במלחמה שבה שרויה מדינת ישראל מאז מתקפת הטרור המחרידה ב-7 באוקטובר מרבים להעלות על נס את הנשים הלוחמות. ובצדק. התצפיתניות שזיהו את הסכנה; חוקרת המודיעין שהתריעה; הרבש"צית שמיהרה לחמש את כיתת הכוננות; מפקדת המחלקה בבסיס זיקים שהגנה בגופה על הטירונים; לוחמות השריון בטנק הכל-נשי; ועוד רבות וטובות, שמשרתות בכוחות הביטחון, לוחמות, ומפגינות תושיה וגבורה עילאיות. למדנו שנשים עושות זאת אחרת, ותורמות זווית ראיה ודרך פעולה שחסרות בסביבה הצבאית הגברית.
אלא שהמלחמה גם מדגישה את חלוקת התפקידים המסורתית בחברה - האישה הנשארת בבית עם הילדים בשעה שבן הזוג / האב מתגייס למילואים. ההתמודדות בשילוב בין דרישות העבודה לבין צרכי המשפחה עלתה מדרגה. לא במקרה מאפשר החוק לעובדת שהיא אם לילדים (עד גיל 13) לקצר בשעה את יום עבודתה כאשר בן זוגה שוהה בשירות מילואים.
לאור התמשכות הלחימה נוספה כעת גם הוראת שעה האוסרת על פיטורי עובדת עקב היעדרותה מהעבודה בשל הצורך לשהות עם ילדיה בשעה שבן הזוג במילואים, וכעת פורסם גם צו הרחבה המקנה ימי היעדרות נוספים בתשלום למי שבן/בת זוגה משרתים במילואים.
צרכים אלה, המתחדדים ומקצינים בעת מלחמה, מגדילים את הפערים בין גברים לנשים בשוק העבודה, בהם גם פערי שכר.
חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, תשנ"ו - 1996, קובע כי "עובדת ועובד המועסקים אצל אותו מעסיק באותו מקום עבודה, זכאים לשכר שווה בעד אותה עבודה, עבודה שווה בעיקרה או עבודה שוות ערך". מאז נחקק, הוגשו רק תביעות מעטות בגין הפרת הוראותיו.
אורית גורן הנגרית הוכיחה שקיבלה שכר נמוך מעמיתה בהום-סנטר, מאחר שהיא אישה; גלית קידר ודפנה אילוז חשפו את הדרך היצירתית שבה עיריית ירושלים משלמת שכר גבוה יותר לעובדים שמבצעים עבודה זהה; אתי אליאשוילי ואפרת כהן מנמל אשדוד הופלו לרעה לעומת עובד מקביל וזכו בתביעתן; ולאחרונה גם מרי ניקול מאיר, שאושרה בקשתה לתובענה ייצוגית על רקע הפליה בשכר בין עובדות כוח עזר לבין סניטרים בחדרי הניתוח של בית-החולים "כרמל" . אבל אלה טיפה בים. בניסיון להגביר את השפעתו של החוק על פערי השכר במשק, נוספה לו בשנת 2020 הוראה המחייבת מעסיקים מסוימים לפרסם דו"ח שנתי על פערי השכר אצלם בין עובדים לבין עובדות.
מחקר חדש שפרסם בנק ישראל - "תרומת פירמות להסבר פערי השכר המגדריים", מלמד כי ההתמקדות בפערי השכר באותו מקום עבודה מחמיצה את הדרך לצמצום אמיתי של פערי שכר מגדריים במשק. על-פי המחקר, רק "חלק זניח מפערי השכר מיוחס למתן פרמיות שכר שונות לעובדות ועובדים מאותה הפירמה".
אחוז גדול של פערי שכר נובע מהעובדה שנשים "מתמיינות" לארגונים המשלמים שכר נמוך יותר. על כן מבהיר בנק ישראל במסקנותיו, ש"מדיניות הממוקדת בהבטחת הזדמנויות תעסוקה שוות תהיה אפקטיבית יותר מרגולציה על פערי שכר בין עובדות ועובדים באותה הפירמה".
עובדות בשוק העבודה, כמו הלוחמות בצה"ל, עושות זאת אחרת. הן תורמות איכויות נוספות, וכמי שנושאות בפועל בחלק גדול יותר בטיפול בילדים, זקוקות למשרות שיתאימו לכך - שעות עבודה גמישות; אפשרות לעבודה מרחוק; גמול על תרומה שאינה מקושרת רק למספר שעות העבודה; וכמובן גם קידום שכר הולם למקצועות הנחשבים "נשיים" יותר, כמו - הוראה ומקצועות טיפוליים.
שוויון בשכר אצל אותו מעסיק הוא חשוב מאוד, ומונע הפליה פסולה וקיפוח על רקע מגדרי. המחקר מלמד שהדרך לשוויון אמיתי מחייבת ראייה רחבה הרבה יותר ונקיטת צעדים עמוקים לשינוי מדיניות התגמול בשוק העבודה.
עו"ד מרים קליינברגר-אתר, ראשת מחלקת דיני עבודה, משרד EBN ארדינסט, בן נתן, טולידאנו. עו"ד נועה בר שיר היא שותפה במחלקת דיני עבודה במשרד.