קרן קיימת לישראל מפעילה בשנתיים האחרונות מיזם חשוב ופורץ דרך: "תוכנית נוער בסיכוי", שמטרתה להעניק לבני נוער נושרים או בסיכון הזדמנות לחזור למסלול חיים משמעותי ולאפשר השתלבות במסגרות.
התוכנית, שמופעלת ביישובי הפריפריה ובחוות חקלאיות של קק"ל ברחבי הארץ, קיבלה ערך מוסף מאז תחילת המלחמה בעזה, כאשר המחלקה פועלת עבור מפונים, משפחות ובני נוער.
"מתחילת המלחמה אנו בקרן קיימת לישראל משקיעים בטיפול במפונים. הנוער הנהדר של המיזם התגייס ולקח חלק משמעותי בסיוע בפעילויות שונות למשפחות וילדים שהתפנו מבתיהם", אומרת יפעת עובדיה לוסקי, יו"ר קק"ל. "אנו גאים לתמוך בפרויקטים כאלו. העשייה במלחמה היא פרי העמל וההשקעה שלנו בחינוך הבלתי פורמלי. כך אנו מצעידים את דור העתיד קדימה - נותנים אפשרויות ומעניקים הזדמנויות לנוער שנשר".
שמעון אבוחצירא, מנהל מחלקת נוער בסיכוי בחטיבה לחינוך וקהילה בקק"ל, מכיר היטב את השלכות הלחימה. הוא עצמו נקרא למילואים ונאלץ לתמרן בין העולמות. "כרגע המלחמה משפיעה על הפעילות", מדגיש אבוחצירא, "זה נהיה טיפה יותר מורכב, גם מבחינת גיוס אנשי הצוות וכמובן הנערים והנערות שפונו מצפון ודרום הארץ. אנחנו מתאימים את עצמנו בסיטואציה החדשה הזו ובתנאים לא אידיאליים".
אבוחצירא מסביר כי תוכנית "נוער בסיכוי" מייצרת מסגרות לנוער נושר בעולם התעסוקה, עם דגש על הערכים של קק"ל. "אנחנו עובדים עם רשויות מקומיות, מהצפון ועד הדרום, מהפריפריה החברתית והגיאוגרפית. המטרה שלנו היא לקחת נוער נושר, שנמצא ברחוב, ולייצר לו מסגרת חלופית עם תעסוקה. הם עוברים הכשרה במגוון תחומים כמו נגרות, רתכות, הדרכה, רכיבת שטח על אופניים או ספרות, ואנחנו מעסיקים אותם אצלנו בקק"ל.
"המטרה היא לחבר את הנערים והנערות האלה, בצורה המיטבית ביותר, לחברה הישראלית. בין אם להכין אותם לשירות צבאי, שירות לאומי, עולם התעסוקה או חזרה למסגרת לימודית כלשהי. אנחנו עובדים עם כל המגזרים, חרדים, דתיים, דרוזים. תופרים את התוכנית המתאימה לכל נער או נערה, ולכל מגזר, בצורה המתאימה להם. יש גם חוות חקלאיות, שטח שהילדים מטפחים. הם מגיעים לשם כמה פעמים בשבוע ודואגים לכל מה שצריך".
"בשנה הראשונה של הפעילות התחלנו עם 10 רשויות מקומיות בלבד", הוא מסביר, "גדלנו בהתאמה והיום אנחנו עובדים עם 34 רשויות, אבל המלחמה הזיזה אותנו ימינה ושמאלה. יש לנו מחסור בצוותים בגלל הגיוס, שני אנשי צוות נרצחו ב-7 באוקטובר ויש מורכבות בגלל הפינוי של חלק כה גדול מאוכלוסיית הנוער בדרום ובצפון. אנחנו מגיעים גם למפונים, עושים איתם פעילויות העצמה, בונים ספסלים ונותנים להם להתעסק בעשייה.
"עשינו בעבר, וגם כיום, פינות הנצחה לזכרם של חיילים ונפגעי פעולות איבה. אנו מתחברים למשפחה של חלל, לסיפור שלו, יחד עם בני הנוער, ובונים מצבת זיכרון חיה. שיהיה לזה ערך, תרומה לקהילה, וגם הנוער לומד על אותו חלל וסופג ערכים מהמשפחה".
"ציונות ואהבת הארץ"
אבי מוסן, מנהל אגף חינוך וקהילה בקק"ל, מסביר את הרגישות בפעילות במיוחד בתקופה כזו. "זה פרויקט יחסית חדש של השנים האחרונות", הוא אומר, "בחטיבה עבדנו במשך שנים מול קהלים מגוונים, צעירים ומבוגרים, אוכלוסיות עם מוגבלות, אבל לא נגענו בנושא של נוער בסיכון. כשהתחלנו זה היה עבורנו אתגר רציני, היינו צריכים ללמוד את התחום, לראות מי עוסק בזה, מי הקהל שלנו ומה הצרכים שלהם, ואיך אנחנו יכולים לקשר את זה לפעילות של קק"ל, שבמרכזה ציונות, שמירה על הסביבה ואהבת הארץ".
מוסן אומר כי השנים האחרונות הוסיפו, בשל הנסיבות, לחצים נוספים וקשים על בני הנוער. "היו שני אירועים מאוד משמעותיים, התפרצות מגפת הקורונה וכעת המלחמה, השילוב הזה הוביל לעלייה במספר הנערים והנערות שנשרו ממסגרות חינוכיות, וזה הפך את הפעילות שלנו למשמעותית עוד יותר.
"אנחנו כל הזמן בודקים את עצמנו, במטרה להשתפר", מדגיש מוסן. "אמנם הילדים האלה מוגדרים נוער נושר, אבל מדובר בנערים ונערות איכותיים, שיש להם את הכישורים והיכולות לעשות כל מה שהם רוצים. התפקיד שלנו זה לתת להם את הכלים והיכולת לעשות משהו בעל משמעות, לחזור למסלול חיים נורמטיבי, בין אם זה חזרה למסגרת חינוכית, הכנה לשירות צבאי או שירות לאומי וכמובן הכנה לשוק התעסוקה.
"עם המצב הנוכחי במדינה היום, האתגר הוא כבר לא רק של קק"ל", מוסן מוסיף, "זה אתגר לאומי, אנחנו נלחמים עבור בני הנוער. למזלנו אנו רואים שגם בני הנוער מאמינים בנו ומצביעים ברגליים".
אשר יפרח, אחראי בתוכנית על ניהול השותפויות של קק"ל בתוכנית עם גורמי חוץ ועל הפיתוח הארגוני, מאמין ביוזמה: "הנערים עוברים אצלנו תהליכים חינוכיים, טיפוליים ותעסוקתיים. יש מגוון רחב של פעילויות שפותחו עבורם במטרה להקנות להם סוגי מיומנויות שונות. זו תוכנית ייחודית, שכמעט אין אותה בארץ, בטח לא במתכונת שיש אצלנו, שזו מעטפת רחבה מאוד. הנערים מקבלים כל מה שהם צריכים, בין אם זה ביגוד, מזון וכמובן ליווי רציף של עזרה סוציאלית. יש לנו קשר רציף עם הרשות המקומית, כאשר הקושי הוא בסוף האוטוריטה על החניך.
"חשוב לזכור כי אחת המטרות שלנו היא להחזיר אותם להיות במסגרות חינוך פורמליות. כשאנשים שומעים נוער בסיכון הם חושבים שמדובר בנערים ונערות שנמצאים בשוליים, אבל חשוב לזכור שהם שרדו ועברו דברים שדרשו מהם כוחות גדולים. זה התפקיד שלנו לתעל את זה למקומות נכונים".
"חלק ממשפחה גדולה"
יפרח מסביר כי לפעמים יש קשיים, אבל הכל עניין של התמדה. "היו מצבים בהם נערים לא קמו בבוקר ומנגד היו לקוחות שמחכים ומצפים לקבל פעילויות. אבל אנחנו יודעים להתמודד עם זה, אנחנו עוטפים אותם בהרבה אהבה, אבל מצד שני מציבים להם גבולות, וככה לאט-לאט בונים איתם את האמון. הם מבינים שכאן זה מקום שמכיל אותך, אתה חלק ממשפחה גדולה, בסוף מקדמים אותך ואנחנו מגיעים ליעדים שאנו מציבים.
"השאיפה שלנו בעתיד היא לייצר עבורם תעסוקה משתלבת, כלומר שנמצא מעסיקים שירצו לקבל אותם אחרי כל התהליך שהם עברו אצלנו, ובמקביל נמשיך בליווי, אבל הם יעברו לחיים האמיתיים. הפעילות הזו, הרצון הזה, מקבל משמעות אחרת וגדולה יותר בעקבות המלחמה ומספר המשפחות שנפגעו".