לעדי זוהר מאשקלון יש כוחות גדולים, שעזרו לו להתמודד עם המכות שנחתו עליו, אחת אחרי השנייה. הוא ניצל ב-7 באוקטובר, אחרי שעות שהסתתר בשטח מפני המחבלים, בית הוריו ספג פגיעה ישירה כששהה איתם, בית הקפה שלו נהרס ונבזז, ולפני חודש אמו נפטרה. כשלפני עשרה ימים הטנדר שלו נגנב, עם כל הציוד החדש שקנה כדי לפתוח את העסק מחדש, הוא נשבר.
הבחור הפעלתן, האופטימי ושובה הלב, שהתרוצץ בארבעת החודשים האחרונים ברחבי הארץ ומכר את הג'חנון, הבורקס, הקובנה והמלבי שלו, בכל מקום שהיה מוכן לקבל אותו, נאחז בחיים ונלחם כדי להחזיק מעמד, מרים בפעם הראשונה ידיים וקורא למי שיכול לסייע לו למצוא את הרכוש הגנוב, כדי שלא ייכנס לחובות עצומים מהם שימוטטו אותו סופית.
הוא בן 35, רווק, בין יחיד להורים נכים. את "עדי בייקרי", בית הקפה הגדול שלו במפגש של יד מרדכי, שנמצא בפחות מקילומטר מגבול עזה, פתח ב-15 באוגוסט, הגיש שם ארוחות קלות, חלביות, ובסופי שבוע חגג עם בורקס וג'חנון שהפכו מהר מאוד ללהיט ולתחנת חובה למטיילים ואופנוענים.
ב-7 באוקטובר הוא נסע מוקדם לכיוון בית הקפה, כדי להתכונן לקראת משתתפי פסטיבל "נובה", שאמורים היו לצאת בחזרה לכיוון המרכז, עם אבא שבא לתת לו יד. "כשהגענו לזיקים", הוא מספר, "התחילו אזעקות שלא נגמרו. עצרנו בצד הדרך ונכנסנו למיגונית. ואז התחילו להגיע שמועות שיש מחבלים.
"בכניסה לזיקים ראינו טנדר של מחבלים, ואבא, שעובד בחברת חשמל, ומכיר מצוין את השטח, מצא מקום שבו התחבאנו סמוך לאיזור התעשיה של אשקלון ואחרי חצי שעה נמלטנו בחזרה לבית של ההורים, שם הייתי מתחילת המלחמה".
שני לקוחות שחיכו לפתיחת בית הקפה נרצחו, שלושה נחטפו לעזה. העובד שלו חולץ אחרי 36 שעות שבהן הסתתר שם. "עשר דקות אחרי שהגענו הביתה, היה צבע אדום. נכנסנו שלושתנו לממ"ד והבניין שלנו חטף פגיעה ישירה. חלונות נשברו, הדירה ספגה נזק, אבל אמא, שהיתה דמנטית, לא רצתה להתפנות ולעזוב את הכלבים בשום אופן. עד היום הנזק לא תוקן והחלונות מכוסים בניילונים".
במשך שלושה שבועות קשים הם כמעט לא יצאו מהבית, ובעזרת נציגות מ"התאגדות העסקים", ששלפו אותו בכוח מהמיטה, עדי החליט להרים את עצמו ולמכור את הג'חנון שלו בתל אביב.
קשה היה לפספס את הפוסט שכתב בפייסבוק, הפך לוויראלי והופץ בכל מקום: "אני כותב את הפוסט ורועד מפחד. מאז אותה שבת ארורה שבה נחרב העסק החדש שלנו ביד מרדכי, לא שירתנו לקוחות. הרוסים וריקים נפשית אנחנו ב'עדי בייקרי' הבנו שאנחנו חייבים לעשות מעשה כדי לשרוד, לכלכל את משפחתנו ולדאוג לביטחון תעסוקתי לעובדינו.
"מחר נעמוד זקופי קומה בכיכר דיזנגוף ונמכור ג'חנון ביתי ומלבי משובח שהפכו לשם דבר בזמן הקצר שלנו בעוטף - אנחנו מתים מפחד שיהיה לנו 'הקיץ של אביה' ושלא נמכור את הסחורה שנביא. בבקשה עזרו לנו והפיצו לכמה שיותר אנשים".
הפניה האמיצה ונוגעת ללב של עדי, הביאה לכיכר מאות תל אביבים שחיסלו את הסחורה תוך שעתיים. כך נדד עם "הג'חנון של עדי" ממקום למקום. הוא המשיך לייצר אותו בגדרה, שיווק את עצמו לבד ובנחישות ונכנס ללב של האנשים. מותה של אמו היה מכה קשה. רק לאחר כשבועיים איכשהו הצליח לאסוף כוחות ולהתחיל לחזור למכירות בסופי השבוע ולשקם את בית הקפה שלו.
"בית הקפה נהרס לגמרי ובוזזים גנבו מכל הבא ליד. הנוח'בה רצחו שם שני אנשים והוא נשאר פרוץ. במשך יותר מחודש לא יכולנו להגיע לשם, כי האזור הוכרז כשטח צבאי סגור ולא היתה שם שמירה. מאז אני משקם אותו. לידו יש הר גבוה של זבל, של כל הסחורה שהיינו חייבים לזרוק והשאריות ההרס.
"כשאמא נפטרה מדום לב, היה קשה לי לקום על הרגליים. אני תומך בהורים, מטפל בהם. זה שבר ענק. היה לי קשה לצאת לבית הקפה, ונלחמתי. היו מקומות שבהם מכרנו הרבה וכאלה שהפסדנו כסף, אבל זאת היתה אחלה פרנסה. לפני שבועיים הודיעו לנו מהקיבוץ שאפשר לחזור לפתוח.
"מהמדינה עדיין לא קיבלתי כלום. אני נמצא באזור של 0-4 ק"מ מהגבול, ואמורים לתת לנו פיצוי ומקדמות, אבל לפצות על הביזה הם לא היו מוכנים לשמוע, ואמרו שהיא לא בסמכות שלהם.
הגשנו תלונה במשטרה, לקחנו שמאית פרטית שמטפלת בתביעה. עם הג'חנון הצלחתי לצוף על פני המים. אני לא יכול להתלונן, התעסקתי בלהתפרנס ונתתי לשמאית לעבוד מולם. ניסיתי להגיע איתם להסדרים, להגיע לתשלום מקדמות, כדי שאוכל לפתוח שוב את בית הקפה, וזה לא עבד. כשהשמאי ראה את העציצים מתים, הוא אמר, תשקה אותם והם יצמחו שוב".
זוהר מספר כי "קניתי ציוד חדש, קופה, מסופון, מכונת אייס קפה, סלטיות בכסף שאין לי. העמסתי הכל על האוטו שלקחתי בליסינג ושמתי אותו בתחנת דלק באשקלון, במקום הכי הומה שיש, שאין סיכוי שמישהו יוכל לגנוב משם. למחרת, כשבאתי לקחת את הציוד, גיליתי שאין אוטו. השקעה של 50 אלף שקל, בלי ביטוח, הכל חדש. הגשתי תלונה במשטרה וזהו. שום דבר מעבר. בסרטון רואים איך בדואים גונבים אותו".
עדי זוהר שבור. האנרגיות הטובות שלו התרוקנו. הוא נאלץ לקחת עוד הלוואות, ויש לו בקשה אחת: "אני מבקש לנסות להשיג לי את האוטו. זה גי'פ רנגלר סהרה שמספרו 74531802. אתמול הוא נצפה בצומת שוקת. אולי מישהו יכול לעזור לי. זה אוטו חדש מליסינג עם 100 ק"מ ולאבד אותו ואת הסחורה זה לאבד 100 אלף שקל. אם לא אצליח להשיג אותו אני גמור".
זוהר מוסיף כי "הייתי אמור לפתוח את בית הקפה בסוף השבוע שעבר, אבל לא הייתי מסוגל נפשית לעמוד בזה. פתחנו השבוע וזה לא זה. ביקשו מאיתנו לפתוח, אז אני פה, אבל מדדה. אנחנו שפני ניסיון. אין פה אזרחים. האובדן, הטראומה וקושי הם יותר מדי".