נשים מפרגנות: בכירות מהמגזר העסקי בוחרות דמות נשית להשראה

המודל הנשי של גילי הוך, סמנכ"לית אסטרטגיה ופיתוח עסקי, ישראכרט

חנה רדו מגלמת בעיני את כל מה שנשים צריכות על מנת להוביל - את המשק, את העסקים ואת החברה הישראלית בכלל. היא מביאה יכולות מגוונות, חדשנות, חשיבה מחוץ לקופסא, חזון והרבה אכפתיות. את כל הנכסים הללו היא גייסה לטובת קידום הנשים בישראל וכולנו צריכות להודות לה על כך.

רדו מקדישה את העשייה שלה למען קידום נשים בכלל ונשים בפריפריה בפרט, ובשיא ההצלחה המקצועית שלה היא הסתכלה סביב והקימה מיזמי תעסוקה לחיזוק האוכלוסייה בפריפריה בדגש על האוכלוסייה הנשית. כמו כן, הקימה את ארגון "סופרסונס" במטרה לקדם שוויון מגדרי בצמתי השפעה והכרעה בישראל.

מאז פרוץ המלחמה, העשייה של חנה ממשיכה לעורר השראה. מעבר לסיוע בצרכים הבסיסיים של המפונים, מזון וקורת גג לדוגמה, חנה והנשים הנהדרות איתן היא פועלת, זיהו את הצורך בתעסוקה מחודשת של המפונים, נדבך חשוב ביכולת לחזור לחיים ולשגרה בריאה ככל הניתן אחרי האירועים הטרגיים והזוועות של ה-7 באוקטובר. היא הקימה עם שותפים נפלאים מיזם ארצי לאיתור תעסוקה חדשה למפוני הדרום, תוך שהיא מגייסת שיתוף פעולה מצד החברות הגדולות במשק, כמו שרק היא יודעת, ואני בטוחה שיש לו חלק משמעותי בהתקדמות השיקום של תושבי הדרום.

חנה היא מודל לאשה שבזכותה נשים טובות וחכמות מרחבי ישראל יגיעו לעמדות בכירות יותר ויצליחו - וזו, הצלחה של כולנו. בהן השראה והערצה. אלה הבחירות שלהן:

המודל הנשי של בת-שבע בוקר, סמנכ"לית בכירה, מנהלת המחלקה המשפטית ב-NESS

אולי בגלל המלחמה ואולי בגלל שהבוקר הבאתי את בתי במדים, נשק ותיק מלא ציוד לחימה להסעה חזרה לדרום, ברור לי שהמודל הנשי לשנת 2024 הוא "לוחמת", כזו שנלחמת במחבלים אבל גם בדעות קדומות ובכללים מגבילים.

סא"ל אור בן יהודה, מג"ד קרק"ל - אישה צעירה המייצגת בעיניי את כל מה שמודל נשי יכול להציע. פורצת דרך, אמיצה, לא נותנת לסביבה להגדיר או להגביל אותה. אומרים עליה שהיא לא רואה בעיניים.

תשאלו את האלוף שאישר לה לעשות את ההשלמה של קורס קציני החי"ר יחד עם גברים, תשאלו את צוערי החי"ר שעשו איתה את ההשלמה המעורבת הראשונה בצה"ל, תשאלו את הרופאים, שטיפלו בה אחרי שנפצעה בקרב מול מחבלים בגבול מצרים לפני כעשור, תשאלו את מי שהעניקו לה צל"ש אלוף פיקוד דרום ואות מצטיינת הרמטכ"ל ובעיקר תשאלו את החיילות והחיילים שלחמו עימה ב-7 באוקטובר במשך 14 שעות רצופות והצילו מוצב לאחר שנכבש על ידי מחבלי חמאס.

היא מלאת נחישות, מוטיבציה ודבקות במטרה והכל בלי לאבד את הנשיות והאנושיות. אור היא גם אמא לשלושה ילדים. היא לא חיכתה שיתנו לה שום דבר, היא עבדה קשה כדי להשיג את מה שיש לה, פרצה גבולות במערכת הכי גברית והכי מונחית כללים שיש. היא רוצה שהחיילות שלה יבינו שזה תלוי בהן ושההבדל המגדרי הוא לא מחסום, גם לא בצבא. לאחר שב-7 באוקטובר הגדוד שלה אשר מורכב ברובו מלוחמות הרג כמאה מחבלים, היא מקווה שעכשיו לא יהיו יותר ספקות לגבי נשים לוחמות. גם אני מקווה.

אני מסתכלת עליה ואני יודעת שנשים בישראל יכולות לעשות הכל. היא אומרת שהיא רוצה להשפיע על הרבה אנשים, אני יודעת שהיא משפיעה על המון אנשים ואולי על דור שלם.

המודל הנשי של פרח לרנר, משנה למנכ"ל Enlight MENA

רעיית נשיא המדינה, הגברת מיכל הרצוג, היא עבורי מודל להשראה. בנוסף לתפקידים אותם היא ממלאת כרעיית נשיא המדינה, יצחק הרצוג, הובילה מיכל הרצוג יחד עם הנשיא מסע אישי לכל קהילות המפונים, משפחות החטופים, המשפחות השכולות ופצועי צה"ל, בעקבות אירועי ה - 7 באוקטובר.

בזמנים הקשים והכואבים ביותר, כאשר תחושת האמון כלפי הנהגת המדינה ומוסדותיה נפגעה קשות, התייצבו הנשיא ורעייתו כדי לחבק, לשמוע ולסייע ככל שניתן. הרצוג השמיעה את זעקתן של הנשים שנפגעו מהאלימות המינית הקשה של מחבלי החמאס כאשר היו מי שניסו להשתיק את הקול הזה. היא התייצבה מול ארגון הנשים של האו"ם וחשפה את הצביעות והדו פרצופיות של ארגון זה כלפי הנשים שנפגעו, אך ורק בגלל היותן יהודיות וישראליות.

היא לא היססה להתעמת מול משתיקי הזעקה ולרתום לפעולה ארגוני נשים מהארץ ומהעולם כדי לחשוף את האמת. הקול הצלול של מיכל הרצוג הידהד בתקשורת בכל רחבי העולם והיה לפה לאותן נשים גיבורות שסבלו כל כך הרבה ולמסר של מדינת ישראל - לעולם לא עוד!

המודל הנשי של סיגל קליינשטרן, משנה למנכ"ל ומנהלת תחום משאבי אנוש במגדל ביטוח ופיננסים

בזמנים קשים, מתגלות העוצמות של אלה שעומדים לצידנו, תומכים ומאפשרים לנו להמשיך הלאה ולצאת מהמשבר. לגיבורת השנה שלי אין שם, אין פנים ואין מספר תעודת זהות. הגיבורה שלי היא כל אחת ואחת מאיתנו שזכתה השנה (או אולי כבר מזמן) לתואר "אשת מילואימניק", תואר שטומן בחובו אחריות ותעצומות נפש יוצאות דופן.

כולנו מכירות "אשת מילואימניק". הן נמצאות סביבנו במעגל המשפחתי או החברתי, בעבודה, בבניין או ברחוב. הן אלה שקמות מוקדם בבוקר (ולפעמים גם ערות כל הלילה), מכינות את הילדים למסגרות, יוצאות לעבודה, דואגות לכל ענייני הבית, חוזרות לקבל את הילדים מהמסגרות יום אחרי יום אחרי יום. הן אלה שנותנות לבני הזוג המגויסים את הכוח להמשיך, תוך שהן מחזיקות את הבית ואת המשפחה על כתפיהן.

הן אלה שלא נרדמות בלילה מרוב דאגה אבל שומרות על פנים מחויכות כלפי חוץ. הן אלה שמוכיחות לנו שוב ושוב את כוחן את נחישותן, מוכיחות לנו שאפשר לעשות הכל ומהוות השראה לנשים באשר הן.

אני פוגשת הרבה מהן מדי יום במשרדי "מגדל" ונפעמת מרמת המחויבות שלהן לכל אחת מהחזיתות בהן הן פועלות - בבית עם בני המשפחה וכאן איתנו בעבודה, כשהן ממשיכות לתפקד בצורה מופתית, שמות בצד את החרדות והדאגות כדי להמשיך ולתת מענה מקצועי. כל אחת מהן היא השראה עבורי.

אין ספק שיש קונצנזוס ציבורי נרחב שהנשים הללו הן המשענת האמיתית של העורף הישראלי וכל שנותר לי הוא להודות להן, מעומק הלב, על עבודתן הקשה ועל מסירותן ולהביע תקווה שכולנו כחברה נדע לגמול להן ולהיות שם בשבילן ביום שאחרי.

המודל הנשי של לימור בוזגלו, סמנכ"לית משאבי אנוש בחברת התעופה אל על

אם אני צריכה לבחור דמות אחת שמסמלת עבורי תעוזה וכוח נשי - הדמות הזו היא חנה סנש. כמעט 80 שנה אחרי צניחתה של חנה סנש מעבר לקווי האויב, מרגש לראות את כברת הדרך שעשו נשים במדינה הזו - בצבא ובתחומים נוספים.

חנה סנש נולדה בהונגריה וב-1939 עלתה לארץ והתיישבה בנהלל. כשהחלה מלחמת העולם השניה היא הבינה שהיא חייבת לחזור להונגריה כדי להציל כמה שיותר יהודים ולהביא אותם לארץ. היא התנדבה לשליחות, שממנה היא לא שבה. היא כתבה ביומנה: "אני הולכת מתוך שמחה. אני רואה זכות בהליכתי וגם חובה". בשנת 1944 היא צנחה בשטח ההונגרי שם נתפסה ע"י הנאצים, נשלחה לגרמניה ועונתה. היא שבה וטענה בפני שוביה שהיא הגיעה להונגריה כדי להציל יהודים, אבל זה לא עזר לה ולבסוף היא הועמדה לדין ונידונה למוות.

מלחמת חרבות ברזל הראתה לכולנו את העוצמה הנשית במלוא תפארתה. כמו בסיפורה של חנה סנש, בכולנו יש את העוז, את המחויבות, קור הרוח והאהבה לעם ולמדינה. הנשים במלחמה הזו הן קרן אור. זכינו לקבל הצצה לכמה דוגמאות מרגשות ביניהן, מפקדת גדוד קרקל, סא"ל אור ליבני בן יהודה, החיילת הראשונה בצה"ל שנלחמה בחזית כמפעילת D9, רס"ל שרון פרי, רחל אדרי מאופקים, פרמדיקיות שסייעו בשטח בבוקר ב-7 באוקטובר וחלקן איבדו את חייהן.

בנוסף נשים מעוררות השראה כמו איריס חיים, אימו של יותם ז"ל, אורין גנץ, אמה של עדן זכריה ז"ל, מירב לשם גונן אמה של רומי אשר עדיין חטופה, מרים פרץ שעוברת מבית לבית ומנחמת ומחזקת כאם שכולה.

זה כבר לא אירוע בודד. נחשפנו לעשרות סיפורים ולעוד עשרות שלא יסופרו. המשותף לכולן כנשים שהן מביאות לידי ביטוי יכולות אישיות באופן מעורר השראה וכל אחת כזו צורבת זיכרון בתודעה הישראלית כגיבורה. אין לי ספק שאין עוררין או תהייה באשר לשילוב נשים בצבא ומקווה כי נראה לאחר המלחמה שילוב של עוד נשים בעוד מסגרות צבאיות שטרם נפתחו עד כה לנשים.

המודל הנשי של תמי אראל, סמנכ"לית תפעול עסקי בחברת הפינטק נאייקס

לינור אברג'יל מגלמת בעיני כוח אדיר בליבה. היא עברה אונס ובחרה לא לשתוק, לעמוד מול העולם ולדבר בשם נשים שקולן לא נשמע. היא מיישמת במאבקה את כוח הרוח והיא מלאת אומץ על כך שהיא מביעה קול חזק במקום שתיקה. לינור לא נלחמת רק עבור עצמה, לאורך שנים היא הפה והקול עבור נשים שנפגעו.

השנה לינור נלחמה ביתר שאת מלחמה כפולה: לינור לא רק משמיעה את קולן של אלו שחוו מעשים מזעזעים על ידי מחבלי חמאס, היא גם יוצאת באופן פומבי נגד שתיקתם המקוממת של ארגוני הנשים בעולם ושמה בפניהם את האמת באופן שאי אפשר להתעלם ממנו, דווקא בשל מעמדה. "העדויות והסרטונים הקשים מנשוא של ההתעללות בנשים החזירו אותי לזיכרון האישי שלי, והעירו בתוכי את השדים שאני מתמודדת איתם יום-יום", סיפרה לינור "איפה ארגוני הנשים, איפה הנשים שמנהיגות את העולם? איפה כל הנשים המובילות בתקשורת הבין-לאומית? אנחנו צריכות אתכן עכשיו, זה הזמן לפעול".

הסיפור של לינור הוא הוכחה שגם מתוך כאב עמוק ניתן לצמוח ולהשפיע וכמה כח יש לדבקות במטרה ולפעולה מתוך אמונה בסט ערכים שלם.

המודל הנשי של גלית צוקר, סמנכ"לית משאבי אנוש גלובלית בסודהסטרים

המודל הנשי שלי הוא גולדה מאיר. גולדה היתה האישה הראשונה וגם היחידה שהיתה ראש ממשלה בישראל והשלישית בעולם שכיהנה בתפקיד זה. היא נחשבת בעיני לפורצת דרך הן מבחינת התקופה והן מבחינת סביבת העבודה שלה, שנחשבה מאד גברית, היא היתה גם אחת משתי הנשים היחידות שהיו חתומות על מגילת העצמאות.

גולדה היתה ידועה כאישה שיש לה סולם ערכים משלה ועליו היא מעולם לא התפשרה, זאת למרות הקשיים והלחצים המאד מאד גדולים שהיא עמדה מהם. היא ידעה להתייעץ, היא הבינה שבענייני הבטחון אין לה את כל הידע ולכן אספה סביבה את מיטב מומחי הביטחון באותה התקופה והקשיבה לכל אחד מהם. בסופו של דבר היא קיבלה גם החלטות לא נכונות, אבל ידעה לקחת אחריות. בסופו של דבר היא פרשה מהתפקיד, לקחה אחריות, לא התביישה להודות בטעויות שלה ובהחלטות הלא נכונות שהיא בחרה.

כמנהלת אינני מתפשרת על סולם הערכים שלי, כאישה, בזהות שלי כישראלית והחשיבות לקהילה, אני רואה בזה חלק חשוב בארגון שאני מובילה, כמו כן, נושא לקיחת האחריות מאד מלווה אותי. בעצם ההבנה שבעמדה כל כך בכירה, יש גם אפשרות לטעות, אבל הרעיון הוא באמת לקחת אחריות על המעשים שלך.

המודל הנשי של נשיאת הקרן לידידות, יעל אקשטיין

איריס חיים, אמו של יותם חיים שנחטף לעזה ונורה בשוגג על ידי כוחות צה"ל במהלך הפעילות ברצועה, היא הדמות להערצה שלי היום. לאורך כל הדרך, איריס בחרה להישאר חיובית. גם כשגילתה על הטרגדיה הנוראית היא בחרה בכל זאת, ועל אף הקושי העצום לפזר אהבה. בחירה זו להתמקד בנקודות של חיוב החלה כדור שלג שמפזר את הגישה הנפלאה הזו גם לכולנו. ככה היא מצליחה לאחד אותנו.

ברגע שבוחרים להתמקד באהבה, בשיתוף, באיחוד ובבנייה - זה יקדם אותנו בכל תחום ובכל דבר בחיים. זה נכון לגבי ארגוני סיוע, לחברות היי-טק, למשרדי ממשלה ובעצם לכל תחום ותחום במשק שלנו.

אנחנו בקרן לידידות משתדלים מאד לפעול באופן הזה. הקרן מאחדת בין העולמות השונים ובונה בעולמות שחסר בהם. התמקדות במה שאנחנו יכולים לעשות יחד ולבנות ולא מה שיכול להרוס, לראות את איריס עושה את זה בזמנים הכי קשים שלה, חיזק אצלי מאד את ההבנה של מה אני רוצה להמשיך לעשות בקרן גם בזמנים קשים.

זה גם הזכיר לי שכשאבי נפטר בפתאומיות, בחרתי להמשיך את פעילות הקרן ולדחוף אותה קדימה, לצד האבל שמשמש בסיס נוסף לצמחו מתוכו. כעבור 5 שנים הקרן לידידות הפכה לארגון החברתי הפילנטרופי הגדול בישראל והכפילה את היקף גיוס התרומות ליותר מ-200 מיליון דולר בשנה, והכפילה את בסיס התורמים עם מעל 700,000 תורמים אוהבי ישראל בכל רחבי העולם . זה בדיוק הפוקוס שאיריס בנוכחותה מנחילה כעת בציבוריות הישראלית ואני תמיד אשאף שאני באופן אישי ואנחנו כארגון נהיה כמה שיותר כמוה.