כששמעתי את דבריו הנזעמים של שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', יו"ר הציונות הדתית בישיבת הסיעה, כשקבל על שרירות ליבם של האמריקאים, על שהטילו סנקציות על ארבעה תושבי איו"ש והביאו לחסימת חשבונות הבנק שלהם, חשבתי על המשפט האלמותי מהסרט "הטוב הרע והמכוער": "אם אתה רוצה לירות, תירה. אל תדבר", בתרגום כבד לעברית.
האמריקאים שתקו וירו, ולא בטוח במטרה הנכונה. כי עם כל הכבוד לרביעיית השעיר לעזאזל שנבחרה, כך נדמה, כדי להשקיט את התנועות הפרו פלסטיניות בארה"ב, יש פורעי חוק גדולים מהם מעבר לקו הירוק. לא שמדובר בד' צדיקים, חלילה, התיקים הפליליים שלהם יכולים למלא בקלות ספריה ציבורית קטנה, אבל אם בממשל האמריקאי היו באמת רוצים לעשות צדק אמיתי ולא רק שרירים הם יכולים היו לבחור עבריינים כבדים מהם.
אבל נניח את זה בצד, כי גם אם הבחירה בהם לא מידתית הדבר כבר לא רלוונטי. בשבוע שעבר חתם הנשיא ביידן יחד עם שר החוץ שלו על צו נשיאותי מיוחד נגדם, באשמת פעילות אלימה נגד פלסטינים שהובילה לפגיעה בחיי אדם וברכוש. בכך הם נכנסו לרשימה השחורה והמאוד לא מכובדת, יחד עם החות'ים בתימן, משמרות המהפכה באירן, והאוליגרכים ברוסיה.
הצו הזה הוציא את סמוטריץ' מדעתו. כששני החשבונות של ינון הלוי בבנק לאומי נחסמו ואחריהם זה של דוד חי חסדאי בבנק הדואר, הוא כבר השתולל בישיבת הסיעה. רק שבניגוד לאמריקאים, הוא לא הפסיק לירות צרורות של מילים למיקרופון, שיצאו נגד שלילת הריבונות של הבנקים הישראלים, שחוץ מלעצבן עוד יותר את ביידן, במקום ללחוץ על איזשהו הדק.
"מדינת ישראל לא יכולה להשלים ולעמוד מנגד מול הפעולה של הממשל האמריקאי, שמסמן למעלה מחצי מיליון תושבי ישראל, כאויבים במקום ידידים ובעלי ברית", אמר בלהט. "לא יתכן שאזרח ישראלי, עם כסף ישראלי, בבנק ישראלי, משולל זכויות ונכסים בשל צו אמריקאי".
למרות הירי הווירטואלי, סמוטריץ' מבין שאם הבנקים לא ישתפו פעולה עם הצו, הם ייזרקו ממערכת העברת הכספים העולמית, ה-SWIFT, מה שיגזור את דינם להתמוטט. מי שלא משתף פעולה עם הסנקציות של ארה"ב, נחשב בעצמו למשת"פ של עבריינים. אי-ציות לצו יחשוף את הבנקים לסיכוני ציות, הלבנת הון, מימון טרור, סיכונים משפטיים ופגיעה אנושה במוניטין.
תגידו למנכ"ל בנק בארץ "הלבנת הון" ו"ארה"ב" באותו משפט, והוא ייכנס להתקף חרדה חריף, תופעת פוסט טראומה לקנסות של כמיליארד דולר שהושתו על הבנקים שהיו מעורבים בפרשת הלבנות ההון בארה"ב לפני עשור וחצי. הם למדו על בשרם, שהאמריקאים יורים. לא מדברים.
גם סמוטריץ' יכול לירות, אבל הוא העדיף לאיים שיחוקק חוק שיכריז על הבנקים הישראלים כאקס טריטוריה בינלאומית, כשהיה יכול לשתוק ולחתום על מסמך קצר, שייתן להם שיפוי על כל נזק, פגיעה תדמיתית, עסקית או משפטית שתגרם להם בעקבות סירובם לקיים את הסנקציות. זה היה מייתר את ערמות המילים הריקות, האיומים חסרי התכלית, וזעקות השבר. אם שר האוצר יודע שהצדק אתו, שיגלה אומץ ציבורי, ויעמוד מאחוריהם פיננסית בכל הכוח.
למה זה לא יקרה? כי אין סכום בעולם שיוכל לפצות אותם על הנזקים שייגרמו להם אם יעשו את מה שהשר מצפה מהם לעשות. כששאלנו את לשכת השר אם שיפוי הבנקים עומד על הפרק, בלשכה לא התייחסו לעניין ורק השיבו כי "השר בשיח עם המפקח על הבנקים בנושא הסנקציות".
כך שמה שנותר לסמוטריץ' זה לעשות רוח, לדבר, ולדחוף את חברות דירוג האשראי הבינלאומיות שעוד מגלות כלפינו קצת חמלה בגלל המלחמה, להוריד את דירוג האשראי שלנו, בגלל התערבות פסולה של הממשלה בקבלת ההחלטות של הבנקים.