"רק אחרי יומיים קיבלנו אישור להיכנס לרפת, הסתתרו שם שלושה מחבלים"

בימים אלה מתחילים בקיבוץ כיסופים להקים מחדש את מכון החליבה שנהרס כליל בקרב עם מחבלים ב-9 באוקטובר. עבור אמנון זרקא, מנהל משק כיסופים, זה רגע מרגש: "זה הדבר הנכון לקיבוץ כיסופים ולמדינת ישראל.

להפעיל בנחישות את אמצעי הייצור שהיו לנו בעוטף עזה לפני המלחמה, להקים אותם מחדש בעצימות גבוהה יותר ממה שהייתה - זה המעשה הכי נכון לעשות. כמו כל קהילה בעוטף, גם קהילת כיסופים קשורה למקום שלה. האתגר הכי גדול עכשיו זה להחזיר את התקווה לאנשים, כדי להחזיר את הבנים לגבולם.

זה אתגר לא פשוט, צריך לקחת בחשבון שלא כולם נמצאים עכשיו באותו מקום. יש כאלה שיותר מפוחדים, יש כאלה שאת הבתים שלהם ישקמו רק בעוד שנה. אבל אסור לאבד תקווה, צריך להמשיך. הייעוד שלי גם בכיסופים וגם בקיבוץ ארז, שבו אני גר, זה לגרום לכך שהחברים יחזרו בחזרה ולא יאבדו תקווה. החלטתי לא לצאת לפנסיה עד שאחזיר את האנשים הביתה".

בשבוע שעבר הונחה אבן הפינה להקמת רפת חלבלבן (תאגיד הקיבוץ) על שם ראובן הייניק ז"ל, מנהל רפת כיסופים, שנרצח על ידי מחבלי חמאס. הטקס התקיים במעמד משפחת הייניק, חברי קיבוץ כיסופים, ראש המועצה האזורית אשכול גדי ירקוני, ודירקטוריון והנהלת תנובה, שבאמצעות קרן הרפתנים שהקימה מסייעת בשיקום הרפת ובהקמת מכון החליבה.

קיבוץ כיסופים, השוכן במערב הנגב הצפוני בעוטף עזה, ספג מהלומה קשה ב-7 באוקטובר, כאשר שנים עשר מחבריו ושישה עובדי חקלאות מתאילנד נרצחו, וחבר הקיבוץ שלמה מנצור בן ה-85 נחטף ועדיין נמצא בשבי. רפת כיסופים מנתה עד לתחילת המלחמה כ-770 פרות ועגלות, וייצרה עבור תנובה כ-4 מיליון ליטר חלב גולמי בשנה.

"רפת כיסופים הוקמה ב-1951 עם הקמת הקיבוץ, נסגרה בסוף שנות ה-70 ונפתחה מחדש בשנות ה-90", מספר זרקא (67) תושב קיבוץ ארז. "הרפת מהווה ענף מהותי בהכנסות הקיבוץ. זה קיבוץ שמתפרנס בעיקר מחקלאות. ענף הרפת מהווה כ-25% מההכנסות, ויש ענפי חקלאות נוספים שמאוד התפתחו, ביניהם גידול אבוקדו, חוחובה ועוד. רפת זה הלב הפועם של הקיבוץ. כשמלמדים ילדים בגנון לאהוב בעלי חיים, הם הולכים לרפת. כשחסר מים לעגלה ברפת והיא פועה, שומעים את זה בכל הקיבוץ ואנשים רצים לראות מה קרה".

הייניק ז"ל, תושב אשקלון, ניהל את רפת כיסופים ב-15 השנים האחרונות והיא הייתה מפעל חייו. "עוד ב-7 באוקטובר, כשלחמתי בקיבוץ ארז עם כיתת הכוננות, ראובן התקשר אלי ואמר: 'אמנון, אנחנו חייבים ללכת לרפת. הפרות מאתמול לא אכלו ולא שתו'. אמרתי לו: 'אי אפשר'", מספר זרקא. "ואז ביום ראשון ראובן התקשר עוד פעם, אמר שחייבים לבקש אישור להיכנס פנימה. בדקתי ולא היה אישור. ביום שני 9.10, בדרך לא דרך, ראובן הצליח להשיג אישור כניסה לקיבוץ כדי לטפל בפרות. אמרתי לו שאבוא איתו. יחד איתנו הגיעו עוד שני אנשים.

לי ולאדם נוסף היה נשק. נכנסנו לקיבוץ בשני רכבים, היה שקט מאוד. עצרנו בשער, נתנו לנו להיכנס, המשכנו לכיוון הרפת. ראו אותנו חיילים והלכו מאחורינו. הגענו לרפת, ראובן נעצר ליד העגלות הקטנות, ראה שהכל בסדר, הוסיף להן קצת מים. החנינו את הרכבים ליד מכון החליבה ויצאנו החוצה. נכנסנו למכון החליבה.

ראובן מיד אמר שלדעתו יש חורי ירי במכון החליבה. במיכל החלב באמת ראינו חורים של כדורים, הרחנו גם את ריח החלב החמוץ, הבנו שאי אפשר לחלוב, ואז ארבעתנו התחלנו לצאת. אני יצאתי ראשון, ראובן היה האחרון ביציאה וחטף צרור עוד כשהיה בתוך מכון החליבה. מסתבר שהסתתרו שם מחבלים. הבנו שירו בו, אחד הגברים שהיו איתנו ראה אותו נופל, ואז התחלנו להחזיר ירי.

זה לא עזר, הם ירו עלינו חזרה, ואז גם הצבא הגיב בירי. היו חילופי ירי בין הצבא למחבלים, ואז הקצין בשטח הביא שני טנקים, קירב אותם לרפת ופשוט ירה פגזים לתוך מכון החליבה. בנוסף הייתה גם תקיפה מהאוויר. כשהדבר הזה נגמר, התברר שהיו שם שלושה מחבלים".

הכאב על הירצחו של הייניק היה עצום, כשבמקביל זרקא היה חייב לדאוג במהרה לבעלי החיים. "היינו בלי מכון חליבה, והפרות לא קיבלו מזון ולא נחלבו", הוא מתאר. "ניסינו לחשוב מה לעשות. חיפשנו דרך להעבירן למקום אחר. זה חתיכת סיפור. בסופו של דבר העברנו את הפרות הבוגרות לסוחר בקר במושב פטיש.

מכרנו לו אותן במכירת דחק באותו לילה. זו חתיכת לוגיסטיקה להעמיס את הפרות. היו 12 אנשים מדהימים שהתנדבו במשך יומיים לעזור לנו, כשכל הזמן יורים שם ויש מלחמה. גם את כל העגלות העמסנו על משאיות והעברנו למושב ברכיה. שכרנו שם חצר והתחלנו לטפח אותן. לפני כחודש, אחרי ששיקמנו את חצר העגלות בכיסופים, החזרנו את העגלות לקיבוץ והייתה שמחה גדולה".

כאמור, בימים אלה החל שיקום מכון החליבה בכיסופים, שאמור לקחת כתשעה חודשים. "עכשיו אנחנו גם מתחילים להזריע את העגלות. כשהן ימליטו, נוכל כבר לחלוב אותן בכיסופים", אומר זרקא ומוסיף כי "בינתיים במחזור שלנו יש גם עגלות שכבר המליטו. אותן שמנו במשמורת ברפתות של שני מושבים והן יחזרו בעתיד לרפת שלנו בכיסופים. אבל גם עכשיו, בזמן הזה, אנחנו רוצים שרפת כיסופים תמשיך לחלוב חלב.

אז קנינו עדר מקיבוץ גלגל, שכרנו את רפת הקיבוץ, צוות מטעמנו נמצא שם, ומסוף פברואר נתחיל לשווק את חלב רפת כיסופים מהרפת בגלגל. כאמור, התכנון הוא בעוד תשעה חודשים לחלוב כבר באופן רציף במכון החליבה החדש שלנו בכיסופים שיהיה גדול יותר ממה שהיה קודם. עד אז נשלים גם עוד קנייה של פרות כדי לחזור בכוח גדול ליום שבו ייפתח מכון החליבה.

גייסתי כבר מנהל חדש, פרויקטור שאחראי על בניית מכון החליבה החדש ועל שיקום הרפת בכיסופים. המכון החדש יאפשר למשק כיסופים לייצר חלב בכמות גדולה בהרבה מזו שיוצרה עד אוקטובר 2023".

מה עלה בגורל שאר ענפי החקלאות של כיסופים בעקבות המלחמה?
"יש לול מאוד גדול שניזוק ושמאז המלחמה לא פעיל. בענפים האחרים, על אף האתגרים שהיו, אנחנו עושים מאמצים גדולים מאוד וגם מצליחים לחזור לשגרה. את האבוקדו קוטפים במרץ מחודש ינואר גם חברי הקיבוץ, גם עובדים ישראלים שהוכשרו עכשיו לעבודה בחקלאות ועושים עבודה מצוינת, וגם מתנדבים עזרו לנו. היו לנו בעבר 12 תאילנדים.

"אלה שלא נרצחו, כמעט כולם חזרו למדינתם. גם זרענו כבר כמעט את כל שדות החיטה שלנו, והיכן שניתן היה לזרוע תפוחי אדמה - גם זרענו. אנחנו עושים מאמצים גדולים, זו עבודה קשה, האזור עדיין רועש מבחינה צבאית".

מבחינה כלכלית, אומר זרקא, "אנחנו קודם כל עושים את המקסימום כדי לחזור חזרה לרפת ולענפים האחרים. גם המדינה נתנה לנו מקדמות על חשבון פיצויים שנקבל. אני מקווה מאוד שהמדינה תפצה אותנו על מה שירד לטמיון, שמנהלת תקומה תהיה גם נדיבה איתנו. אנחנו מקווים גם לגייס תרומות ומודים לתנובה על התרומה המאוד משמעותית לבנייה מחדש של מכון החליבה".

רפתות העוטף מספקות כ-75 מיליון ליטר חלב גולמי לכלל המחלבות בארץ ומהוות כ-5% מכלל תוצרת החלב של מדינת ישראל. כחלק מקרן הרפתנים שהקימה תנובה לשיקום רפתות העוטף שנפגעו במלחמה, בהיקף כולל של כ-15 מיליון שקל, יותר מ-5 מיליון שקל מתוך הקרן כבר הופנו לשיקום הרפתות בקיבוצים נחל עוז, עין השלושה, עלומים, ניר יצחק, כיסופים ומושב יכיני.

"אנחנו עובדים עם עשרה יישובים בעוטף, תשעה קיבוצים ומושב יכיני, שבו יש שמונה רפתות. סך הכל תנובה מקבלת מ-17 רפתות בעוטף כ-50 מיליון ליטר חלב גולמי בשנה, המהווים כ-6% מסך החלב שתנובה מקבלת מכלל הרפתות ברחבי הארץ", אומרת ענת גרוס שון, משנה למנכ"ל תנובה ומנהלת חטיבת העסקים והתמיכה. "יש לנו מערכת יחסים ארוכת שנים עם הרפתנים. לאורך כל השנים, ועוד מעט תנובה חוגגת 100, אנחנו נמצאים בקשרים קרובים והדוקים עם כל הרפתנים שלנו".

איך פעלתם מול הרפתנים בעקבות ה-7 באוקטובר?
"ברגע שקרה האסון הזה, קודם כל התארגנו כדי להבין מה קורה עם האנשים עצמם, מה קורה ברפתות. רפתנים מסתכלים על הרפתות כמפעל חיים שלהם, זר לא יבין זאת. כאמור, מהר מאוד עשינו מיפוי של מה שקורה ברפתות, ראינו אילו המשיכו לעבוד באופן סדיר ואילו נאלצו להפסיק את העבודה. היו רפתות עם פגיעה בציוד המחלבות, כמו בכיסופים שנחרבה, היו ברפתות השונות גם פגיעות בסככות, בטרקטורים, במערכות חשמל שקרסו.

גם אם הרפת עצמה לא נפגעה, היו למשל רפתנים שלא הצליחו להגיע. ככל שהימים חלפו, התמונה התבהרה והיה ברור שגם לרפתות שלא נפגעו או נפגעו באופן חלקי, יהיה קשה להמשיך לספק חלב כרגיל בתקופה הראשונה. כיום המחלבות בעוטף מייצרות 75% ממה שייצרו קודם, מספר סביר ואפילו טוב נוכח המציאות. ואילו מבחינת תנובה, שבוע ימים אחרי האסון הזה עשינו הערכת מצב ואפשרנו לרפתנים אחרים שאנחנו עובדים איתם להגדיל ייצור, וזה היווה בעצם פיצוי על מה שרפתות העוטף לא ייצרו. בשורה התחתונה, הענף לא הרגיש שום מחסור בחלב גולמי".

רפת, אומרת גרוס שון, מהווה כוח פרנסה מרכזי של הקיבוצים, "ולכן היה לנו ברור שבנקודת הזמן הזו אנחנו חייבים לסייע להם כמה שיותר מהר לקום על רגליהם ולשקם את הרפתות. מתוך אותה שותפות של שנים ארוכות, חברות ועבודה משותפת איתם החלטנו לקראת נובמבר על הקמת קרן הסיוע. הנחת אבן הפינה לרפת כיסופים הייתה מאוד מרגשת עבורנו.

מבחינתו זה מגלם את האחריות שלנו לרפתנים, וזה גם חלק מתפיסת ביטחון המזון של תנובה. המחויבות שלנו היא שלכל אזרח בישראל יהיה מזון טוב, מזין ובסיסי, וזה כמובן קשור גם לרפתות ולחלב הגולמי. החזון הוא לא רק להחזיר את הרפתות למה שידעו לייצר ולספק לפני המלחמה, אלא אף יותר. הרפתות יקנו ציוד חדש, ישדרגו עצמן, ואין לנו ספק שיהפכו יותר יעילות. כמו כן, המדינה אישרה שרפתות בעוטף יקבלו עוד תוספת מכסות, דבר שמראש יאפשר להן לייצר יותר, לגדול, להשתקם בצורה משמעותית ולהתחזק".