נתחיל מהשורה התחתונה: הדחתה של עו"ד מיכל כהן, הממונה על התחרות, מוצדקת ומאוחרת מדי. וינוחו בבקשה כל שוחרי הדמוקרטיה, שגם אני נמנית עליהם, זאת לא הדחה פוליטית או חלק מההפיכה המשטרית. לצערנו הרב יש מינויים כושלים בשירות הציבורי, שחייבים להסתיים כמה שיותר מוקדם כדי לנסות ולמזער נזקים. מינויה של כהן, שאוחזת בתפקיד משמעותי במיוחד, שמשפיע על הכיס של כל אחד ואחת מאיתנו, היה טעות מרה שצריך היה לתקן כבר מזמן.
אתמול בערב, תשעה חודשים אחרי שדרש ממנה להתפטר מהתפקיד בעצמה כדי לחסוך ממנה את "הזובור" הציבורי הכרוך בתהליך פיטורים פומבי, הגיש שר הכלכלה את בקשת ההדחה שלה לנציבות המדינה. הוא פרש על פני 26 עמודים, את השתלשלות הכשלים והמקרים, בהם כהן "ישנה בעמידה", במקום לחשוף ניבים ולגרום לספקים, ליצרנים ולקמעונאים בשוק המזון, לשקשק מפחד עוד לפני שהם חושבים לייקר מחירים.
רשות התחרות חולשת על תחום ההסדרים הכובלים, המונופולין, והמיזוגים. תפקידה של ראש הוא להוביל את המלחמה בריכוזיות במשק, להכריז על מונופולים, למנוע יצירת קרטלים, להילחם בתיאום מחירים ובכל חסם שהיא מוצאת שמקשה על יצירת התחרות במשק. בידיה קיימים כלים משפטיים חזקים ואפקטיביים, הכוללים קנסות כבדים ומאסר בפועל, שאין לשר הכלכלה מתוקף החוק, ולכן מוטלת עליה האחריות להילחם בקו הראשון ביוקר המחיה. נכון שגם השר צריך להיות יותר אסרטיבי ויצירתי, ורצוי שיתחיל לשלוף ציפורניים ולהילחם עבורנו, אבל הוא חייב את הגיבוי המשפטי שלה כדי לעבוד.
כאן המקום להדגיש, שאין לי דבר אישי נגד הממונה על התחרות. היא ככל הנראה משפטנית טובה, בעלת מקצוע ראויה ואישה עם כוונו טובות, שנמצאת כבר שנים במערכת ומילאה בה מגוון תפקידים. אבל ניסיון עשיר ויכולת משפטית הם לא ערובה להצלחה בתפקיד חשוב כל כך. זאת, למרות שכשהתמודדה עליו, הפגינה להיטות ואומץ יוצאי דופן שגרמו לכולם לחשוב שהיא הבחירה המוצלחת ביותר.
כהן, שהיתה סגניתה של הממונה לשעבר, עו"ד מיכל הלפרין, ששנות כהונתה ידועות לשמצה כמי שאתרגה את המונופולים במקום לפרק אותם, ככל הנראה הפנימה את רוח המפקדת טוב כל כך, שהפכה לחלק מהדי.אן.איי. שלה. כששרת הכלכלה לשעבר, אורנה ברביבאי התלבטה מי יחליף את הלפרין, ומינתה את כהן כממלאת מקומה, היא הסתערה בכל הכוח על הכוחות הכי חזקים בשוק.
בתחילת נובמבר 2021, פתחה בחקירה הגלויה נגד שטראוס, דיפלומט, שסטוביץ', שופרסל, יוחננוף, ויקטורי ואושר עד, בחשד שתיאמו מחירים דרך התקשורת. המנכ"לים נחקרו במשרדי רשות התחרות זה אחר זה, ובמשך שנה לא דיברו על עליות מחירים ולא העלו מחירים. החקירה סללה לה את הדרך למינוי קבוע, אבל באותו הרגע, היא נכנסה לסוג של תרדמת.
שנה וחצי כמעט חלפו עד שנכנס ברקת לתפקיד, ומהחקירה המפוארת ההיא, נותרו מדי פעם ידיעות על "השלמות חקירה" וזהו. לא שימועים, לא כתב אישום, לא הרתעה. כשחלפה עוד חצי שנה, והממונה המשיכה לנמנם, מרחה חקירות ודחתה טיפול בתלונות שהגיעו אליה, היצרנים, הספקים והקמעונאים הבינו שהכלב לא יודע לנשוך, חזרו לסורם, ויוקר המחיה שוב הרים ראש.
השיחה הקשה עם השר, פעלה על כהן כמו דפיברילטור לאדם שאיבד דופק וקם לתחייה. היא התחילה לפעול על טורבו, הטילה עיצומים על ימין ועל שמאל, הכריזה על המונופול הראשון מזה 20 שנים, וזימנה, סוף סוף, את שטראוס לשימוע בפרשה ההיא של תיאום המחירים.
אלא שכמו צעצוע הארנב עם הקפיץ, גם אצלה דעך בבת אחת המרץ הבלתי נדלה, ומפעלתנות על סטרואידים, שוב נכנסה לתרדמת חורף ארוכה. וכשהיא נעלמה מהשטח, היקרנים שוב הרימו ראש. השיא היה כששטראוס, שרק באוגוסט, כאמור, הוזמנה לשימוע לפני הגשת כתב אישום, לא היססה להיות בין מובילי העלאות המחיר תוך כדי המלחמה, כחלק משורת ספקים שפשוט לא סופרים אותה.
במכתבו לנציב שירות המדינה, תמצת ברקת את הדברים באופן הבהיר ביותר: "במקום לגלות מקצועיות, יוזמה, נחישות, נחרצות ועמידה איתנה ויוזמה בשמירה ומאבק על הגברת התחרות, נוקטת הממונה בקו פאסיבי, שמרני, רה אקטיבי, בלתי מקצועי בעליל, מנותק מהמציאות, באופן שהרשות עליה היא אמונה, הלכה והתדרדרה למרום בלתי נסבל שבו היא מצויה היום. עד שניתן להגדיר אותה כגוף מנומנם, חסר יכולות וחסר מוטיבציה לפעולה, המתנהל במנותק, ללא מדיניות ואסטרטגיה, שאינו מצליח לממש את ייעודו ומטרותיו".
במדינת אי קטנה כמו שלנו, כשמונופולים וקרטלים שולטים במה שאנחנו אוכלים, שותים, וצורכים, כולנו צריכים לדרוש שבראש רשות התחרות תעמוד או יעמוד ממונה שיהיה מוכן ללכת עד הסוף בשביל שנוכל לגמור את החודש בלי אובר דראפט ולא להגן על רגולטורית כושלת בשם ערכים דמוקרטיים.