כמה דקות אחרי השעה 6:30 באותה שבת שחורה בשבעה באוקטובר, קיבל ד"ר דניאל לוי לודמיר, רופא בבית החולים סורוקה ותושב קיבוץ בארי, שיחת טלפון מעובדי המרפאה בקיבוץ. "התקשרו אליו בהיסטריה, אמרו לו שיש פצועים ושהוא חייב להגיע", נזכרה ליהי לוי אינגבר, אלמנתו של דניאל. "הוא נעל נעליים וטס למרפאה, שם הוא החל לטפל בפצועים הרבים.
ב-13:59 בזמן שהוא מטפל בפצועים, הוא הספיק לשלוח לאשתו הודעת טקסט. "הוא כתב לי שהוא אוהב אותי ושהוא מקווה לצאת מזה", אומרת ליהי. "הוא אמר לי שהוא בסדר ואמרתי לו שאני אוהבת אותו. לא מעט פצועים שנפגעו בשבת בבוקר נותרו בחיים בזכות הטיפול המסור שלו". אלא שבסופו של דבר, מחבלי החמאס הצליחו לחדור למרפאה ורצחו גם את דניאל.
אלא שעבור דניאל, זו לא הייתה הפעם הראשונה שהוא מציל חיים, ולא רק במסגרת תפקידו כרופא.
דניאל קיבל טלפון לפני כשנה וחצי ממאגר מח העצם הלאומי של עמותת עזר מציון ונאמר לו שהוא נמצא מתאים לתרומת מח עצם להצלת חייו של אדם שחלה בסרטן וזקוק לתרומה בדחיפות. הוא כלל לא התלבט, ומיד החל תהליך לבירור התאמה מלאה. כמה חודשים לאחר מכן הוא כבר תרם את מח העצם, ושנה לאחר מכן הגיע למפגש מרגש עם הנתרם.
"ממש כמה ימים לפני הטבח הנורא שוחחנו עם דניאל שכמובן הסכים ושמח לקראת המפגש שהיה אמור להתקיים אחרי החגים", מספרת מנהלת מאגר מח העצם הלאומי ד"ר ברכה זיסר, "ב-26/09 הוא חתם על הטופס שמאשר את קיום המפגש, כשגם הנתרם חיכה לרגע הזה. אחרי ה-7 באוקטובר, ניסינו לתפוס את דניאל כדי לתאם את המפגש, אבל הוא לא ענה. ראינו שהוא מקיבוץ בארי והבנו את גודל האסון. הבנו שהוא נרצח. לא ידענו איך להתמודד ומה לעשות, והחלטנו לחפש את אשתו. סיפרתי לה שיש מישהו שממש חיכה לפגוש אותו, והחלטנו לארגן את המפגש בכל זאת".
האיש שזכה לקבל את התרומה מד"ר לוי לודמיר הוא חיים לינדנבאום בן 76, שחלה בלוקמיה חריפה לפני שנה וחצי. חיים, תושב חיפה, נשוי, אב לשלושה וסב לנכדים, חיכה בקוצר רוח למפגש עם האיש שהציל את חייו. "היינו חייבים לספר לו לפני המפגש מי התורם שלו ושהמפגש שחשב וייחל לו לא יהיה מפגש רגיל. מטבע הדברים זה לא היה פשוט בכלל עבורו," מספרת ד"ר זיסר.
ליהי, אלמנתו של דניאל, הגיעה למפגש יחד עם שני ילדיהם, בעוד שחיים הגיע עם בני משפחתו למפגש שהיה מרגש עד דמעות. "הדם של דניאל אצלי בגוף. הגוף שלי לא היה עובד בלי הדם שלו. כל כך כאב לי שלא זכיתי לראות אותו. ני מרגיש שקניתי לעצמי עוד משפחה, גם מבחינת התאמה הוא היה כמו אח", תיאר לינדבאום את התחושות המורכבות.
"אם אני הייתי הולכת מהעולם הרבה אנשים היו עצובים", הוסיפה הילי. "דניאל הוא אובדן לאנושות, הוא אדם שעסק בלהציל חיים והיה אמור להמשיך ולהציל חיים. אני מאוד גאה בדניאל. הלוואי והוא לא היה הולך. הייתי רוצה שהוא לא יהיה הגיבור הזה ואף אחד לא ידע מי אנחנו בשלב הזה. הלוואי שהוא היה בחיים ולא היה מת בנסיבות הללו. אבל אני גאה בו בתור אדם, רופא, בעל, אבא ובן זוג".