה.
לאור הפסד הכתובה, בית הדין לא היה צריך לדון בסכום שנקבע בה - מה שבדרך כלל מהווה את אחד מגורמי המחלוקת הנפוצים ביותר בסכסוכי גירושין - אולם לאור הסכום הגבוה מאוד של 18 מיליון שקל שהיה נקוב בכתובה הוספה התייחסות כי מדובר בסכום מופרז.
לאחר שהרב שערך את קידושי הזוג העיד שהורה לכל הבעלים לא להתייחס ברצינות לסכום שנכתב כי הכתובה אינה נגבית והכוונה רק למזל טוב, העיר הדיין גלב כי "באמת שיש למחות על כך, שהרי שטר הכתובה מחייב לכל דבר ועניין. עם זאת, אין ספק כי יש להורות לכל מסדרי הקידושין שלא לאפשר לבעל לכתוב בכתובה סכום מופרז בשום פנים - גם לא לשם מזל".
בית הדין קיבל את תביעתה של האישה לגירושין תוך שדחה את תביעתה לתשלום הכתובה בסכום של 18 מיליון שקל.
עורכי הדין דניאל פרידנברג ואוהד הופמן ממשרד "הופמן & פרידנברג", המתמחים בענייני משפחה וירושה, מסבירים כי חשיבותו של פסק הדין היא דווקא בשולי הדברים. בנושא העיקרי של ההכרעה באשמת הגירושין בית הדין מבצע ניתוח מעמיק כדי לאפשר את חיובו של הבעל לתת גט לאשה, על מנת שתביעתה תתקבל והיא תוכל לצאת לדרכה החדשה. הניתוח הוביל לכך שמקור האשם בפירוק התא המשפחתי רבץ דווקא לפתחה של האישה, ולפיכך היא לא זכאית לגבות את דמי הכתובה שלה.
אלא שבית הדין לא הסתפק בקביעה הזו והוסיף הערה חשובה שצריכה להדהד: כתובה איננה סתם נייר שנכתב לשם כבוד; מדובר במסמך משפטי מחייב ועל מסדרי הקידושין להקפיד לפרט בו סכומי כסף שאינם מופרזים.
בכל מקרה, חשוב להבהיר כי גם סכום שאינו מופרז מאבד לחלוטין את ערכו כאשר חיי המשפחה מפנים את מקומם לטובת תקשור מיסטי וחוויות של יחסי אישות עם שדים.