ב-24 באוקטובר 2003 ביצע הקונקורד את הטיסה העל קולית האחרונה שלו מניו ורק ללונדון, כש-100 מנוסעיו היו האחרונים לטוס משדה התעופה קנדי בניו יורק להית'רו בלונדון בפחות מארבע שעות. מאז חזרה היכולת הזאת להיות שמורה רק למעט מאוד טייסי קרב.
השבוע השיקו נאס"א ולוקהיד מרטין, יצרנית האף-35 והאף-16 את האקס 59, מטוס ניסוי מהפכני שאמור להחזיר לעולם את התעופה העל קולית המסחרית.
רבים מייחסים את קרקוע הקונקורד לתאונה הקטלנית היחידה בתולדות המטוס, התרסקות טיסה 4590 של איר פראנס ליד פריז בשנת 2000, שבה נהרגו כל 109 הנוסעים ואנשי הצוות, כמו גם ארבעה אנשים על הקרקע.
אבל התאונה הייתה רק זרז: הקונקורד כבר היה מטוס ישן, ואיר פראנס ובריטיש אירוויס המשיכו להפעיל אותו מטעמי יוקרה, וכי לא היה לו תחליף. אף יצרנית מטוסים לא בנתה לו ממשיך. הוא צרך המון דלק, מה שהביא את מחיר כרטיס הטיסה בו אז ל-12 אלף דולר, עניין בעייתי בהאטה הכלכלית שלאחר אסון התאומים ב-2001.
הוא גם היה מוגבל לטיסה על קולית רק מעל לאוקיאנוס האטלנטי, בגלל הבומים העל קוליים שיצר, כדי שלא יפריע לתושבי ארה"ב, בריטניה וצרפת שביניהן הופעל.
האקס 59 אמור לפתור את עניין הרעש. המבנה המהפכני שלו, עם חרטום ארוך במיוחד וכנפוני קנארד קדמיים כמו במטוסי קרב, תוכנן ב"מפעל הבואשים" הסודי של לוקהיד בקליפורניה, שמתמחה במטוסי ריגול מתוחכמים ומסווגים, אמור לאפשר לו לעבור את המהירות הקול ללא הבום שנלווה כעת למעבר הזה.
בהמשך השנה הוא אמור להמריא לטיסת בכורה, ואז יועבר לבדיקות רעש ואקוסטיקה, כולל טיסות מעל אזורים מיושבים. אם הטיסות ידגימו בהצלחה את הטכנולוגיה להשקטת הבום העל קולי, המידע שייאסף מהטיסות יועבר לרשויות התעופה בעולם כדי לאפשר יצירת תקנות לטיסה על קולי מסחרית מעל יבשה.
אבל הרעש הוא כאמור רק בעיה אחת. זה לא מקרי שבפרויקט לבניית מטוס הניסוי זכתה לוקהיד מרטין שמתמחה במטוסי קרב, והפסיקה לייצר מטוסי נוסעים לפני כמעט 50 שנה. בואינג ואירבאס ששולטות כיום בשוק, לא גילו בו עניין.
בואינג עצמה ניהלה בשנות ה-60 פרויקט פיתוח גדול ויקר, בסבסוד נדיר של הממשל האמריקאי למטוס על קולי משלה, ה-2707. זה היה כשהממשל בוושינגטון חשש שהקונקורד יזכה להצלחה, וביקש להבטיח שארה"ב לא תישאר מאחור.
אבל האמריקאים הבינו, או לפחות הסכימו ראשונים להודות, שתעופה על קולית עומדת להיות יקרה מאוד ובעייתית לתפעול, והפרויקט בוטל עוד לפני שהמטוס הראשון המריא לטיסת הבכורה שלו. אל-על אגב הספיקה אז להזמין שניים כאלה, והייתה אמורה לקבל את המטוסים ה-10 וה-14 שייוצרו.
בואינג ואירבאס עובדות בצמוד לחברות התעופה, ויודעות שכיום אלה מתעניינות רק בדרכים להוזלת עלויות הטיסה, לבניית מטוסים חסכוניים יותר - לא מהירים יותר. זה מה שמעניין את הרוב הגדול של הנוסעים, לטוס בזול, ובשביל זה הם מוכנים אפילו להידחס במושבי מחלקת תיירים הצפופים ולוותר על מזוודה שהטסתה מחייבת תשלום נוסף.
כמו שיצרניות הרכב הוותיקות לא מיהרו להשיק מכוניות חשמליות, מה שפינה את הבמה לטסלה ולסטארט אפי רכב חשמלי נוספים, בעיקר מסין, גם כאן קמות חברות צעירות שמנסות לפתח מטוסי נוסעים על קוליים בולטים משלהן.
לפי ההערכות הממשל האמריקאי, מטוס נוסעים על קולי יצרוך בין פי 7 לפי 9 דלק ממטוס נוסעים תת קולי רגיל. בעיה לא רק מבחינת העלויות, אלא גם מבחינת זיהום האוויר המאסיבי, בטח בתקופה של מאבק בהתחממות הגלובלית.
ב'בום' טוענים כי הפתרון שלהם יהיה שימוש בדלק ממקורות מתחדשים, שכבר נמצא בניסויים, אבל גם יקר בהרבה ממחירו של דלק סילוני רגיל, מה שייקר עוד יותר את השימוש במטוס.
בום, שפועלת מקולארדו, בנתה גם היא אב טיפוס מוקטן, XB-1, שקיבל לאחרונה תעודת כשירות אווירית ניסיונית ממנהל התעופה הפדרלי של ארה"ב (FAA), לקראת טיסת בכורה. החברה גם קיבלה הרשאה לטייס הניסוי הראשי שלה, ביל "דוק" סנדלר ולטייס הניסוי טריסטן "גפטו" ברנדנבורג, להטיס את המטוס במהירויות על-קוליות בשמי מדבר מוהאבי, שם שבר לראשונה צ'אק ייגר את מחסום הקול ב-1947.
הסמליות ברורה, אבל גם המסע של בום לא מגיע בקלות. רולס רויס הבריטית, שפיתחה את מנועי הקונקורד לפני יותר מ-60 שנה, הודיע אחרי שנתיים של עבודה עם הסטארט אפ האמריקאי כי לא תפתח עבורו מנוע קל קולי, כי היא מזהה שלענף התעופה יש עדיפויות אחרות. במקומה עובדת בום על פיתוח מנוע אלטרנטיבי עם סטארט אפ אחר. בחברה מתעקשים שאם טיסות הניסוי ב-1-XB יעלו יפה, היא תתקדם עם המטוס המלא שלה, Overture, שאמור להמריא לטיסת בכורה ב-2027 ולהיכנס לייצור שנתיים אחר כך.
אבל עד כה היא קיבלה רק הזמנות ל-15 מטוסים מיונייטד איירליינס ו-20 מאמריקן אירליינס, שמבקשות להיות ראשונות בפס הייצור עם הפיתוח יצליח. אבל שאר עולם התעופה יותר סקפטי, גם מול הבטחה לטיסה בין ניו יורק לרומא תוך 4 שעות ו-45 דקות בלבד, שאורכת כיום כ-8 שעות, ובין סן פרנסיסקו לסיאול בקצת יותר מ-8 שעות, במקום קצת יותר מ-12 שעות.