"כיצד ייסגרו הפערים אם מקצצים מהחלשים ביותר?"

פרוץ המלחמה הכריחה את הממשלה לקצץ בתקציבים באופן נרחב, לטובת הקצאה של תקציב לצורכי ביטחון ומצב החירום שאליו נקלענו, אלו מהלכים הכרחיים ונדרשים. אם כי כל מי שטיפה מעמיק את הקריאה בסעיפי הקיצוץ מבין שבחזית החברתית המלחמה היא יומיומית, ושהפשיעה לא נעצרת לאור איום קיומי מבחוץ. אנחנו ניצבים בפני מאבק קיומי.

אולם, במסגרת הצעת התקציב מבקשים לחתוך בבשר של התכנית למאבק בפשיעה בחברה הערבית, במאבק בתופעת הצעירים חסרי המעש, בתוכניות שנת מעבר וחינוך בלתי פורמלי של ארגונים ותנועות הנוער בחברה הערבית.

צעירים חסרי מעש הם מי שאינם לומדים ונותרו ללא תעסוקה ופרנסה, מצב שללא ספק עלול להביאם לסטות ממסלול החיים הנורמטיבי. דו"ח מבקר המדינה ממאי האחרון מטיח ביקורת על העלייה בשיעור חוסר המעש בקרב צעירים בחברה הערבית מקבילה לגידול בפשיעה בקרבם - רמת הפשיעה בקרב אוכלוסייה זו עלתה בעקביות בכ-50% בשנים 2021-2015.

במספרים, 30% מתושבי ישראל הצעירים הם בני החברה הערבית, שהם למעשה כ-280 אלף צעירים. זהו אינו מספר שאפשר להתעלם ממנו. בתוך כך, שיעור חסרי המעש בקרב צעירים ערבים עומד על 57 אלף אשר אינם לומדים ונותרו ללא תעסוקה ופרנסה.

לאחר הקיצוץ, ניתן יהיה לשער כי הפערים רק יגדלו ויותר צעירים ייקלעו לחוסר מעש וכמפלט אחרון לאלימות ופשיעה, מה שלא ייבלם בתוך החברה הערבית אלא יזלוג לכלל החברה ויפגוש את הציבור הכללי בישראל.

כולנו מבינים את גודל האירוע. נדמה כי בדומה לאירועים אחרים, גם כאן מתפספסת התרעת השב"כ, הפעם על השלכת הקיצוצים המתוכננים אז אני אזכיר. במסמך ששלח לחברי הממשלה מזהיר שירות הביטחון הכללי כי הקיצוץ הרוחבי המתוכנן בתוכניות החומש לחברה הערבית "יגרום לפגיעה אסטרטגית בביטחון ובחוסן הלאומי של כלל אזרחי המדינה", וממליץ שלא לפגוע בתקצוב.

בחסות הקיצוץ הרוחבי, נקרתה בדרכי הממשלה הזדמנות להעמיק את האפליה הממוסדת וארוכת השנים שיצרה אותה ממשלה בעצמה. הקיצוץ האגרסיבי הזה מפריך את כל הדיבורים על אחדות ואחווה, כאשר האזרחים הערבים מבינים שהם בתחתית שרשרת המזון של הממשלה, בעוד שמדובר באוכלוסייה שהצורך בסיוע ובחינוך איכותי מגיל צעיר הוא הקריטי ביותר, ובסוף גם את המינימום הנדרש איננה מקבלת.

נשאלת השאלה, כיצד ייסגרו הפערים אם כל פעם שמחליטים שיש לקצץ, מקצצים מהחלשים וממי שהכי נזקק לעזרה? באופן הזה, יהיה מאוד קשה לפתח את פנטזיית האחדות, האחווה והשילוב של כלל האוכלוסיות במדינת ישראל. למען כל אלו, חייבים לעצור את הקיצוץ הזה ולתת תקווה מחדש לראשי הרשויות הערביות, לחברות האזרחיות השונות שפועלות ימים כלילות ונלחמות על כל אחד ואחת.

השוליים הקיצוניים לא יפסיקו לנסות לקרוע ולהפריד ביננו, אבל אסור לנו לתת לקולם להדהד מעבר לגלי הרצון לחיים משותפים. ככל שנפעל ביחד, כך הסיכוי לחיים משותפים איכותיים יגדל. בעבר דיברו על דו-קיום, אבל מובילי השיח שכחו כמה דומים אנחנו וכמה עוד יש לנו להגשים יחד.

רק על ידי עבודה משותפת ושותפות חיים נוכל לרומם את החברה הישראלית משברה העמוק ביותר. המלחמה תיגמר, רוחות המלחמה ישככו, אבל אם נשכיל לחיות במשותף נבטיח לישראל עתיד שבו נצא חזקים יותר, כחברה משותפת.

הכותב הוא מנכ"ל שותף באג'יק - מכון הנגב